אימו היא בתו של החכם דוד עמר, ואחותו של החכם המקובל רפאל עמר. ראשית תורתו למד בבית הספר 'אליאנס: כל ישראל חברים' במוגאדור. בשנת תרס"ו (1906) ביקר בבית הוריו, החכם המקובל יעקב אפרגן, שהיה בדרכו לארץ ישראל. הוא שכנע את הוריו להקדיש את הילד ללימוד תורה. חכם שמעון ברוך אוחיון עבר לבדו, לעיר מראכש. שם למד מפי ראש הישיבה, החכם יוסף נחמיאס, מחבר הספר 'יוסף חן'.
בשנת תרס"ח (1908) הוקמה במוגאדור ישיבת 'עץ חיים'. הוא חזר לעיר הולדתו, ולמד מפי ראש הישיבה, החכם דוד בן עטר. בשנת תרפ"ד (1924) עבר לעיר אָסְפִי, ללמד בישיבה חדשה, שאך הוקמה, ישיבת 'עץ חיים'. כל אותה תקופה בסאפי התארח בביתו של רב העיר, החכם המקובל ברוך אסבאג, מחבר הספר 'מנחה בלולה'.
בשנת תרפ"ה (1925) פגש בחכם אברהם אביטבול, מחכמי העיר מראכש, והיה לתלמידו. הוא הצטרף אליו לעיר וזאן, שם חכם אברהם אביטבול שימש רב העיר, וייסד עימו ישיבה בעיר. בשנת תרפ"ו (1926) חזר לעיר הולדתו מוגאדור, ובשנת תרפ"ז (1927) נשא לאישה את מרת סולטנה, בתו של החכם יהודה צרפתי.
בשנת תרצ"א (1931) עבר לעיר הגדולה קזבלנקה, והחל ללמד בישיבת 'כתר תורה' בהנהגת אב בית הדין של קזבלנקה, חכם משה מאיר חי אליקים (המשמ"ח אליקים). בשנת תרצ"ז (1937) כשחכם שמעון ברוך מונה לשמש ראש ישיבת 'כתר תורה'. בשנת תש"ח (1948) העביר את ישיבת 'כתר התורה' לראשות החכם רפאל אליהו עבו, שהפכה להיות חלק מרשת 'אוצר התורה'. חכם שמעון ברוך אוחיון יצא להשתלמות של כמה חודשים במקנס, ואחר שחזר מונה לראש השוחטים בעיר קזבלנקה. במקביל המשיך ללמד בישיבת 'אם הבנים'.
בשנת תשט"ו (1955) זכה ועלה לארץ ישראל. בתחילת התיישב במושב מגדים. אחר כך עבר לקריית מלאכי. בשנת תשי"ח (1958) מונה לרב העיר יפו, בברכת רב העיר תל אביב-יפו, החכם יעקב משה טולדאנו.
בשנת תשל"ב (1972) הוציא לאור את ספרו 'הליכות שב"א' בשלושה כרכים. הוא חיבר עוד כמה ספרים, ששמורים בכתב ידו: 'מנהגי שחיטה וטריפות'; 'מקור ברוך' - מנהגי מרקש; וזהב שב"א - דרושים.
חכם שמעון ברוך אוחיון נפטר ביום י"ג בטבת תשנ"א (1990), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.
