מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם צמח הלוי נולד לאביו נתן הלוי ולאמו נג'ימה לבית צרפתי בשנת תרכ"ח (1868) בעיר תוניס.
מוצא משפחת אביו מהעיר ברודי (כיום אוקראינה) שהתגלגלה לגיברלטר ולבסוף התיישבה בתוניס. הוא גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי העיר לצד לימודים כלליים. כנראה, למד בבית הספר 'כל ישראל חברים' בתוניס, שהוקם בשנת תרל"ח (1878). היה בקי בשפה העברית, הערבית, הצרפתית והאיטלקית. שימש את רבו הדיין חכם יהודה בן מאיר ג'רמון, מחבר הספר 'נחלת אבות'.
חכם צמח הלוי נשא אשה ממשפחת בואנו מקהילת הגראנה, יהודי ליוורנו, שהתיישבו בתוניס.
בשנת תרמ"א (1881) פלשה צרפת לטוניסיה, והפכה אותה לפרוטקטורט צרפתי. תמורות רבות עברו על הקהילה היהודית בתוניס. החינוך הצרפתי בקרב היהודים הועמק, והתפתחה ספרות ועיתונות יהודית מודרנית. בצד פתיחות הקהילה לתרבות צרפת, שמרה הקהילה על מוסדותיה הרוחניים ועל יחסה העמוק אל המסורת.
בשנת תרמ"ז (1887) חכם צמח הלוי, החל לכתוב בעיתון אלג'נאן. בשנת תרנ"א (1891) הוציא לאור את ספרו 'פרי קודש' - דרושים ופירושים לתלמוד. בשנת תרס"ה (1905) הקים בית דפוס, בו הדפיס יצירות רבות בערבית-יהודית ובצרפתית. בשנת תרס"ז (1907) החל לכתוב בשבועון 'אלפונוגראף'.
חכם צמח הלוי חיבר עשרים ושבע יצירות ספרותיות בעברית, ובערבית-יהודית, וכן תרגם יצירות מצרפתית. ביצירותיו, הכתובות כפרודיה וכסטירה, כתב על ההשפעות שליליות של התרבות הצרפתית על הקהילה היהודית. בין יצירותיו: 'תדגיז אלאמורי' (ניחוש האהבה); 'תאטרו אלאמורי' (תיאטרון האהבה); 'קינת אמורי אלטפלאת פי אלבזאראת' (קינת אהבת הנערים בשווקים); 'קינת אמורי אלטפלה אלעשקה מעא עאזב זופרי' (קינת אהבת הנערה החושקת ברווק עבריין).
חכם הלוי נפטר בתוניס בשנת תרפ"ב (1912). יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום א' בתמוז. יום בו, חתם חכם יהודה ג'רמון על ההסכמה לספרו 'פרי קודש'.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שאין ראוי לעסוק בתלמוד בלא לימוד החכמות
ראוי הוא לחכמים, יודעי בינה, לחדד שכלם גם בשאר החכמות שאין כתובים בתלמוד, כי על ידיהן יהיה זריז וחריף בתלמוד ובעיון פלפול חריף. למשל מלאכת החשבון כי ממנה ידע לחשוב תקופות וגימטריות, אשר עליהם אמר המלך מלכו של עולם: 'כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים'. גם מלאכת הציור, להבין בנקל הציורים שיבואו בש"ס בבלי וירושלמי ובהלכות קדוש החודש להרמב"ם ...
ואלה הדברים, אשר דבר הגאון הגדול מורנו הרב אליהו מוילנא זכרונו לברכה (הובאו דבריו בספר 'שבילי עולם' להרב מורנו שמשון בלוך הלוי ז"ל בהקדמתו) וזו לשונו: 'כפי מה שיחסר לאדם ידיעות בשאר החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדות יחד'. עד כאן לשונו. ... ומי האיש אשר לא ישמע לקול הנביא הזה, הגאון מוילנא, זיכרונו לברכה, ולא שם לבו כי אם לעסוק אהב בתלמוד לבדו, הרי ודאי לאיש הזה חסר לבב, לא יחפוץ בתבונה, אין ראוי לו לעסוק ולחשוק כי אם בספר הזוהר, ולקרות בו קריאה באין הבין או בספר חוק לישראל. ומה לו ולתלמוד ולדרכי העיון, ששמח הקדוש ברוך הוא בפלפול ובחריפות ובדעת צלולה כסולת נקיה.
חכם צמח הלוי, 'פרי קדש', דף י"ז ע"א, תוניס, תרנ"א (1891) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שסמך גאולה ל'לא גבה', שגואלנו כשיכלו גבוהי הרוח
'והוא יפדה את ישראל', וסמך לו: 'לא גבה לבי'. יובן על פי אומרם זיכרונם לברכה: 'אין בן דוד בא, עד שיכלו גסי הרוח'. וזהו: 'והוא יפדה את ישראל' - בביאת גואלינו, ואימתי? - הוא שאמר: 'ה' לא גבה לבי' - רוצה לומר: עד שיכלו גבוהי הרוח.
חכם צמח הלוי, 'פרי קדש', דף כ"א ע"א, תוניס, תרנ"א (1891) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לדיין שיעשה משפט לעשוקים, אב לאביון, ומשען לאלמנה
'עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים, ה' מתיר אסורים' - בזוהר הקדוש: 'אם העומד בראשו טוב - טוב לו, טוב לעמו, טוב לארצו'. והנה אם יהיו כל ישראל כולם טובים, ביראת שדי ובעבודת ה', ודבקים באחדותו ובמצוותיו, אז קל כנשר יבוא גואל צדק. כי אין בן דוד בא עד שיהיה כל הדור כולו זכאי. וזהו: 'עושה משפט לעשוקים' - הכוונה אם הדיין עושה משפט לעשוקים, שמעלה השמועה על פי ההלכה, ומציל עשוק מיד עושקו כח. וגם יהיה אב לאביון, משען לאלמנה ויתום, דהיינו: 'נותן לחם לרעבים', ומשתדל בכל יכולתו להיזהר בבני עניים שמהם תצא תורה, לתת להם בר ולחם ומזון, ואף השמלה הייתה בכלל. אז 'טוב לעמו וטוב לארצו' ואז בן דוד בא: 'לאמור לאסורים צאו, ואשר בחושך הגלו'. וזה: 'ה' מתיר אסורים' - האסורים בגלות החל הזה.
חכם צמח הלוי, 'פרי קדש', דף כ"א ע"ב, תוניס, תרנ"א (1891) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד בזה שלא אבוש מלשאול, לא תיתן חסידך לראות שחת
'כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת' - ראיתי בספר: 'עומר השכחה' להרב גאבישון, זיכרונו לברכה, על הפסוק: 'טוב נקלה ועבד לו', בסימן י"ב כתב וזו לשונו: 'ויש לומר על דרך נסתר, טוב שיקל וינבל האדם עצמו במלאכת ה', אפילו לפחות ממנו, ואפילו בשאלת השוטים, ולא יהיה מתכבד שלא לשאול לפחות ממנו, או שמא יתיירא שמא אינה שאלה כהוגן, ויגיע לו ממנה נקלה, שאם לא יעשה יהיה נשאר חסר ונעדר מלחמתה של תורה, וזהו: 'וחסר לחם' - זה על דרך: 'אם נבלת בהתנשא, ואם זמות יד לפה' - אם נבלת עצמך בדברי תורה, סופך להתנשא'. עד כאן לשונו. ...
וזהו רמז כוונת דוד המלך, עליו השלום: 'כי לא תעזוב נפשי לשאול' - שאני עניו ולא אבוש ולא אכלם מלשאול את פי אפילו הקטנים מערכי, ובזה 'לא תתן חסידך לראות שחת'. ומובן.
חכם צמח הלוי, 'פרי קדש', דף כ' ע"ב, תוניס, תרנ"א (1891) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שכארץ אשר לעולם עומדת, כן אדם באמונתו לבד יחיה
'לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד' - הוא על פי מה שנודע מהפוסקים והרב החינוך בפרשת יתרו שמצוות 'אנכי ה' א-להיך' - העיקר שיקיים המצווה הזאת באמונה מצד הקבלה ... וזהו: 'לדור ודור אמונתך' - דהיינו באמונה לבד, אז 'כוננת ארץ ותעמוד'. או 'כוננת ארץ ותעמוד' - דהיינו כי כארץ אשר היא לעולם עומדת, כן האדם באמונה לבד יחיה, ותהי בלבו כיתד התקוע במקום נאמן.
חכם צמח הלוי, 'פרי קדש', דף כ"א ע"א, תוניס, תרנ"א (1891) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד חיוב המוטל על ראשי אלפי ישראל להשיב רבים מעוון
'אין לקבור בעל תשובה אצל צדיק אפילו הוא צדיק גמור אבל קוברים אותו אצל חסיד' - לפי שבעל תשובה עושה גדרים וסייגים כמדרגת החסיד וכמדובר. וזה החיוב המוטל על ראשי אלפי ישראל החכמים, והמורים לצדקה, להשיב רבים מעוון, ולהוכיח במישור בתוך קהל ועדה, ולהגיד קבל עם דרכי התורה, ומעלת התשובה, ואת חוקי הא-להים, ואת תורותיו, ולהורות להם את הדרך ילכו בה, דרך ישרה, ואת המעשה אשר יעשון, וזהו 'הוכיח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא'. וזה באור: 'והעמידו תלמידים הרבה' - דהיינו, שישיבו רבים מחטאת, וישובו רשעים ובקשו את ה' א-להיהם ואת תורתו, ואז הנפש אשר יעשו החכמים יהיו להם לתלמידים. ולזה רמז התנא במילת 'הרבה' על דרך 'ורבים השיב מעוון', ויען כי בעל תשובה צריך לו גדרים וסייגים, לכן סמך התנא: 'ועשו סיג לתורה'.
חכם צמח הלוי, 'פרי קדש', דף כ' ע"א, תוניס, תרנ"א (1891) מתוך 'החכם היומי'