מקצת שבחו

מקצת שבחו

נולד לאמו שאשונה ולאביו נסים ב בחודש אדר תרס"ט (1909), ג'רבה שבתוניס. 
אמו היתה מיילדת ונהגה לסייע ליולדות עניות ומעוטות יכולת, אביו היה סופר סת"ם ושוחט ובודק. 
חכם משה (מוסא) חדאד למד תורה אצל חכם מקיקץ שלי, ולאחר מכן אצל חכם חי חויתא הכהן בצוותא עם גאוני ג'רבה חכם מצליח מאזוז וחכם רפאל כדיר צבאן.
בשנת תרפ"ח (1928) חכם משה (מוסא) חדאד התחתן עם חנה בת יוסף חורי.
חכם משה (מוסא) חדאד היה סופר סת"ם, שוחט ובודק בג'רבה, ואחרי שהתחיל רעד בידו הפסיק מלהיות שוחט והיה רק בודק. בקריו הוקדשו לפרנסתו ממסחר, ואחר-הצהריים ללימוד התורה. 
בשנת תשמ"ו (1986) חכם משה (מוסא) חדאד הדפיס את הספר 'דבק טוב' של סבו חכם כמוס מיכאל חדאד, והגיה את הספר 'זרע דוד' לחכם יהונתן סאסי כהן מעתוק.
חכם משה (מוסא) חדאד נפטר ביום ה' אב תשנ"ג (1993) והוא נקבר בהר המנוחות בירושלים.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מתיר לקנות דגים במוצאי יום טוב מדייגים גויים.
שאלה. ציידים גויים המביאים דגים במוצאי יום טוב אם צריך להמתין בכדי שיעשו או לא.
תשובה. כתב מרן באורח חיים סימן תקט"ו: 'בעיר שרובה עכו"ם מן הסתם כל המביאים - לצורך הרוב מביאים'. יעויין שם. ואם כן, בנידון שלנו יש להתיר מכוח שכל מה שמביאים הוא בשביל רוב העיר מביאים, ורוב העיר עכו"ם הם. אלא שראיתי להרב 'שולחן גבוה', שכתב היינו - דווקא בדבר שאין בו משום נלקטו או ניצודו, אלא שבא מחוץ לתחום כדלקמן יעיין שם. ואם כן, בנידון שלנו שעיקר חששתנו משום צידה, אפילו בעיר שרובה עכו"ם אין להתיר. ...
עדיין יש לנו חשש, מאחר שמביאים בכל פעם ופעם ומוכרים ביוקר, בוודאי שמרבים להביא בשביל ישראל, ואם כן, אפילו יש רוב עכו"ם יש לאסור וצריך להמתין בכדי שיעשו. ...
והנה בנידון שלנו יש להתיר מכוח שלושה ספיקות: שמא ניצודו על-ידי רשתות הקבועות בים לעולם, והדגים נכנסים שם, וממילא לא נעשתה הצידה ע"י אדם ואין איסור צידה כלל, ואם תבוא לומר שניצודו על-ידי בני אדם - שמא לא ניצודו בשביל ישראל כי אם בשביל גויים דווקא, ואם תבוא לומר שניצודו בשביל ישראל - שמא ניצודו מאתמול
ברכת משה, אורח חיים, עמ' מ"ו-מ"ז, הוצאת א' חדאד, ביתר עלית, תשנ"ו (1996)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מתיר להשכיר אופניים לגוי לרכב עליו בשבת.
שאלה. אם מותר להשכיר כלי רכיבה הנקרא 'ביסכלית' (אופניים) לגוי לרכב עליו בשבת.
תשובה. לכאורה דבר זה מבואר בדברי מרן בסימן רמ"ו סעיף א', שכתב: 'מותר להשכיר כלים לאינו יהודי בשבת, ואף על פי שהוא עושה בהם מלאכה גמורה, מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים'. יעויין שם. והוא הדין במקרה שלנו. מכל שכן ודאי שמותר להשכיר ואין בזה שום איסור.
ברכת משה, אורח חיים, עמ' כ"ג, הוצאת א' חדאד, ביתר עלית, תשנ"ו (1996)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שנוהגים היתר שקבלו כן מאבות ראשונים הבקיאים.
שאלה. תרנגולים ותרנגולות הנקראים 'דזאז אל-הנד' אצלנו בג'רבה אין לנו מסורת קבלה שעופות אלו כשרים הם, אך עיר הבירה תוניס, יגן עליה א-להים, יש להם מסורת שעופות אלו כשרים הם, ולעת עתה הם אוכלים מהם. האם אפשר לנו לסמוך ולאכול מהם או לא? ...
שמעתי שבתוניס אין להם מסורת, אלא מנהג פשוט להם שאוכלים עוף זה, ולפי זה יש להסתפק אם הווי כמסורת אחר שמנהג פשוט או לא. ועיין להבית יוסף בשם הרשב"א שכתב שאותם מקומות שפשט בהם היתרן - משום שאלמלא שקבלו כן מאבות ראשונים הבקיאים לא היו נוהגים בהם היתר. יעויין שם. הרי מבואר שכל היכן שנהגו היתר באיזה עוף, אומרים ודאי כן קבלו אבותיהם מסורת שזה העוף טהור הוא, ואם כן הוא הדין גם בנידון שלנו: אחר שמנהג פשוט בתוניס להתיר, ודאי כן קבלו מסורת שזה העוף טהור. ומכאן לג'רבא, יגן עליה א-להים, שיכולים לסמוך עליהם וכאמור.
ברכת משה, יורה דעה, עמ' ק"ז-ק"ט, הוצאת א' חדאד, ביתר עלית, תשנ"ו (1996)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מתיר למוכר הגרעינים בשבת, לקת בשתיקה ולשלם לאחריה.
שאלה: אדם אחד שמוכר זרעונים, ונהג כל ערב שבת קודש להכין כמה מנות של זרעונים במשקל, ונותנם ללקוחות ביום שבת, בשתיקה, בלתי הזכרת המשקל והמחיר, ואחר השבת משלמים לו. אם יש חשש בזה מאיסור משא ומתן ומעשה חול בשבת?
תשובה: עיין לה'בית יוסף' אורח חיים סימן שכ"ג שהביא מה שכתב הרא"ש בתשובה כלל כ"ב: 'שהנוהגים במקומך שמודדים היין בשבת, וכותבים מערב שבת פלוני הניח כך וכך וכו' ולמחר כשמודדים היין לוקח בעל היין מחט ועושה נקבים, דע כי מנהג רע הוא משני טעמים: אחד - המדידה בשבת, שני - הסתכלות בכתב'. יעויין שם.
מזה מבואר שלא אסר הרא"ש אלא מטעם המדידה ביום שבת קודש- זה לא כך, דהיינו אם הכל מוכן ומזומן מערב שבת, אפילו שקובעים כן בכל שבת ושבת, אין שום חשש בזה. ומורנו החכם רבי הרב הגדול כלפון משה הכהן, נטרו רחמנא ופקדיה, הסכים שהיא ראיה נכונה לנדון שלנו.
ברכת משה, אורח חיים, עמ' ל', הוצאת א' חדאד, ביתר עלית, תשנ"ו (1996)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
משיב במי שעקר מדירתו למקום שנוהגים לאכול בשר הנפיחה.
שאלה: באחד שעקר דירתו, ממקום שנוהגים איסור בנפיחת הריאה, למקום שנוהגים היתר אם מותר לו לאכול בשר הנפיחה או לא? תשובה. עיין להר"ן בפרק 'מקום שנהגו', שכתב: 'נמצינו למדים שכל מנהג איסור שהוא במקום אחד כל שאינו מנהג בטעות אלא שהם החמירו על עצמם לעשות סייג או בדבר שהוא מחלוקת בין חכמי ישראל ונהגו כדברי האוסר - כל בני העיר חייבים בו מצד הדין, וכל היוצא מתוכה ודעתו לחזור חייב גם כן בו, עד שיעקור דירתו משם, שבכגון זה פקע ממנו. יעויין שם.
הרי מדבריו מוכח בפירוש לנדון שלנו שמותר לאכול בשר הנפיחה אם עוקר דירתו לגמרי. ...
ועיין להר"ן בתשובה סימן מ"ח שנראה מדבריו שבאמת אם קיבלו עליהם סברת הפוסק האוסר לא מועיל אם עוקר דירתו לגמרי משם. ויש להתיישב בזה כעת.
ברכת משה, יורה דעה, עמ' קל"ה-קל"ו, הוצאת א' חדאד, ביתר עלית, תשנ"ו (1996)