מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יעקב אבן צור נולד לאמו ולאביו חכם ראובן אבן צור, בשנת תל"ג (1673) בער פאס שבמרוקו. 
בשנותיו הראשונות קיבל תורה מאביו, שנודע כגדול בתורה ובחסידות, אך בשנת תמ"ד (1684), והוא בן אחת עשרה, נפטר עליו אביו, והוא עבר ללמוד אצל חכמי עירו. 
בשנת תנ"ח (1698), לאחיו שאחיו, חכם יוסף אבן צור, נפטר, ייבם חכם יעקב את אשת אחיו ונשא לה.  
כבר בגיל צעיר הצטיין בכתיבתו התמה, ונתמנה כסופר בבית דינם של חכמי העיר פאס - חכם וידאל הצרפתי, וחכם מנחם סרירו. בתפקיד זה שימש אחת עשרה שנים, וכתב את החיבור - 'עט סופר', בו ערך נסח שטרות שונים בצירוף הלכותיהם הנחוצות. 
בשנת תס"ד (1704) נבחר חכם יעקב אבן צור לכהן כחבר בבית הדין לצדם של הדיינים חכם יהודה בן עטר, וחכם שמואל הצרפתי. 
בשנת תצ"ג (1733), לאחר פטירתו של חכם יהודה בן עטר, נבחר חכם אבן צור לכהן במקומו כאב בית הדין. 
בעקבות מס עצום שהוטל על היהודים בעיר פאס, עבר להתגורר בעיר מקנאס לתקופה מסוימת. 
בשנת תצ"ח (1738), בעקבות רעב כבד שפקד את העיר עבר חכם יעקב אבן צור להתגורר בתיטואן. 
אף על פי שעיקר ישיבתו של חכם אבן צור היתה בפאס, הופנו אליו שאלות הלכתיות מכל רחבי מרוקו. חכם יעקב אבן צור היה שותף לתקנות רבות בענייני חינוך, משפחה וחברה. נודע גם כמשורר ופייטן וחיבר כארבע מאות פיוטים, שקובצו בספר 'עת לכל חפץ'. 
חייו היו רצופים באסונות כבדים - מתוך שבעה עשר ילדיו, שישה עשר נפטרו עליו בחייו. בנו היחידי שנותר, חכם עובד אבן צור, מילא את מקומו בבית הדין לאחר פטירתו. 
חכם יעקב אבן צור נתבקש לישיבה של מעלה בליל שבת, ביום ב' טבת תקי"ג (1753) ונקבר במרוקו. 
חכם יעקב אבן צור חיבר ספרים רבים, חלקם נותרו בכתבי יד. בתוכם: 'משפט וצדקה ביעקב' - שו"ת, ב' חלקים, 'עט סופר' - נוסחאות שטרות, 'עת לכל חפץ' - פיוטים, 'עת ספוד' - קינות ותוכחות, 'לשון לימודים' - אגרות במליצה ובחרוזים, 'ויקרא יעב"ץ' - דרושים. 

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שישב לאכול יפרוס מלחמו והוא לחם הפנים
'ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד' - ודרך רמז ילמד לאדם דעת: שבהיותו יושב על שולחנו לאכול לחם, שלא יהיה מאלו שנאמר בהם: 'ואוכל פתי לבדי', אלא יפרוס מלחמו, ויתן ויחזור ויתן לדלים אומללים המחזרים על הפתחים.
וזה אומרו 'ונתת על השולחן לחם פנים' - רצונו לומר: שתיתן מתנות בהיותך יושב על שולחנך מלא דשן, והמתנות שתיתן הם 'לחם פנים' - רצונו לומר: שתיתן לחם לאותם פנים חדשות של עניין אביונים אשר 'לשאול הגיעו', שזו ודאי היא צדקה מעולה - אחד שהוא לחם, שקרובה הנאתו. ועוד שהיא מהלחם עצמו אשר אתה אוכל, שמסתמא היא פת נקיה אשר ביררת לחלקך, ועוד שהוא מן המזומן לפיך, באופן שתצמצם לעצמך על כדי ליתן להם, ובזה שכרך גדול.
זהו אומרו 'ונתת על שולחן לחם פנים' - רצונו לומר: תיתן בהיותך יושב על השולחן, לחם לאותם פנים חדשות שהם העניים, שהם פנים ומינים ממינים שונים, ואז 'לפני תמיד' - רצונו לומר: תזכה שיהיה על שולחנך לפני תמיד, על דרך 'זה השולחן אשר לפני ה'.
ויקרא יעב"ץ, מאמרים על הפסוקים, עמוד רל"ב. הוצאת מלכי רבנן, אשדוד, תשס"ב (2002)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שבא הקץ בזכות אבות, שלא רצו לקחתה בזרוע.
'קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות' - בזכות זה שמקבלין דין שמיים עליהם, שלא למרוד באומות העולם עד עת קץ - בא הקץ. 'מדלג על ההרים' - בזכות אבות, שלא רצו ליקח בזרוע, אף אם להם לבדם נתנה הארץ למורשה.
ומצינו שאברהם ביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בדמים יקרים. וכן יעקב ביקש וקנה במאה קשיטה. ולמרוד לא מרדו באומות העולם, על ידי זה מקרבין את הגאולה, שזכות אבות מסייעת בדבר זה, לחלוק כבוד למלכות ולמי שהשעה משחקת לו. וקיימא לן.
ויקרא יעב"ץ - דרשות, דרוש א', עמוד ו'. הוצאת מלכי רבנן, אשדוד, תשס"ב (2002)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מוצא טעם למנהג העולם, שמנשקים האצבע בעת הזכרת השם
מצאתי טעם העולם כשמזכירין את השם - מנשקין אצבע צרדה, וכן כשמסיימין קריאת שמע או תפילה או ברכה, ומנהגם של ישראל - תורה.
את מוצא במזמור י"ט: 'פקודי ה' ישרים' - ארבע פעמים חמש תיבות. ובכל פעם מזכיר את ה' במילה השנית. יחשוב 'פקודי' - כנגד האגודל, ה' - כנגד האצבע, 'ישרים' - כנגד אמה, 'משמחי' - כנגד קמיצה, 'לב'- כנגד זרת. וכן 'מצוות ה' ברה מאירת עיניים'. וכן 'יראת ה' טהורה עומדת לעד'. וכן 'משפטי ה' אמת צדקו יחדיו'. הרי בכל פעם השם מכוון כנגד האצבע.
משפט וצדקה כרך ב', סעיף מ"ה, דף כ"ה עמוד ב'. דפוס חיים פרג' מזרחי, נא אמון, מצרים, תרס"ב (1902)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מורא מנהגם לפטור הישיש מהמיסים, ואין לזוז משום 'תורת אמך'
עמד לפנינו היקר מסעוד בן יחייא בן זקן ... ותבע שורת הדין מלשאת עם הציבור משא מלך ושרים בכל אשר יושת עליהם, לפי שרואה עצמו הלוך וחסור בתשות כוח מחמת זקנותו, שהוא היום כבן שבעים שנה, ואור עיניו גם הם אין איתו וחשכו הרואות גם לא ע"י ארובות, והא בזה תלוי, שאין מלאכתו נעשית עתה כמו אז כי אפסו כוחותיו, וידיו כבדים להביא מדי העבודה למלאכה, והלוואי ואולי יוכל להספיק בר ולחם ומזון נפשות ביתו.
ואחר שכן הוא מצינו שתביעתו נכונה, ודבריו בהשכל, שפשוט וברור הוא שכדבריו כן הוא, שפטור ומותר מכל מין מס והטלה אשר יושת על הציבור, שכן עמו דבר מימי עולם בעיר הלזו לפטור מכל מיני מסים לאיש גם שב, גם ישיש, ואין לנו לזוז מהמנהג משום 'ואל תטוש תורת אמך', אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד.
משפט וצדקה ביעקב, כרך א', סימן רמ"ח, דף קל"ד עמוד ב'. דפוס חיים פרג' מזרחי, נא אמון, מצרים, תרס"ב (1902)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
משורר על עם ישראל כיעלת חן הכלולה
יוֹנָה עַד אָנָה תֵלֵכִי נָעָה גַּם נָדָה בַּגּוֹלָה מִנְעִי נָא קוֹלֵךְ מִבֶּכִי יַעֲלַת חֵן הַכְּלוּלָה עַל כָּל עֲלָמוֹת תִמְלֹכִי לְשֵׁם תִּפְאֶרֶת וּתְהִלָּה לֹא יִקָּרֵא לָךְ עֲזוּבָה לֹא תּוֹסִיפִי עוֹד דַּאֲבָה הִנֵּה שׁוֹפְטַיִךְ אָשִׁיבָה כְּקֶדֶם וּכְבַתְּחִלָּה
מתוך הפיוט 'יונה עד אנה'