מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם ישועה עטיה נולד לאמו ג'מילה ולאביו חכם יצחק עטיה, ביום י"ב טבת תרע"ה (1914) בירושלים. 
חכם ישועה עטיה למד בישיבת 'פורת יוסף' בירושלים. בין מוריו חכם עזרא עטיה, וחכם יעקב עדס. 
בשנת תרצ"ה (1935) חכם ישועה עטיה נשא לאשה את צופיה בת רבי יהודה.
בשנת תרצ"ח (1938) חכם ישועה עטיה הוסמך לרבנות על ידי חכם עזרה עטיה. 
חכם ישועה עטיה לא פסק מלהגות בתורה, וסיים את לימוד כל חלקי הש"ס כמה פעמים. חכם ישעיה עטיה הקפיד ביותר על מוסר ושמירת הלשון, נהג בצניעות וחילק כחצי משכורתו לצדקה. 
במלחמת העצמאות בשנת תש"ח (1948) נהרסה ישיבת 'פורת יוסף', וחכם ישועה עטיה מצא פרנסתו ארבע שנים כפקיד במשרד הפנים בירושלים. 
חכם ישועה עטיה קבע ישיבתו בבית המדרש בהיכל ישיבת בריסק. למד לדיינות, וכיהן כדיין במשך 15 שנה בחיפה ובתל אביב. חכם ישועה עטיה לימד במשך 25 שנה בישיבת 'מדרש בית אל' בירושלים.
חכם ישועה עטיה נקרא לבית דין של מעלה ביום י"ט בחשון תשמ"ח (1987). 
חידושיו הודפסו בספרים 'שערי ישועה' – חידושים וביאורים על הש"ס, הלכה, תורה, מדרשי חז"ל ומעשיות.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מפרש שפתח כל דבר לרחם על כל בני ישראל.
'קדש לי כל בכור, פטר כל רחם בבני ישראל, באדם ובבהמה לי הוא.' - אפשר לרמוז: שפתח כל דבר וראשיתו הוא: 'רחם בבני ישראל' - לרחם על כל בני ישראל, יהיה מי שיהיה, לאהבה אותו.
ואולם 'באדם ובבהמה' - להבדיל בין יהודי ליהודי, להגיד שפלוני יש לו צורת אדם, ופלוני נמשל כבהמה: 'לי הוא' - זה שייך רק לה', שה' יודע מעשי בני אדם ומחשבותיהם, אבל בשר ודם אסור לו להבדיל בין איש לרעהו. ועליו לרחם ולאהוב כל אחד מישראל.
שערי ישועה, חלק ב', עמ' 218,הוצאת גדעון עטיה, ירושלים (1990)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מפרש שמה שהעשיר עושה עם העני, הנה גם כן עמו.
כי הנותן צדקה לעני, הנה גם הוא מבקש צדקה מה' יתברך תמיד בכל עת, ונמצא זה העשיר שעושה עם העני, הנה גם עמו נעשה חסד וצדקה מאת ה'. ועל זה אמר: 'אם כסף תלוה את עמי את העני עמך' - הנה מה שאתה עושה עם העני, נעשה גם כן 'עמך'.
שערי ישועה, חלק א', עמ' 264,הוצאת גדעון עטיה, ירושלים (1990)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מזהיר לעולה במעלות שילמד מאבות העולם להתרחק מהגאווה.
'שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים' - שידוע שהאבות נקראים הרים. נתתי גדולה לאברהם - אמר: 'ואנכי עפר ואפר', נתתי גדולה למשה ולאהרן - אמרו: 'ונחנו מה'. ... ומזה ילמד אדם קל וחומר להתרחק מהגאווה.
שערי ישועה, חלק א', עמ' 248,הוצאת גדעון עטיה, ירושלים (1990)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מוצא שעבודה מאהבה תכלית הכל, ותוכו רצוף אהבה בציצית.
מה יתרון לעושה מאהבה לעושה מיראה? על זה אמרו: 'ורקיע דומה לכיסא הכבוד' - כוונתם, על ידי זה יזכור שעל ידי עבודה מאהבה יזכה לידבק בשכינה, כי הירא מתרחק מזה שירא ממנו, והאוהב משתדל תמיד לדבקה בנאהב, נמצא שעבודה מאהבה תכלית הכל, כי על ידה יזכה לדבוק בכיסא הכבוד. וזה טעם שמונה חוטים וחמישה קשרים - סך הכל בגימטרייה אהבה.
שערי ישועה, חלק ב', עמ' 14-15הוצאת גדעון עטיה, ירושלים (1990)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מורה ללמוד כל יום בספרי מוסר – חוק ולא יעבור.
כל יום ללמוד מעט בספרי מוסר - חוק ולא יעבור, וכל המרבה בלימוד המוסר הרי זה משובח.
שערי ישועה, חלק ב', עמ' 156,הוצאת גדעון עטיה, ירושלים (1990)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שהגאולה והניצחון בא רק ע"י האחדות.
'ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים' - מה שתיקנו משלוח מנות בפורים, מפני שהפורים סמל האחדות, כמו שנאמר: 'לך כנוס את כל היהודים' - והגאולה והניצחון בא רק על ידי האחדות, לכן תיקנו לשלוח מנות להראות אהבה ואחדות בין איש לרעהו.
שערי ישועה, חלק ב', עמ' 115,הוצאת גדעון עטיה, ירושלים (1990)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד לקחת כולם יחד, שאם חסר אחד מהם לא יברך על השאר.
ארבעת המינים רומזים לכלל עם ישראל, שיש להם טעם וריח טוב כמו האתרוג - אלו בעלי תורה ומצוות, ויש מהם דומים להדס שריחו טוב, אבל אין בו טעם - כן אלו בעלי תורה בלא מצוות, ויש מהם שדומים ללולב שיש בו טעם של תמרים ואין בו ריח - כן יש בישראל בעלי מצוות ותורה מעט, ויש שדומים לערבה שאין בה לא טעם ולא ריח - כן יש בישראל עמי הארץ שאין בהם לא תורה ולא מצוות. אמרה תורה לקחת כולם ביחד, אגודים בלי פירוד - לרמוז לנו שעם ישראל כולם צריכים להיות לאגודה אחת - צדיק ורשע, כשר ופסול. ...
אף שאין כולם מעשיהם רצויים לפני המקום, אפילו כך כשהם בחיבור אחד אינו מדקדק עמהם ...
וארבעה מינים מעכבים זה את זה, שאם חסר אחד מהם לא יברך על השאר, גם זה מלמד שצריכים עם ישראל להיות כולם באחדות אחת, ועל ידי זה יתברכו מפי עליון.
שערי ישועה, חלק ב', עמ' 114,הוצאת גדעון עטיה, ירושלים (1990)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד מוסר גדול שיהא מוחל לחברו, אף על פי שחטא לו.
'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא' - כפל הלשון ללמד מוסר גדול, שיהיה מוחל לחברו אף על פי שחטא לו, ולא יקפיד על כל דבר, כי יביט בענייניו שבינו לבין הבורא, כמה חטאים חוטא לה' יתברך והוא מוחל לו, ולמה יתכעס על חברו שנגע בכבודו שהוא בשר ודם, ובמה נחשב כבודו נגד כבוד ה' יתברך.
שערי ישועה, חלק א', עמ' 264,הוצאת גדעון עטיה, ירושלים (1990)