מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם אליהו שריקי נולד לאימו רבקה ולאביו חכם משה שריקי בשנת תרפ"ב (1922) באיליג', אגאדיר, מרוקו.
ראשית תורתו למד מפי רבותיו חכם אליהו רבוח וחכם מכלוף לוגאסי. גדל בעוני ודבק בתורה מנעוריו. המשיך בלימודו מפי חכם יהודה אוחיון וחכם אזוביב. במשך שנה עבר לעיר מוגאדור, שם למד את מלאכת השחיטה.
בשנת ת"ש (1940) שימש החל לשמש רב בכפר הולדתו איליג', ועמד בראש תלמוד התורה.
בשנת תש"ז (1947) נשא לאשה את רחל, בת דודו, חכם נסים שריקי.
בשנת תשט"ז (1956) זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב במושב כסלון ליד בית שמש, שהוקם מחדש כמה חודשים קודם לכן, ע"י עולים ממרוקו ומתוניסיה. חכם אליהו שריקי שימש רב המושב, והיה סובב בין מושבי האזור, עסק בשחיטה, ומסר שיעורי תורה בבתי הכנסת.
בשנת תשכ"ב (1962) חלה בדלקת פרקים, מהשתחרר מבית החולים, קיבל על ללמוד בכל יום 18 משניות, כך שבכל חודש סיים לימוד כל המשניות, ובכל שנה עשה סעודת הודיה והילולה לרבי מאיר בעל הנס.
חכם אליהו שריקי העמיק בלימוד התורה ומיעט בדיבורו. הוא היה נוסע בהחבא ל'ישיבת החיים והשלום', שם העמיק את לימודו בסתרי תורה. הוא קבע לימודו בזוהר ובתיקונים, והנהגותיו בסתר היו על פי סודות התורה.
במקביל דרש להמון עם, מסר שיעורים בין מנחה לערבית, ובליל שבת לימד מוסר ו'עין יעקב'.
במהלך חייו הספיק לכתוב 12 ספרי תורה. חיבורו בהלכות שחיטה, שעמד בכתב יד, אבד לנו. בזקנותו עבר להתגורר בבית שמש, עבר אירוע מוחי, ונחלש. אף שהתקשה בהליכה ובראייה, הקפיד להשתתף בשיעורי תורה, להתפלל שלוש תפילות במניין, וביקש שיקראו לפניו בכל יום 'חוק לישראל'.
חכם אליהו שריקי נפטר ביום י"ז בסיוון תשע"ב (2012).
לאחר פטירתו, יצא לאור לזכרו הקונטרס 'מראש צורים', ובסוף הספר 'מעלות אליהו', הודפסו חידושיו, שאסף וכתב משמו, בנו החכם משה שריקי בספר 'תורת אליהו'. ספר זה יצא גם בנפרד בכמה מהדורות בהוצאת המשפחה.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד עלבונה של תורה, שאינו מחשיב חידושיו לכותבם, בעת לימודו
'אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום, בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף' - יראה להסביר זאת, שזעקת הבת קול היא על מי שמתחדש לו חידושי תורה ואינו כותבם, משום שזה עלבונה של תורה, שכן אם כותב את חידושי התורה לא שוכח אותם, והרי זה חשוב בליבו. ולכן מי שאינו כותב את החידושים שמתחדשים לו בעת לימודו, הרי זה עלבונה של תורה, משום שעל ידי שלא כותב את החידושים שוכח אותם, והרי זה עלבונה של תורה. וכן גם חשיבות התורה בערכה בוא למי שמחשיב כל דבר, וזה הכותב את החידושים.
תורת אליהו, בתוך מעלות אליהו, עמו' קיט, הוצאת המשפחה, תשע"ב (2012)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד מניין 101 קולות רומז 'בכסה ליום חגנו'
מקובלים אנו שצריך לתקוע בתקיעת שופר מיושב ומעומד עד שבא למניין של מאה קולות. וכך אמרו בגמרא, אולם הוסיפו עוד תרועה גדולה עד שבא למניין של מאה ואחד קולות. ויש בכך הרבה טעמים.
ויראה לומר בעזרת ה', רמז נאה מהמזמור שאנו אומרים בראש השנה: 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו' - ולכאורה יש להתבונן מה עניין לומר: 'בכסה', היה צריך לומר: 'במכוסה' - היינו שהירח אינו נראה בעולם אזי ראש השנה. אלא שיש רמז דווקא במילה זו, שכן 'בכסה' יבוא בחשבון של מאה ואחד, ובאופן הזה, שאם ניקח את האותיות הנסתרות של המילה 'ליום' יצא גימטרייה: מאה ואחד. צא וחשוב: ל-מד 44, י-וד 10, ו-או 7, מ-ם 40, בסך הכל 101. הרי ש'בכסא ליום' - שבמילות המכוסות במילה 'ליום', יצא בדיוק מנין של מאה ואחת תקיעות. וזה: 'תקעו בחודש שופר', וכמה תקיעות? - כמניין הזה מאה ואחד תקיעות.
תורת אליהו, בתוך מעלות אליהו חלק ב, עמו' קח-קט, הוצאת המשפחה, תשע"ב (2012)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד דרגות בצדקה, ובכללן שייתן יותר משובח ממה שאוכל
יש שלושה פסוקים שבכל אחד שבע תיבות, והתיבה האמצעית היא 'והוא'. האחד הוא: 'מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך'. והשני: 'ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום'. והשלישי: 'א-לוהים הבין דרכה והוא ידעת את מקומה'.
ואם כן מבואר שיש שלוש הדרגות בצדקה. אחת - כמו שבט אשר, שייתן לעני מעדני מלך יותר משובח ממה שהוא אוכל, למעלה מזה הוא שיהיה עושה ומעשה, שייתן ויתנו אחרים, וזהו: 'נדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום'. ועדיין אין זו שלימות הצדקה בעצם, כי אם שתהיה גם כן מתן בסתר משני צדדים, כי היא העולה על כל דרגות הצדקה, שהנותן לא ידע מי המקבלה והמקבל לא ידע מי הנותנה. וזהו: 'א-לוהים הבין דרכה', שבאה למקבל, וגם 'והוא' יתברך 'ידע מקומה', הוא ידע את המקבלה ולא הנותן.
תורת אליהו, בתוך מעלות אליהו, עמו' צה-צז, הוצאת המשפחה, תשע"ב (2012)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שחוסך שבטו, גורם לבנו שבסופו של דבר בנו שונאו
'חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר' - יראה לומר שחובת החינוך של הבן על האב כל כך חשובה על כדי כך שאפילו הבן עצמו רוצה בכך. ואם לא יתחנך מן האב ישנא את אביו. ולפי זה צריך לומר: 'חוסך שבטו' - מי שחוסך את שבטו ולא מעניש את בנו, ומניח לו בדרך קלוקלת גורם, שבסופו של דבר הבן שונאו. וזה 'חושך שבטו' - שונאו 'בנו'.
תורת אליהו, בתוך מעלות אליהו, עמו' קח, הוצאת המשפחה, תשע"ב (2012)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד מנהג המערב לברך על כל סוגי הפירות
רבינו נהג בליל ט"ו בשבט לברך על כל סוגי הפירות, וזה היה באופן שכל אחד מברך ומכוון להוציא את כולם ידי חובה, ולאחר מכן אוכלים כולם מאותו הפרי. לאחר מכן חברו היה מברך על הפרי האחר ומכוון להוציא את כולם. ומנהג זה הוא אחד ממנהגי המערב.
מעלות אליהו, עמו' עט, הוצאת המשפחה, תשע"ב (2012)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד למצוא נחמה במכות הקב"ה, שבאו במידת הרחמים
נראה שבפרשת 'כי תבוא' יש בתוך הקללות עשרים ושישה פעמים שמו של הקדוש ברוך הוא באותיות הוי"ה. וידוע שמידת הוי"ה היא מידת רחמים, וא-לוהים זה מידת הדין. ולפי זה יתבאר היטב שאף שאמר הקדוש ברוך הוא, שייתן את כל המכות הללו, מכל מקום כולם באו במידת הרחמים בלבד ולא בגבורה במידת הדין, לומר לך שהכל זה רחמים. וכרחם אב על בנים, כמו אב המכה את בנו, שזה מידת הרחמים, וזה בעבור שנשוב בתשובה, ואין ישראל נגאלים אלא על ידי תשובה. וכמו שנאמר: 'שובה ישראל עד ה' א-לוהיך כי כשלת בעוונך, והיה כי יבוקש עוון יהודה ואיננו' - הרי שעל ידי שישובו בתשובה, תתקרב הגאולה. לכן נמצאנו כאן כל דברי תוכחה אלו טמון בהם נחמה גדולה, שכל הגלות יכולה להפסק על ידי תשובה.
תורת אליהו, בתוך מעלות אליהו, עמו' קד-קו, הוצאת המשפחה, תשע"ב (2012)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד בן כסיל תוגת אימו, שהשקיעה כל כוחה בחינוכו
'בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו' - שמחמת השקעת האשה בכל כוחה, אם גדל בנה כחכם, אין לה מעלה יותר מזה. ולכן לאב הוא רק שמחה, אבל אם ירד הבן - כל התוגה שייכת רק לאימא, משום שהיא השקיעה בחינוך את כל כוחה ולא קיבלה כלום.
תורת אליהו, בתוך מעלות אליהו, עמו' קז-קח, הוצאת המשפחה, תשע"ב (2012)