מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יצחק חי טייב נולד לאמו ולאביו ביום י"ט כסלו תק"ח (1743) בתוניס. 
בילדותו, לא יצא מחדרו כ-3 שנים רצופות, בהן שקד על לימודו. חיבורים רבים שכתב במהלך שנות שקידתו בתורה, אבדו בשריפה. רק מעט נאסף והודפס בשנת תרנ"ו (1896), לאחר הסתלקותו, בחיבור 'חלב חיטים'. 
בשנת תקכ"ב (1757) מרן החיד"א חכם חיים יוסף דוד אזולאי, ביקר בתוניס, כפי שהעיד בספרו 'מעגל טוב', ופגש בכ-300 תלמידי חכמים בתוכם נערים בני ארבע-עשרה, הקולעים אל השערה. בין אותם נערים נמצא חכם יצחק חי טייב, שכבר בגיל ארבע-עשרה נמצא שלם בכל מידותיו.
חכם יצחק חי טייב נודע בחוכמתו ובפשטות הליכותיו, בגדיו מרופטים ונעליו מטולאות, מלומד בניסים, פועל ישועות ועושה נפלאות. בעל תושייה רבה והבנה מעמיקה בנפש האדם. נודע בחיבתו למשקה הבוחא מחלקם של המלאכים, זכה לגילוי אליהו, והגיע למדרגת ראיית הנולד. 
בנו היחיד, הידוע לנו, נקרא בשם רפאל.
ביום ט"ז אייר בשנת תקצ"ו (1836), חכם יצחק חי טייב, השיב את נשמתו ליוצרה ונטמן בבית החיים הישן אלקדימה. על קברו חרט האומן: ר' חי טייב מת, אלא שבאותו לילה הופיע בחלומו של אותו חרט אומן ואמר לו: אין אתה יודע צדיקים במיתתם נקראים חיים, לך והוסף את המילה 'לא', וכן היה. על קברו נחרט ר' חי טייב לא מת. לאחר זמן החליטו רשויות העיר להקים בבית החיים גן ציבורי, חכם יצחק חי טייב, הוצא מקברו, ונטמן מחדש בבית החיים בבורג'יל.  
חכם יצחק חי טייב, מעולם לא נשא במשרה רשמית, אך שמו נישא בפי כל קהילות יהודי תוניס, ויום הולדתו, נקבע כיום הילולה. בארץ נקראו בשמו כ-17 רחובות, כוללים ובתי כנסת ברחבי ארץ ישראל וכן חדר לימוד בכותל המערבי. סיפורי מופתיו ונסיו ומעשהו כאיש פלאי נתפרסמו בקרב יהודי צפון אפריקה. ד"ר מיכל שרף אספה סיפורים אלו בספר 'צמידי הזהב', שיצא לאור בעיר לוד, בשנת תשנ"א (1991).

מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד למתבסם ביין כרבא למזגו במים רבים להגביר החסדים.
'אמר רבא: חייב אדם להתבסם בפורים'. - יש להקשות למה רבא אוהב היין? - שבכל מקום אמר רבא: יין ובשמים מפקחים, וכן רבא היה שותה יין כל ערב פסח.
ונראה על פי מה שכתב רבינו האר"י, זיכרונו לחיי העולם הבא: שרבא גלגול לוט היה, בסוד: 'תן לי הנפש' וזהו: רכושו בן אחי אברם - ראשי תיבות: רבא. ועל ידי היין ששתה קלקל בשתי בנותיו, ואותה הלילה היתה בלילי הפסח, שכתוב: 'ומצות אפה ויאכלנה'.
לכך היה רבא מתקן ממה שעיוות בפעם הראשונה. ... ואפשר שלכך היה רבא מוזג היין במים הרבה כנודע שמזיגת רבא היתה ניכרת כדי להגביר החסדים על הגבורות.
חכם יצחק חי טייב , חלב חיטים, מסכת מגילה דף ז' ע"ב, דף כ"ב עמ' א, דפוס ציון וזאן, תוניס תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד רמז לפיטום הקטורת, שמקשר העולמות.
פיטום הקטורת כיצד? – יש לרמוז שבקטורת יבוא השפע, וישבר הקליפה כי 'קטרת' גימטריא שב"ת ז' - שיבוא השפע לז' ימי השבוע כמו השבת שמוריד השפע, ומשבר הקליפה, ואפילו אש של גהינם שוקטת. ... שכל מי שמקטירו הוא מתעשר וזהו: 'קטרת' - קישור העולמות.
חכם יצחק חי טייב , חלב חיטים, מסכת כריתות דף ו' ע"א, דף ס"ח עמ' ב' דפוס ציון וזאן, תוניס תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מביא ראיה שהמפזר מעותיו בלא כוונה, הקב"ה קובע לו שכר.
'שאלו את שלמה בן דוד: עד היכן כוחה של צדקה? אמר להם: צאו וראו מה פירש דוד אבי: 'פזר נתן לאביונים'. רבא אמר מכאן: 'הוא מרומים ישכון'. - ויש לדקדק שמה זו שאלה?! - שהרי מקרא מלא הוא: 'נתון תתן לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-לוהיך'. ועוד, במה נחלקו?
ונראה לפרש על פי מה שמובא בתורת כוהנים פרשת ויקרא פרק כ"א רבי אברהם אבן עזרא אומר: 'הרי אומר: כי תקצור קצירך בשדה - הרי שהיתה סלע צרורה בכנפיו, ונפלה ונטלה העני ומתפרנס ממנה, הרי הכתוב קובע לו שכר בדומה לשוכח עומר בתוך שדהו.' ולזה שאלו עד היכן כוחה של צדקה (אם היא אפילו לא בכוונה)? אמר להם: צאו וראו מה פירש דוד אבי: פזר נתן לאביונים. ...
שאפילו פזר מעותיו, בלא כוונה, כיוון שלקח אותם העני, הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר כאילו נתן בכוונה. מיהו רבא לא נוח לו בזה - שזה שאמר: 'נתן' ומשמע בכוונה, לזה הביא ראיה מפסוק: 'לחמו ניתן' - משמע שניתן ממילא ... נתפזרו מעותיו, ולקח אותם העני. ואפילו כך 'והוא מרומים ישכון'.
חכם יצחק חי טייב , חלב חיטים, מסכת בבא בתרא דף י', דף מ"ז עמ' א' דפוס ציון וזאן, תוניס תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מפרש בניך כשתילי זיתים, שלא יורכבו על אילנות אחרים.
מה זיתים אין בהם הרכבה, אף בניך אין בהם הרכבה, ולא כן שנינו: אין מרכיבין זית באילן וכולי, נחלקו וכולי. - הקשה בספר 'אגדת אליהו' על מה נחלקו? - ש'אין בהם הרכבה' מוסב על הזיתים, שלא יורכב בהם אילן אחר אבל הזיתים בעצמם יורכבו על אילנות אחרים, ולא ידענו מה הוא מקשה ש'בניך כשתילי זיתים' - מוסב על הזכרים שכתוב: בניך ולא בנותיך אם כן ודאי פירושו שלא יורכבו על אחרים, ואם כן מקשה יפה, שמה ששונה: 'אין מרכיבין זית באילן' - משמע שיורכבו על אחרים.
חכם יצחק חי טייב , חלב חיטים, ירושלמי פרק ב' דכלאיים, השמטות, דף ס"ט עמ' ב דפוס ציון וזאן, תוניס תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד 'ודברת בם ולא בתפילה', מפסיק לימודו לקריאת שמע.
נראה לי לפרש על פי מה שכתב באדרא רבא קדישא על הפסוק: 'לא ידעתי דבר' - שהדיבור הוא בהכרזה, ואם כן זהו: 'ודברת בם, ולא בתפילה', שהתפילה צריך בלחש, אבל התורה צריכה הרמת קול שכתוב: 'כי חיים הם למוצאיהם' - ודרשו: אל תקרי למוצאיהם, אלא למוציאהם בפה.
ודברי התוספתא דחוקים, ש'ודברת בם' לא מוסבים על קריאת שמע לחוד, אלא גם דברי תורה.
ועל פסוק זה פירשתי מפסוק: 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'. על פי מה שכתבו המפרשים מאמירת רבנינו זיכרונם ברכה: כל המגביה קולו בתפילה הרי זה מקטני אמנה, ורבנינו זיכרונם לברכה אמרו: 'גדולה צעקה' ותירצו שיש חילוק בין 'עת צרה' ל'עת רווחה' - שבצרה צריך צעקה וזהו: 'ויצעקו אל ה' בצר להם', וזהו: 'ואני תפילתי לך ה' עת רצון' - רוצה לומר: לך לבדך. ...
ומשה רבינו, עליו השלום, לא חשבה זו צרה, וזהו: 'ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר' והקדוש ברוך הוא אמר לו, שלא חשבתה זו צרה, אפילו 'תוסף דבר' - בצעקה, איני שומע לך.
אם כן יש לפרש: 'ודברת בם, ולא בתפילה' - שאם תורתו אומנותו, פטור מן התפילה, כמו ששנינו במסכת שבת, שמפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה.
חכם יצחק חי טייב , חלב חיטים, מסכת יומא דף י"ט ע"ב, דף ח' עמ' א'-ב', דפוס ציון וזאן, תוניס תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'