מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם סולומון גאון נולד לאמו רחלה ולאביו יצחק בשנת תרע"ג (1912) בטראוויק (כיום בוסניה-הרצגובינה).
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי סרייבו. בשנת תרפ"ח (1928) החל ללמוד בסמינר התאולוגי היהודי מפי הרב ד"ר מוריץ לוי, הרב הראשי ליהודי סרייבו. בשנת תרצ"ד (1934) עבר ללונדון שם למד באוניברסיטת לונדון. בשנת תרצ"ט (1939) קיבל תואר דוקטור. הוא נשא לאשה את רגינה הסן ונולדו להם שני ילדים.
בשנת תש"א (1941) פלשה גרמניה הנאצית לממלכת יוגוסלביה. הוריו ומשפחתו שנותרו שם נספו בשואה.
בשנת תש"ח (1948) הוסמך לרבנות בקולג' היהודי בלונדון. בשנת תש"ט (1949) החל לשמש הרב הראשי של 'קונגרס הקהילות הספרדיות' של 'חבר העמים הבריטי', שמרכזו שכן בבית הכנסת בוויס-מרקס בלונדון.
חכם סולומון גאון עסק בפעילות ציבורית ענפה, ושימש נשיא הפדרציה הספרדית העולמית.
בשנת תשכ"ג (1963) החל להשתתף בכתיבת תוכנית לימודי יהדות ספרד של 'ישיבה יוניברסיטי' בניו-יורק. בשנת תשל"ז (1977) עבר לארצות הברית, שם שימש מרצה ב'ישיבה יוניברסיטי', והקים את המכון ללימוד יהדות ספרד על שם יעקב א. ספרא. הוא הקפיד ללמד בעברית, ואל שיעוריו הגיעו סטודנטים רבים, אשכנזים כספרדים. הוא כתב וערך מאמרים רבים, מחקרים וספרים, פרשנויות ותרגומים, כולל פירוש על ספר התפילות של העדה הספרדית-פורטוגזית. חכם סולומון גאון שימש נשיא איחוד הקהילות הספרדיות בארצות הברית וקנדה. הוא התגורר במנהטן והיה פעיל בקהילת 'שארית ישראל' הספרדית-פורטוגזית בשכונתו.
בשנת תש"נ (1990) קיבל את פרס נסיך אסטוריאס ע"י יורש העצר הספרדי בשם קהילות יהדות ספרד.
חכם סולומון גאון נפטר ביום י"ט בטבת תשנ"ה (1994), בניו-יורק, והובא לקבורה בהר הזיתים.
בין חיבוריו הרבים: 'סדר התפילות: כמנהג קהילת קודש ספרדים שער השמים בלונדון', 'הספרדים והשואה', ו'תפישת המדינה של דון יצחק אברבנאל'.
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שספרד מחייה אצלנו דוגמא לאחווה בכוח הסובלנות
מדוע היהודים, אשר נמלטו מספרד, מעולם לא שכחו את המולדת שהותירו מאחוריהם, ומפני מה אהבתם לספרד לא שככה? - תשובה אחת בלבד יש לדבר: בין כל הפזורות אשר עדות ישראל חיו בהן, רק בזו שבספרד היה אי-פעם תור זהב. שלא כמו בפזורות אחרות, יהודים לא נתפסו כמיעוט זר בה, כי אם כבשר מבשרו של העם היושב על אדמת איבריה. ולפיכך הם הרגישו כה פגועים כשהם אולצו לעזוב את הארץ, אשר בה חיו קרוב לאלפיים שנים. ...
נוכח חוסר סובלנות של העבר, אנו מחפשים ומציעים מסר של סובלנות בהווה, מסר של שותפות כלל-אנושית, עבור כל האנשים והנשים אשר הם בעלי רצון טוב, כדרך היחידה להבנה משותפת של האנושות. בעולם מעורער ומסוכסך, בקשה זו לסובלנות הדדית, שהייתה נחלתה של ספרד העתיקה, רלבנטית גם לספרד המודרנית. ספרד מחייה אצלנו, היהודים, זיכרונות מאותם ימים בהם אבותינו התגוררו בה, וגברים ונשים, בני דתות שונות – יהדות, נצרות ואסלאם - ייסדו בה חברה אשר סיפקה דוגמה לאחווה ולשיתוף, אשר בכוחה של סבלנות הדדית להוביל אליה.
חכם סולומון גאון, נאום שנשא בטקס קבלת פרס נסיך אסטוריאס, תרגום יאיר סעדון, מתוך האתר Fundacion Princesa de Asturias תש"נ (1990) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שעד בוא הנאצים לא חוו הספרדים אנטישמיות מאורגנת
במרבית האזורים בהם חיו, לא חוו היהודים הספרדים אנטישמיות מאורגנת וממוסדת. הנאצים ניפצו את המסורת הזאת כהוגן. רק מעטים בכל עם באו לעזרת היהודים. לא היה מגן ומושיע להם. ההתגשמות של הקמת מדינת ישראל לא הייתה רק תוצאה של שואת יהודי אירופה, אך גם של אירועים פרו-נאציים בארצות אפריקה ואסיה. שיעור זה אסור שישתכח מאיתנו.
חכם סולומון גאון, , עמ' 6, תרגום יאיר סעדון, Yeshiva University, תשמ"ז (1987) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד פשעם שרצו שלטון עם כוח בלתי מוגבל ובעל זכויות יתר
בהשקפתו המדינית של רבי יצחק אברבנאל, ישנה אבחנה בין שלטון-יחיד ובין מלוכה. בעלי שלטון-יחיד, כמו משה וכמו השופטים, שלטו בשיטת השלטון הרצויה. אך מלכים, עם כוחם הבלתי-מוגבל, אחזו בשיטת שלטון, שאיננה רצויה. את האבחנה הזו בין מלוכה ושלטון-יחיד, שאב אברבנאל מהמלומד אלפונסו טוסטאדו, אשר אמר כי כאשר בני ישראל ביקשו מלך הם לא פשעו בעצם התביעה לשלטון; ישנן צורות שלטונות טובות, אך למושג 'מלך' יש משמעות רחבה יותר ...
כתבי הקודש מכנים בתואר מלך, רק את מי שמקבל זכויות-יתר מלכותיות, בין אם הוא טוב ובין אם הוא רע. במובן זה מלוכה חזקה משלטון-יחיד, מפני שיש הרבה בעלי שלטון-יחיד, שלא קיבלו זכויות יתר. משה, אם כן, אשר היה בעל שלטון-יחיד על בני ישראל, לא היה המלך שלהם למעשה, מפני שהוא לא קיבל זכויות-יתר בשל מעמדו; אך במקרה של המלכים, לא היה הדבר כך, מפני שהם אכן קיבלו זכויות-יתר ... כאשר בני ישראל מבקשים מלך, אין הם רק דורשים מנהיג שיעמוד בראשם, שהרי כבר היה להם כזה בימים ההם, אך הם רוצים שיעמוד בראשם מלך, תחת אותם תנאים כפי שהיו לבני האומות אשר סביבם.
חכם סולומון גאון, 'משפט עברי ותרבות יהדות ספרד', 'Don Abravanel's Concept Of Statehood', E-22, תרגום יאיר סעדון, בר אילן תשל"ב (1974) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד אם ההנהגה יפה למשפחה מיוחסת או היכולת והמעשים
רבי יצחק אברבנאל מציין שהקדוש ברוך הוא מצוה את משה לבחור מנהיגים, שיש בהם חכמה ומעשים טובים, ואינו מציין כי עליו להתחשב בייחוס של המועמדים; אולם משה העמיד בהנהגה אנשים בעלי ייחוס, ועשה כן מפני ש'הם מתאימים יותר למנהיגות בגלל מוצאם, מפני שההנהגה יפה למשפחה מיוחסת'. פרשנות זו של אברבנאל עומדת בניגוד לדברי התלמוד. אשר מצהיר שיכולת אישית ומעשים טובים היו המדדים היחידים לפיהם משה בחר את ההנהגה של ישראל.
חכם סולומון גאון, 'משפט עברי ותרבות יהדות ספרד', 'Don Abravanel's Concept Of Statehood', E-17, תרגום יאיר סעדון, בר אילן תשל"ב (1974) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד ליישב ההגות המדינית עם ההשקפות הנובעות מהמקורות
הרב דון יצחק אברבנאל הכיר את ההגות המדינית של אבות הכנסייה, אריסטו, סנקה, אפלטון, וכן של הוגים מדיניים אחרים, אותם הוא ביקש ליישב עם ההשקפות הנובעות ממקורות ישראל. בנוסף, כמו מלומדים יהודים-ספרדים אחרים, הוא עשה כל מאמץ להבין את הנסיבות של תקופתו, ולפרש אותן לאור מה שהיהדות מלמדת. בעיצוב השקפת עולמו, אודות היבטים שונים של החיים הפוליטיים, הוא הודרך לפני-הכל ויותר-מכל על ידי מקורות היהדות, אך הוא לא היסס, מעת לעת, להטות אוזן להוגים מדיניים שאינם יהודים ולקבל את דבריהם.
חכם סולומון גאון, 'משפט עברי ותרבות יהדות ספרד', 'Don Abravanel's Concept Of Statehood', E-18, תרגום יאיר סעדון, בר אילן תשל"ב (1974) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שבטורקיה עוד שורדות מסורתו הקהילות הספרדיות
עם היעלמות הקהילות הספרדיות בבלקן, במיוחד ביוון וביוגוסלביה, לא רק המסורות שמוצאן בספרד, אשר נשמרו בקהילות אלו, הגיעו אל קיצן, אלא גם היהודית-ספרדית, שפת-הלדינו, אשר בה דיברו במרבית הקהילות האלו, ואותה הגו בתפילותיהם. לקהילות אלו, במיוחד סלוניקי, מונסטיר וסרייבו, היו ארגונים משותפים, ומוסדות חינוך אשר חינכו בהם על פי השיטה היהודית הספרדית העתיקה. טורקיה היא המדינה היחידה בה מסורות אלו עודן שורדות לעת עתה.
חכם סולומון גאון, 'Sepharadim and The Holocaust', עמ' 69, תרגום יאיר סעדון, Yeshiva University, תשמ"ז (1987) מתוך 'החכם היומי'
לא קיים קובץ להאזנה