מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם דוד פאפו נולד לאמו סולטנה ולאביו שלמה בקושטא (איסטנבול של ימינו) בכ"ב אייר תר"ח (1848). 
בשנת תרי"ה (1855), והוא בן 7, עלה עם הוריו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בירושלים, ואביו עסק במסחר. חכם דוד פאפו למד אצל החכמים יצחק אשכנזי, יעקב מאיר, מרדכי ישראל, ונסמך לרבנות בירושלים.
חכם דוד פאפו התחתן עם מזל ונולדו להם ארבעה ילדים: ויקטוריה, שלמה, מאיר וסולטנה. בתחילה התפרנס מעזבון אביו שבקושטא, אך בעקבות שריפה בעיר אבד לו כל רכושו. 
חכם דוד פאפו נדד לטריפולי שבלוב, שם, ובשנת תרנ"ג (1893) נתמנה לרב ראשי. בשנת תרנ"ה (1895) קיבל כתב מינוי מקושטא, ועבר לשמש כרב ואב בית דין ברוסה שבבולגריה. בשנת תרס"א (1901) נתמנה לרב ראשי במונסטיר (כיום ביטולה שבמקדוניה) ומשם עבר לשמש כרב ראשי בבגדאד בשנת תרס"ג (1903). הוא שימש בתפקיד שבע שנים, במהלכן הביא לבניית תלמוד תורה גדול, שכלל גם מטבח ליתומים ולנזקקים. 
מבגדאד חזר חכם דוד פאפו לירושלים. שם שימש כאב בית דין וכמנהל בית החולים 'משגב לדך'. 
חכם דוד פאפו הדפיס את ספריו בירושלים. הוא כתב שני ספרים: 'בני מאיר' - ספר דרשות, ו'פני דוד' - ספר שאלות ותשובות. חכם דוד פאפו כתב גם רעיונות רבים אותם נהג לשמור מקופלים כניירות יחידים בתוך שק. הוא הנציח את שני בניו בהקדמות לספריו: את בנו, מאיר, שמת בצעירות במהלך שהות המשפחה בבל, ואת בנו שלמה, שגויס לצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה ועקבותיו לא נודעו. 
חכם דוד פאפו נפטר בכ"ב ניסן תרפ"ז (1927).

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שביד כל אדם לעשות שלום.
הרוצה ליישב בשלווה, בעולם הזה, יזהר בשני דברים: אחד שלא יזיק לשום אחד, לא בגופו ולא בממונו. ובזה, אפילו שהוא רע לשמים, בעבירות שבינו למקום ברוך הוא, אינו נענש בעולם הזה. ואם יזכה וישוב בתשובה, ירוויח שגם בעולם הבא לא ייענש. וזהו הרחקת הנזק שלא ייענש בעולם הזה בחולאים רעים, כיוון שאינו רע לבריות.
אך להקרבת התועלת, שיהיה לו טובה בעולם הזה, צריך שיהיה זהיר במצוות, שנהנים ממנו הבריות ככיבוד אב ואם, גמילות חסדים, תלמוד תורה, הבאת שלום, שאוכל פירותיהם בעולם הזה. ואם אין בידו לעשותם - שהוא יתום, ואם ירצה ללמוד תורה - ואין לו ממון ליתן צדקה או להלוות לעני, ואינו מהבריאים לעשות גמילות חסדים בגופו, מכל מקום, יש מצווה שביד כל אדם לעשות שלום בין אדם לחברו, שזה אינו צריך גבורה ועושר ולימוד התורה. עוד למדנו מרב אידי, שרע אינו נקרא כי אם מי שהוא רע לבריות. וטוב אינו - רק מי שהוא נהנים ממנו הבריות.
חכם דוד פאפו , בני מאיר, דרוש ב' לשבת תשובה, דף ג' עמ' ב', ירושלים, תרע"ד (1914) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד מוסר נחמד לאב ללמוד עם בנו מה שחננו ה'.
יצמח לנו מוסר נחמד לטובתנו - לקבוע עתים לתורה, ולכל הפחות בשבתות וימים טובים, שלא לבלותם בדברים בטלים.
ומה טוב ומה גדלה מעלתו אם ילמוד עם בנו וילמדנו מה שחננו ה', ומקיים בזה שתי טובות: עוסק בתורה, ומצוות עשה - ללמד את בנו תורה. גם לא יאבד זמנו בנו לילך בדרכים לא טובים.
חכם דוד פאפו , בני מאיר, דרוש ג' לשבת זכור, דף ט"ו עמ' ב', ירושלים, תרע"ד (1914) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מורה לשלם שכר המלמדים, שלא יהיו כעני המחזר על הפתחים.
כי נרפים אנחנו על לימוד בנינו תורתנו הקדושה אשר עליה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה 'אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן', שהוא הבל שאין בו חטא,
ואין איש שם כל לב, לשלם להמלמד במועדו, ואחר כך וכך ויגיעות, ישלם לו, ודומה עליו כמשא כבד יכבד עליו. הנה בידינו שתי רעות: אין אנו עוסקים בתורה ולא תינוקות של בית רבן ומלמדיהם, יען כי אין להם לזון ולפרנס בני ביתם, רק משכר הלימוד, והינם שוטטים בחוצות כעני החוזר על הפתחים, ודופקים פתח חנות אביהם של ילדים לדרוש מהם שכרם ופונים אליהם עורף, ויש מהם מכחישים להמלמד לומר כי כבר שילם וכזאת וכזאת עד כי אויבינו ילעגו למו באומרם הנה מצב חכמי היהודים הוא לשוטט ברחובות. ...
ועל גדולי ונכבדי העיר תרבץ חוב גמור להרים מכשול הלז, ולהדגיל דגל תורתנו הקדושה, באופן שהמלמדים לא ישיגו צער, ועל ידי זה נרוויח שיהיה ההתמדה בתלמוד תורה יותר.
חכם דוד פאפו , בני מאיר, דרוש א' לשבת תשובה, דף א' עמ' ב, ירושלים, תרע"ד (1914) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שגדולה שמיעת התורה מהחכמים יותר מלימוד הספרים.
הסכת ושמע קורא ידיד. דע כי יתרון גדול למאמר הנשמע מפי המדבר, ממאמר הנקרא במכתב. ... להיות כי המדבר ההוא יישא מדברותיו, בשנותו את קולו וטעמו בהרמה ובהשפל, מטעים הדברים בהפיכת פניו וראות עיניו, לפי הצורך ולפי העת והזמן, והאנשים הנצבים שומעים, ומתאמץ להכניס דבריו בקרב גוום ולהנעים העניין, אז יעשה רושם אדיר וחזק לשומעיו, קול ענות גבורה.
וכאשר כתב הרב בינה לעתים ...כי הכתוב בספר עם כל קדושתו סוף סוף אין שם אלא עֲצָמות דברים הנכתבים, ולאשר אין בגווילים שום חיוּת, אינם עושים שום רושם או התחקות מורגש, שיהיה נוסף ומשתתף עם תוכן העניין להעיר לב הקורא.
אבל השומע ממלמדים והמוכיחים, לאשר הם חיים ומתנועעים, הנה מלבד תוכן הדברים עצמם ניתוסף כוח בדיבור ומורגש הן מקול ההברה הן מתנועות ועניינים אחרים עד שיתחקו מאוד בלב השומע ויתפעל מהם ויביאו לידי מעשה. ... כי תוכחה זו היוצאה מפי החיים, היא נכנסת ומתיישבת בקרב ותוֺכיוּת החכמים, שעושה בהם רושם חזק, לא תסור מקרב ליבם כל כך בנקל.
חכם דוד פאפו , בני מאיר, הקדמת הספר, ירושלים, תרע"ד (1914) מתוך 'החכם היומי'
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מביא מנהג העיר טריפולי שאינו כמנהג ירושלים.
בהיותי בעיר ואם בישראל טראבלוס המערב ...ראיתי כי במוצאי שבת בבית הכנסת, השליח ציבור מברך ההבדלה, מברך ברכות הבשמים והאש, גם כל הקהילה הקדושה כל אחד ואחד מברכים - כל אחד לעצמו, ברכות הנזכרות למעלה, גם בבית נוהגים כן, והיה הדבר אצלי תמוה, שאין כן מנהג ירושלים תיבנה ותיכונן ושאר ארצות הקדושות, גם בעיירות אשר שם הייתי. ...
כיוון שזו מחלוקת של רבינו אפרים והטור, ויש מרבותינו שסוברים שכגון זה הוא ברכה שאינה צריכה, נראה שיותר טוב לברך דווקא הבעל הבית, ויוצאים בני ביתו,
חכם דוד פאפו , פני דוד, חלק אורח חיים סימן ב', דף ה' עמ' א', הוצאת שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ד (1924) מתוך 'החכם היומי'