מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם חיים הכהן נולד לאמו ולאביו כלפה, ביום כ"ו כסליו תרס"ט (1909), באי ג'רבה שבתוניס. 
ראשית תורתו למד מפי חכם מכלוף עידאן. בשנת תשכ"א (1961) יצא לטריפולי שבלוב, ולבסוף חזר לג'רבה. 
חכם חיים הכהן כיהן כרב בעיר מֶדֶנִין, במקום רב הקהילה חכם חויתו חורי, שעלה לארץ ישראל. חכם חיים הכהן למד שם שחיטה והיה לשוחט מוסמך. לאחר שהצטמקה הקהילה בשל עליית רוב בניה ארצה, עבר לעיר תוניס ושימש שם כשוחט.
בשנת תשל"א (1971), בעקבות הצקות הערבים שהתגברו אחרי מלחמת ששת הימים (1967) עלה חכם חיים הכהן עם בני משפחתו ארצה. המשפחה גרה בבאר שבע, ושם ערך את כתביו.
חכם חיים הכהן נפטר ביום כ"ז כסליו תשל"ה, ונקבר בבאר-שבע.
חכם חיים הכהן כתב את הספר 'שארית חיים' על פרשות השבוע. 

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מפרש מצוות 'והחזקת בו' גם אם מטה ידך עמו.
'וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו' - מה שאמר הכתוב: 'ומטה ידו עמך' - כאן רמז, שאפילו העשיר, מטה גם ידו ממה שהיה, והיינו אומרים: שאינו מחוייב עליו להחזיק ביד העני, שהרי הוא עצמו גם מטה ידו עם העני. - בא להשמיע לנו: 'והחזקת בו'. ...
'והחזקת בו' - קודם שיפול לגמרי, דהיינו בשעת דוחקו ממש, שאם תניחנו עד שיפול לגמרי, יהיה קשה עליו להקימו לבדו, כפי שאותן המעות שנתן לו אינו יכול לקנות בהן רק מזונות של חצי שנה ... ונמצא שנשאר מוטל ברעב עוד חצי שנה, וצריכים עוד לסעדו אנשים אחרים.
שארית חיים, פרשת בהר סיני, עמ' ק"כ, דפוס זוהר, תל אביב, תשמ"ו (1986)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מכנה התלמידים גמלים, שגומלים חסד ללמד לחבר מה שלמדו.
'ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות' - וידוע שדברי תורה מתכנה בשם אכילה ושתיה, וכמו שאמר: 'לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי'. ואפשר לומר עוד: שהתלמידים מתכנים בשם גמלים - על שם שמחוייבים הם לגמול חסד זה עם זה בעניין התורה, וכל אחד מחוייב ללמד לחברו מה שלמד הוא.
וכמו שאמרו זיכרונם לברכה: י"ב אלף תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכולם מתו מפסח עד עצרת, מפני שהיתה עינם צרה, ואינם רוצים לגמול חסד זה עם זה, וללמד זה לזה.
שארית חיים, פרשת בראשית, עמ' כ"ג, דפוס זוהר, תל אביב, תשמ"ו (1986)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד משם אברהם שהעולם לא נברא אלא בשביל ישראל.
'אברם הוא אברהם - בתחילה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו' - שכמו שאברהם מוליד, גם אברם מוליד. וזה שאמר: 'אברם הוא אברהם'. אלא שבתחילה, בעודו אברם, נעשה אב לארם, פירוש לבני ישמעאל לבד, וזהו: 'אברם' – נוטריקון: אב ארם, ולבסוף על ידי שינוי השם, נעשה אב לכל העולם כולו - אלו זרע ישראל, שכל העולם ומלואו לא נבראו אלא בשביל ישראל, וכמו שאמרו זיכרונם לברכה, עליהם השלום: וזהו אברהם – נוטריקון: אב המון.
שארית חיים, פרשת בראשית, עמ' י"ג-י"ד, דפוס זוהר, תל אביב, תשמ"ו (1986)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שהמלכות חוזרת ליעקב בהבל פי תינוקות של בית רבן.
'הקל קול יעקב והידיים ידי עשו' - יש לומר דווקא שהיה לו לומר בקצרה: קול יעקב וידי עשו, ותו לא מידי. ואפשר לומר שמשכתוב בכפל הלשון: 'והידיים ידי עשו' - דרשו חז"ל: 'בזמן שהקול - קול יעקב, אין הידיים - ידי עשו', עין שם. ושיעור הפסוק כך הוא: בזמן ש'קול יעקב' - אז 'והידיים'; זאת אומרת, שגם הידיים יהיו ליעקב, ויעקב הוא השליט בעולם, ומילת 'והידיים' חוזרת ליעקב. ...
ואולם עדיין אנחנו צריכים למודעי, איזה קול שהוא מסוגל לדבר הזה? לזה אמר בכפל: 'הקול קול יעקב'. ומזה למדנו, שהעיקר בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, כמו שמובא במדרש רבה, עיין שם. ולזה תמצא 'הקֹל קול' - אחד מלא, בו', ואחד חסר, לומר שאין העיקר בקול החמור, דהיינו בקול אותם החכמים המצויינים בהלכה, אלא בקול הקל, דהיינו בהבל תינוקות של בית רבן, ובנזכר.
ומן האמור אתה מוצא טוב טעם למה שכתוב: 'אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו' - ודרשו במסכת שבת דף קי"ט עמוד ב': 'הללו תינוקות של בית רבן'. ורצו לומר: אל תגעו בהם לבטלם מלימודם, שהרי: 'לא חרבה ירושלים, ונמסרה ביד עשו, אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר: 'שפוך על עולל בחוץ'. מה טעם 'שפוך'? - משום שעולל בחוץ' - ולא בבית מדרשו', עיין שם.
וכמו כן אין המלכות חוזרת ליעקב, ויבוא משיח צדקנו, אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, ובנזכר לעיל, ולכן הם נקראים משיחים, מפני שהם גורמים למלך המשיח לבוא.
שארית חיים, פרשת תולדות, עמ' כ"ז, דפוס זוהר, תל אביב, תשמ"ו (1986)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שלא נתקיים דור המבול בעבור נוח שהתהלך במידת הדין.
'נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את הא-להים התהלך נח' –
במדרש רבה זה הוא שכתוב: 'כעבור סופה ואין רשע' - זה דור המבול. 'וצדיק יסוד עולם' - זה נח.' עד כאן. עיין שם. ויש לחקור, שמה מלמדנו המדרש בזה? ועוד שמאחר שנח היה צדיק יסוד עולם, אם כן מדוע לא נתקיים דור המבול בעבורו? ...
מה שאמר הכתוב: 'את הא-לוהים התהלך נח' - לרמוז שהגם שהיה נח צדיק יסוד עולם, עם כל זה לא נתקיים העולם בעבורו, לפי שהוא התהלך עם בני דורו במידת הדין.
שלא ביקש עליהם רחמים כלל, ולא רצה להפקיע זכותו ממנו בעבורם, ולקבל עליו עונש כולם כמו שעשה אברהם עם עשרה דורות, מנח עד אברהם וכנזכר, והיה חפץ באובדן של דור המבול כמו ה' יתברך, שאמר לו: 'קץ כל בשר בא לפני'. וזה שנאמר: 'את הא-להים התהלך נח'.
זאת אומרת: התהלך עם בני דורו בדעה אחת עם ה' יתברך, שה' יתברך התהלך עמם במידת הדין, וגם נח התהלך עמם במידת הדין, שלא ביקש עליהם רחמים כלל.
שארית חיים, פרשת בראשית, עמ' ד'-ה', דפוס זוהר, תל אביב, תשמ"ו (1986)