מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם עמנואל אבוהב נולד לאמו ולאביו יצחק אבוהב בערך בשנת שט"ו (1555) בפורטו שבפורטוגל.
גדל במשפחת אנוסים. הוריו מתו בילדותו, והוא גדל בבית סבו, אברהם אבוהב, בנו של חכם יצחק מטולידו.
בשנת שמ"ה (1585) מילט נפשו לאיטליה, ושב בגלוי ליהדותו. הוא נע בין ערי איטליה, והתיישב בעיר פיזה.
בשנת שנ"ט (1597) עבר לעיר רג'ו אמיליה ולמד בישיבת חכם מנחם עזריה מפאנו. בהמשך עבר לאי קורפו, משם עבר לעיר פרארה, משם לעיר ספולטו. לבסוף התיישב בוונציה, שם שימש בקודש כחכם הקהילה הספרדית-פורטוגזית. בשנת שס"ג (1603) נשא דברים בפני מועצת השלטון הדוג'ה האיטלקי על נאמנותם של היהודים לארצות מושבם, על מנת לגול מעליהם עלילות אודות אי נאמנות למולדת.
בשנת שע"ה (1615) חכם עמנואל אבוהב החל לכתוב את חיבורו 'נומולוגיה' - סנגוריה על ההלכה המסורה. הספר נועד לסייע לאנוסים, המעוניינים לשוב ליהדות בגלוי. הוא סיים לחבר את ספרו רק כעבור עשר שנים.
בשנת שפ"ח (1628) זכה ועלה לארץ ישראל, והצטרף אל בתו גרסיה, שהחזיקה שתי ישיבות, בצפת ובירושלים. חכם עמנואל אבוהב נפטר זמן קצר, אחר הגעתו ארצה.
יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום א' בשבט שפ"ט (1629). יום בו שלחו חכמי קורפו אגרת לחכמי ירושלים, ובה הידיעה על עלייתו לארץ.
בשנת שפ"ט (1629) יצא לאור בשפה הספרדית באמסטרדם חיבורו: 'נומולוגיה או דרושים הלכתיים' - חיבור על אמיתות התורה שבעל פה ומסורת החכמים. בשנת תשנ"ז (1997) יצא לאור הספר בתרגום לעברית בידי משה אורפילי. חיבורים נוספים שחיבר: 'יסוד האמת' - על אמיתת התלמוד. וכן חיבור בשם 'מלכות הבינה'.
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שלא די להוכיחם, אלא חובה לבקש רחמים עליהם
לא זו בלבד שחובה היא על עובדי ה', המקנאים למצוותיו, להוכיח וללמד את החוטאים ולדבר על לבם לשוב אל בוראם, אלא גם חובה עליהם להתפלל למענם ולבקש את רחמי ה' יתברך, ואם לא יעשו כן, ייחשב להם הדבר לחטא. כפי שאמר שמואל הקדוש לעם, אשר ביקשו מחילה על שבקוצר לבם ובתקיפותם ביקשו לעצמם מלך: 'גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדל להתפלל בעדכם, והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה'. לפיכך קוראים בתורה בדין לחכמים ולבעלי המידות 'עיני הקהל'. וכשם שהריבון, בורא העולם, קבע בעיניים את הסגולה, לראות ולהבחין במכשולים שנתקלים בהם בדרך, ולהציל את עצמן ואת שאר אברי האדם מסכנת הנפילה, כך הוא העניק ידיעה עליונה ותבונה ליראיו, להורות בהן למעוטי ההשגה את הדרך ולהצילם מהפגעים ומהעוונות, האורבים לנו בכל פינה.
חכם עמנואל אבוהב, 'במאבק על ערכה של תורה: ה'נומולוגיה' לרבי עמנואל אבוהב', עמ' 60-61, תרגם משה אורפלי, ירושלים תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שבהעמדת מקדשו, חייבים להיטהר במעשיהם כמלאכים
מדברי הנחמה מתוך אהבה, נראה בבירור ובגלוי, שה' ברחמיו מבטיחנו טובות רבות: קיבוץ גלויות בארצנו הקדושה והנכספת, שנאמר: 'הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים'; איחוד מלכותנו, שנאמר: 'ומלך אחד יהיה לכולם'; טהרה ושלמות במעשינו, שנאמר: 'ולא יטמאו עוד בגילוליהם'; קשר של אהבה וחסד עם ה', שנאמר: 'והיו לי לעם ואני אהיה להם לא-להים'; מלך אחד שינהיג את ישראל והוא מבית דוד, שנאמר: 'ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד'; שלטון בית דוד על עמו בארצו הקדושה יימשך בשלום לנצח, שנאמר: 'וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב'; והטובה האחרונה שמבטיח לנו ה' היא העמדת מקדשו בתוכנו לעולם, ובו נתקדש וננהיג עצמנו כמלאכים, ויהיה ידוע לכל ומוכר לכל על ידיהם, שנאמר: 'ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם' ... ובשכון השכינה בקרב בני ישראל, חייבים הם להיטהר בחייהם ובמעשיהם כמלאכים.
חכם עמנואל אבוהב, 'במאבק על ערכה של תורה: ה'נומולוגיה' לרבי עמנואל אבוהב', עמ' 155, תרגם משה אורפלי, ירושלים תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד הדרך האמיתית אל האושר היא להדמות לקב"ה במעשיו
אמת מוסכמת היא על דעתנו, שאף אושרה בכתבי הקודש, כי המדרגה הגבוהה שיכול איש הסגולה להגיע עדיה בעולם הזה, היא שמעשיו ידמו למעשי הבורא הכל-יכול, לעשות את רצונו הא-לוהי ולקיים את מצוותיו הקדושות. כי בהיות מעשי הקדוש ברוך הוא הדגם והמקור המתמיד בעבורו לשלמות העולם, אי אפשר שמעשי הא-ל יחדלו להיות מושלמים.
התיאולוגים הקדמונים שלנו מוכיחים את הדבר על פי ציוויו של מלך מלכי המלכים בספר דברים לאמור: 'אחרי ה' א-להיכם תלכו' - שמובנו האמיתי הוא ללכת אחרי משפטי הא-ל ומעשיו הקדושים, מלאי הרחמים והצדק, האמת והצדקה הגדולה, כפי שאנו מוצאים בכתבי הקודש כמעט אין ספור פעמים: 'מה הלביש ה' את אדם וחוה בהיותם ערומים, שנאמר: 'ויעש ה' א-להים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', אף אתה הלבש את הערומים; מה ביקר ה' אצל אברהם אבינו בחוליו אחרי המילה, שנאמר: 'וירא ה' אליו באלוני ממרא', אף אתה בקר את החולים. ...
ולבסוף אם שואף אתה להשיג את הדרך הנעלה של השלמות המלאה ולעטר את נשמתך בלבוש המזהיר של מידות המוסר והחכמה, שילווך יום יום בפעילותך ובהגותך, שא את עיני שכלך, ירא ואהב את בוראך, התבונן בו, מלא את רצונו והידמה לו במעשיו, שהרי זוהי הדרך האמיתית אל האושר האחרון והסיבה הנאותה למעשיך המהוללים: 'אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'.'
חכם עמנואל אבוהב, 'במאבק על ערכה של תורה: ה'נומולוגיה' לרבי עמנואל אבוהב', עמ' 59, תרגם משה אורפלי, ירושלים תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שאהבת הסגולה הטובה מחזקת אותנו לשקוד עליה
השוקדים על לימוד התורה הקדושה, בעת גלותנו האומללה, עושים כן בשל קנאותם ולמען הסגולה הטהורה. שהרי אנשים מלומדים מישראל, אינם יכולים לבקש לעצמם, בעת הזאת, רווחים, תארים או טובות הנאה אחרות, כנהוג אצל הגויים. להיפך, למרות היותנו דחויים ושנואים בגויים, אהבת הסגולה הטובה, מחזקת אותנו לשמור את תורת ה' ולשקוד עליה. ועל כן ספרי מורינו מלאים חכמה עליונה ותורת אמת וחסד, כמו התלמוד על כל חלקיו.
חכם עמנואל אבוהב, 'במאבק על ערכה של תורה: ה'נומולוגיה' לרבי עמנואל אבוהב', עמ' 23-234, תרגם משה אורפלי, ירושלים תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד ענווה הטהורה שלא לבטל או לשנות דבר שהורו רבותינו
מעת שבטלה הסנהדרין, ובטלו השליחים ששיגרו והעדים שהעידו על ראיית הלבנה בפני הסנהדרין, התקינו רבי הלל והחכמים שבזמנו, את הלוח הנפלא שברשותנו, ואת הכללים המושלמים הקבועים בו, ואשר על פיהם אנו נוהגים. ואף על פי שכך הוא הדבר, ואנו יודעים בדיוק את הימים שהחגים חלים בהם, עם כל זאת לא העזו האנשים ההם, ולא נטלו לעצמם את הסמכות לבטל או לשנות את הדבר שרבותינו הקדמונים הורו לנו בעבר.
בדין ובצדק שמרו הם על היום הנוסף במועדים אם היו גרים מחוץ לארץ הקודש, כפי שאמרתי. ועקב כך היו הן הקדמונים והן אנחנו עתה נוהגים על פי אותו סדר וסגנון, הנובעים מענווה טהורה ומדבקות, כדי שלא לעבור על מצוות התורה. ובגלל יחס זה החמירו על עצמן כל בנות ישראל אחרי שבטלה הסנהדרין, וקבעו למנות שבעה ימי טהרה מחמת הספק, שלא להיכשל בטעות בטומאה, אף על פי שלהלכה, ידועים דמים שאינם צריכים לזמן ממושך כזה.
חכם עמנואל אבוהב, 'במאבק על ערכה של תורה: ה'נומולוגיה' לרבי עמנואל אבוהב', עמ' 276, תרגם משה אורפלי, ירושלים תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
לא קיים קובץ להאזנה