כבן 3 התייתם מאביו, ואימו גידלה אותו לתורה ולמצוות. כבן 12 נפטרה ואימו. מחשש גזירת היתומים, שהיו השלטונות המוסלמים מאמצים היתומים ומאסלמים אותם בכפייה, נשא אישה גרושה המבוגרת ממנו, בנישואים פיקטיביים עד שגדל, והתירום בית הדין, שנישואים אלו אין בהם תוקף.
בגיל 15, חזר לעירו חג'בה, והחל ללמד בתלמוד תורה. הוא נשא אישה ונולד להם בן. הנישואין לא עלו יפה, והם התגרשו. בנם יחידם נחלה ונפטר בגיל חמש. חכם מארי עודד (עודה) חג'בי החל נודד בתימן בחיפוש פרנסתו. הוא עבד במלאכות שונות כנגר, חייט, רוקם, מלמד, כורך וסופר סתם.
חכם מארי עודד (עודה) חג'בי נשא לאשה את מרת בניה. בשנת ת"ש (1940) נולד בנם הבכור יוסף, שנפטר בינקותו. בשנת תש"ד (1944) עבר לעיר צנעא עם אשתו ושני בניו. בצנעא נולד להם בן נוסף.
בשנת תש"ט (1949) זכה ועלה לארץ ישראל בעליית 'מרבד הקסמים' יחד עם אשתו ושלושת בניו. הם התגוררו בצפיפות רבה באוהלים, מחנה עולים א' בראש העין. שם נולדה להם בתם הראשונה מזל. מזל נלקחה מהם, ואין יודע מה עלה בגורלה עד עצם היום הזה. בהמשך נולדו להם עוד שלוש בנות.
חכם מארי עודד (עודה) חג'בי התפרנס מליטוש יהלומים ועסק בכתיבת סת"ם, בערוב ימיו עבר לקרני שומרון.
בשנת תשמ"ה (1985) הוציא לאור את ספרו 'ליקוטי רפאלי' – על התורה יחד עם 'אור זרוע' – תולדות התנאים והאמוראים. בשנת תשמ"ו (1986) הוציא לאור את ספרו 'נטע פאר' – ענייני המצוות יחד עם הספר 'חיי גלות'.
חכם מארי עודד (עודה) חג'בי נפטר ביום כ' באלול תשס"ז (2007).
