מקצת שבחו

'ואני בחלותם לבושי שק, עיניתי בצום נפשי, ותפילתי על חיקי תשוב'. - וקשה: אם התפילה משיבים על חיקו, אם כן, נראה שאינה מקובלת, ולמה יתפלל?
אבל יבואר בסיעתא דשמיא על פי הקדמת רבי יהודה החסיד, זיכרונו לברכה: אם חברו של אדם בא לו חולי. בר מינן, חייב להתפלל עליו. אם נענה, הרי זה מוטב. ואם לא נענה, כשיבוא הוא לאותה צרה, זוכרים לו חסדו שהתפלל על חולי חברו, ומרפאים אותו.
ובזה יתיישב הכתוב: 'ואני בחלותם, לבושי שק, עיניתי בצום נפשי'. ואם תאמר: ואם היא גזירה שלא תבטל, מה תועיל התפילה? לזה אמר: 'ותפילתי על חיקי תשוב' - לעת שאני מצטרך לרחמי שמים, זוכרים תפילתי על חברי ומרחמים עלי.

'מאתך תהילתי בקהל רב, נדרי אשלם נגד יראיו, יאכלו ענווים וישבעו.' - ידוע מה שהזהירו חכמים על הסתרת מעשים טובים מבני אדם, כמה גדול שכרו. וכן מובא בזוהר הקדוש בפרשת חוקת דף קפ"ה עמוד ב', שחושב מדרגות הצדיקים וכתב וזו לשונו: 'ולמעלה טוב מכולם מי שלא התפרש ולא התגלה וכל מעשיו סתומים הם, אשר הוא זכאי וחסיד, השומר את מצוות התורה ומקיים אותן, ומשתדל בתורה יומם וליל, שמתייחד ובדרגה גבוהה יותר משאר בני האדם'. עיין שם.
לבד אם יש עזר וסיוע לעניים בזה, כגון לעת הצורך שיידור - שייתן סך גדול כדי שיהיה הקיבוץ רב לעניים, וגם תיכף שהולך ומביא מוסר ליד הציבור כדי שלא יחשדוהו, שאפשר לחזור מדיבורו, זה האדם זכות הרבים תלוי בו, ואשריו ואשרי חלקו שהוא רצוי לה' יתברך ולישראל.
ולזה אמר דוד המלך עליו השלום: 'מאתך תהילתי בקהל רב' - הכוונה: שגם שהוכרחתי לעשות מצווה זו בפני קהל רב, אתה שמח ומשתבח. ומהו העניין? 'נדרי אשלם נגד יראיו' - כדי שגם הם יכנסו לבית הקנאה ליתן צדקה כראוי. ואם תאמר ומה לך בזה, כל מה שיתנו יתנו, לזה אמר: 'יאכלו ענווים וישבעו' - שיהיה לנצרכים כדי שביעה.

'כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה' - שהנביא מבשרנו לעתיד לבוא כי כל מה שהחושך הולך מתוסף על העכו"ם, האור הולך ומתחזק לישראל, כי יהיה בהדרגה כי בתחילה: 'החושך יכסה ארץ' אבל עם כל זה יאירו בדוחק נרות הדולקים בצמצום האור בקירוב מקום, ואחר כך: 'וערפל לאומים' - והערפל הוא חושך עב, שלא יועילו נרות הדולקים להאיר עוד.
ולישראל הוא ההיפך, שהולכים ועולים בהצלחה, כי מה שכנגד: 'החושך יכסה ארץ' - 'ועליך יזרח ה' - זריחת אורו יתברך, וכנגד: 'וערפל לאומים' - 'וכבודו עליך יראה' - שלא סגי בזריחת אורו, אלא בעוצם אורו, וזהו הרמז רמז לנו גם דוד המלך: 'המה כרעו', ועוד יותר 'נפלו', וכנגד הכריעה שלהם: 'ואנחנו קמנו', וכנגד הנפילה שלהם אנחנו נעלה יותר 'ונתעודד'.

בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ד ע"א, וזו לשונו: ... 'שדרתו של האדם, אם ישוח לפני בוראו, יזקוף ויתקיים לתחיית המתים. ואם לא ישוח ב'מודים' נעשה נחש, ואין לו תקומה לזמן ההוא, רחמנא ליצלן'. עד כאן לשונו. ובמודים דרבנן ירכין ראשו עם הציבור.
על כן יזהר כל אדם בזה הרבה מאוד, כי הרבה בני אדם אינם נזהרים בזה לענות מודים או לשחות במודים דרבנן. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.

'שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד' - בתחילה, כשאמר: 'שאו שערים ראשיכם', ושאל: 'מי זה מלך הכבוד', ולא אמר 'הוא' כי עדיין חסר 'הוא' - השם והכיסא, והשיב: 'ה' גיבור מלחמה' - כי צריכים אפילו בבית ראשון להילחם, וה' עוזרם בגבורתו בזמן שהם מוכשרים, ורמז על בית שני לא יש, כי לא שרתה בו שכינה.
וחזר ורמז על בית שלישי, שאז ה' שלם והכיסא. ולזה כששאל הוסיף תיבת 'הוא', באומרו: 'מי הוא זה מלך הכבוד', והמשיב רמז לשואל שאתה בישרת בשורה אחת, שיהיה ה' שלם והכיסא שלם, ואני מבשר שתי בשורות טובות, באומרו: 'ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה', וצרף גם לבשורתו, ונעשו שלוש בשורות, כי 'גיבור' לא זכר, שלא נצטרך עוד למלחמה להראות גבורתו.
כי שלום יהיה, שאפילו בין העמים לא תהיה מלחמה, אלא 'וכתתו חרבותם לאתים'. זה בשורה אחת. ואומרו: 'הוא מלך הכבוד' - שרמז שה' שלם והכיסא שלם, זו השנייה, בתיבת 'הוא'. ובשורה שלישית: 'מלך הכבוד סלה' - שישכון כבודו בארצנו לעולם ועד במהרה בימינו אמן.