מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יעיש קריספין נולד לאמו ולאביו חכם משה קריספין, בכפר איית איוב שבמחוז תרודאנת שבמרוקו. 
חכם יעיש קריספין שימש כרב של הכפרים באזור מגוריו. נהג לדרוש בציבור והעמיד תלמידים הרבה, רבים מהם שימשו אף הם כרבנים ומורי הוראה בכפרי האזור. חכם יעיש קריספין היה גדול בתורה ובקי בנסתר.
חכם יעיש קריספין נלקח לבית עולמו ביום ט"ז טבת תרצ"ט (1939), ונטמן בכפר באהמו שבמרוקו. 
חכם יעיש קריספין חיבר ספרים רבים, רובם נדפסו מתוך כתבי יד לאחר מותו. בין ספריו: 'פרח שושנה' - על התורה, ה' כרכים, 'אורה ושמחה' - פירוש על מגילת אסתר, 'שיר הייחוד' - על שיר השירים, 'ענף שושן' - על מסכת אבות, 'רקיק אחד' - על הגדה של פסח ועוד.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שעל ידי האחדות והערבות מעלה עליו הכתוב כאילו קיים.
'הלל אומר: אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך' - לא משמע שבא להזהיר שלא לפרוש מדת יהודית, שהיא דרכי ציבור - שזה פשוט, אלא שבא להזהיר על האחדות, שיהיה האדם באחדות עם הציבור, על דרך מה שאמר: 'חבור עצבים אפרים הנח לו' - שעל ידי האחדות אפילו בידו עוון עבודה זרה מתכפר לו.
ועוד כמה מעלות טובות מרוויח בעניין קיום המצוות: שאפילו אם לא קיים המצוות, על ידי האחדות והערבות מעלה עליו הכתוב כאילו קיים, כמו שכתוב: 'כפלח הרימון רקתך' - ודרשו רז"ל: אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון. פירוש: בזמן שהם באחדות עם ישראל. וזה אומר – ש'בישראל' - פירוש: בתוך ישראל.
וכמו שמצינו דמיון לזה מערבה שבלולב, שעל ידי אגודה הם שווין ארבעתן. וזה כוונת התנא הקדוש: 'אל תפרוש מן הציבור' - פירוש: אפילו תהיה צדיק גמור אי אפשר לך לקיים תרי"ג מצוות.
רקיק אחד וענף שושן, ענף שושן על פרקי אבות, עמוד י"ז. ירושלים, תשנ"ז (1997)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד החסדים במבקר את החולה העני, שהוא פיקוח נפשות.
מצוות גמילות חסדים - למבקר את החולה, ומכל שכן אם הוא עני - לראות מה הוא צריך. כי סתם עני חסר מכל, אם כן מצווה גוררת מצווה: ביקור חולים, מצוות צדקה, פיקוח נפשות.
בך יברך ישראל- מערכות על סדר א' ב', עמוד צ"ג. הוצאת מכון עמינדב, קרית ביאליק. תשנ"ה (1994
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שחכמי ישראל מרוצים לאומות, וכל שכן לישראל.
'הלל נרצה' - מישרים ומהללים לחכמי ישראל המופלאים בחכמתם, וכמו שאמר הכתוב: 'ואשרו אתכם כל הגויים כי תהיו אתם ארץ חפץ'. אם כן, כיוון שהם מרוצים לאומות העולם, ומכל שכן לישראל אחיהם.
וזה אמרו: 'נרצה' - רצוי לשמים ורצוי לבריות, שכל מי שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו. וזה אמרו: 'נרצה' - רצוי ומקובל מאליו. וזה רמז נרצ"ה - ראשי תיבות: נחת רוח צדיק הפיק, שכתוב: 'ויפק רצון מה'.
רקיק אחד וענף שושן, רקיק אאחד- על הגדה של פסח, עמוד 18. ירושלים, תשנ"ז (1997)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד התורה כשושנה, שבכל דור מתחדשים בה רזין עלאין.
מה השושנה שפלת הקומה ומוציאה פרחים טובים? - כך אין התורה נמצאת אלא במי שהוא נמוך. ולא נפסקה הלכה כבית הלל אלא מצד שהם נמוכים. וגם כן לא נשתבח אדון הנביאים אלא בענווה.
וגם כן - מה שהשושנה מוציאה הפרחים מינים ממינים שונים? - כך התורה בכל דור ודור מתחדשים בה כמה רזין עלאין, וכל אחד מחכמי ישראל מניח לחברו במה להתגדל, וכל אחד מחדש מה שקבלה נשמתו, והכל הולך אל מקום אחד ו'כפטיש יפוצץ סלע'.
פרח שושנה על בראשית, הקדמת המחבר, עמוד 14. הוצאת מכון משה, תשנ"ג (1993)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שנברא העולם בצדקה שהוא שיתוף הדין והרחמים.
'בראשית ברא א-לוהים' - סופי תיבות אמ"ת. הכוונה: 'ברא א-לוהים' - שבתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו מידת הרחמים. ויקשה: למה נכתב מחשבתו יתברך? וגם איך מחשבתו אינה מתקיימת? ...
אמנם לפי דרכנו יובן, והוא שאמרו בסדר אליהו: אין אמת אלא צדקה, שנאמר: 'אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף'. ולזה רמז אמ"ת בתיבות עצמן: 'בראשית ברא א-לוהים' - בסופי תיבות.
דהיינו: צדקה - שעל ידי הצדקה מהפך מידת הדין למידת הרחמים. ובזה פירשתי בעניותי מאמר רז"ל: אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר: 'שמרו משפט ועשו צדקה'.
בך יברך ישראל- מערכות על סדר א' ב', עמוד נ"ט. הוצאת מכון עמינדב, קריית ביאליק. תשנ"ה (1994)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מביא מנהג בני מחוז סוס לתת על החרוסת ורד.
אנחנו בני שוש (מחוז סוס שבמרוקו), מנהגנו לעשות החרוסת מתמרים ותאנים ואגוזים, ונותנים עליו ורד, או עץ שקורין בלשון ערבי קרפא - זכר לתבן. כי זנגביל נהגו בו אבותינו איסור בימי פסח, כי אמרו שמבשלין אותו ביורות שמבשלים בהן יין שרף הנעשה משעורים, ומנהג ישראל תורה.
רקיק אחד וענף שושן, רקיק אחד- על הגדה של פסח, עמוד 14. ירושלים, תשנ"ז (1997)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שעני בתורה, וקשה הבנה, סופו שישפיע עליו חכמה.
'כל המקיים תורה מעוני, סופו לקיימה מעושר' - פירוש: שהיה קשה ההבנה, והיה עני מן התורה - שאינו מוצלח בלימודו, ואפילו ככה - היה לומד בחשק נמרץ.
כיוון שיש בו כל כך חשק רב, סופו לקיימה מעושר - שישפיע עליו ה' יתברך חכמה ובינה, ויקויים בו מה שאמר הכתוב: 'אני אוהבי אוהב'.
רקיק אחד וענף שושן, ענף שושן על פרקי אבות, עמוד מ"ז. ירושלים, תשנ"ז (1997)