מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם אליהו לופס נולד לאמו לאביו חכם עזרא בשנת תר"נ (1889) בארם צובא שבסוריה.
בהיכנסו לישיבה למד תורה מפי חכם עזרא שעיו ועשה חיל בלימודיו. כבר בנעוריו הקדיש את זמנו להרבצת התורה ברבים, היה מלמד 'חוק לישראל' מדי יום ביומו, נותן דרשות בציבור, ומעביר שיעורים לתלמידיו הרבים.
בשנת תרע"א (1911) עם פרוץ מלחמת איטליה-טורקיה, נסע עם הוריו למצרים, ולפרנסתם עסק במסחר. בשנת תרע"ג (1913) עלה עם משפחתו לארץ הקודש, והתיישב בירושלים. שם המשיך בלימודיו בישיבת 'אוהל מועד' לעדת ארם צובא בשכונת הבוכרים.
בשנת תרע"ו (1916) טורקיה הגלתה את כל הנתינים הזרים תושבי הארץ, חכם אליהו לופס ומשפחתו הוגלו לאנטוליה, משם נדדו לאנקרה. בדרכם חזרה לארץ חנו בעיר קושטא, בבית מדרשו של חכם רפאל סבאן.
בשנת תרע"ט (1919) חכם אליהו לופס זכה בשנית והגיע לארץ ישראל. בשובו חזר ללמוד בישיבת 'אוהל מועד', והקים את קרן 'טוב וחסד' שעסקה במתן הלוואות לתלמידי חכמים ובתיקון תפילין ומזוזות.
בשנת תרפ"א (1921) אחרי שהמצב הכלכלי של ישיבת 'אוהל מועד 'נדלדל נאלץ חכם אליהו לופס לעזוב אותה, והוא עבר ללמוד בישיבת 'תורת חיים'. הוא היה היחידי מבין חכמי הספרדים שהתקבל לישיבה זו.
באייר תרפ"ג (1923) נפתחה ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה, וחכם אליהו לופס החל ללמוד בה, ולאחר מספר חודשים התמנה שם לרב ומורה, וכיהן בתפקידו זה כ-15 שנה עד לפטירתו.
בשנותיו האחרונות הצטרף אל בית הדין לעדת הספרדים בירושלים, ובמשך שבתו שם עסק בהשכנת שלום בין אדם לחברו, בנוסף הוא נבחר ליו"ר המועצה של שכונת בית וגן שבירושלים.
חכם אליהו לופס  נפטר ביום ד' תמוז תרצ"ח (1938) ונטמן בירושלים.
הוא השאיר אחריו חידושים וכתבים רבים, שיצאו לאור לאחר פטירתו בספרים: 'אמרי פי' 'ובן אביחיל'.

גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
דורש פתח תקווה לבני המזרח, להעמידם גם הם ראש על העדה.
'נשוא את ראש בני גרשון, גם הם, לבית אבותם למשפחותם' - יש לי הכבוד והעונג להיות אורח בעיר המושבות, אשר ברוך ה', גדלה ונהייתה לעיר, תקוות רבות תלויות בעיר הזאת, כשמה כן היא 'פתח תקווה' - הכל מביטים עליה בעין יפה, ומלאים תקווה טובה, שהישוב בה עוד יגדל ויפרוץ ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ותהיה עיר ואם בישראל.
וגם לרבות אחי ורעי בני עדות המזרח וקהילת קודש ספרדים היושבים בעיר זו, אני אומר התאמצו והתחזקו בפתח זה, שאתם פותחים פתח, שתלויים בו כמה תקוות טובות ועידוד פריחה ושגשוג.
שמרו על כבוד עדות יהודי ספרד והמזרח, והתקדמותם להרמת קרנם, זכרו נא דורות הראשונים, את אבותינו, ואיך שהיו תופסים מעמד גבוה בראש הציבור. בם היו רמי המעלה וגדולי התורה בעם ישראל, גאונים ומשוררים, ושמם היה לתהילה בכל בית ישראל.
וזה רמז הפסוק בפרשת שבוע: 'נשוא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחתם' - אותם 'בני גרשון' - שבאו מגרוש ספרד, 'נשא את ראש' - להביט אל צור חוצבו ממנו, ויתחזקו להחזיר את העטרה ליושנה. ולאותם שעומדים בראש הקהל אני קורא פסוק זה: 'נשא את ראש בני גרשון, גם הם' - רוצה לומר: גם להם תעמיד ראש על העדה, ואין בזה משום לא תתגודדו, 'לבית אבותם למשפחותם' - מפני שכך הוא דרכם של כל קהילות הקודש להעמיד ראש לבית אב ונשיא לכל שבט.
חכם אליהו לופס, 'אמרי פי' 'ובן אביחיל', עמ' תנ"ז, ירושלים, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מפרש 'כפה פרשה' לקבל מהנדיבים ולחלק לעניים בשתי ידיים.
'כפה פרשה לעני וידיה שילחה לאביון' - כפה פרשה לקבל מהנדיבים בעד העניים, ולכן נקט 'כפה' ולא 'כפיה' או 'ידיה' לרמוז על מנהג הטוב שהיה לה לצדקת שהייתה מקבלת מהנדיב כל מה שייתן אפילו דבר קטון מאוד, ולכן פרשה כף אחת לרמוז שמקבלת כל שהוא, ואחר כך חילקה לאביון בסבר פנים יפות, בשתי 'ידיה' - נתנה בעין יפה ומתנה מרובה.
חכם אליהו לופס, 'אמרי פי' 'ובן אביחיל', עמ' תק"י, ירושלים, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שזוכה לגילוי שכינה על ידי התלהבות החוטא בעבודת ה'.
'וירא מלאך ה' אליו בלבת האש מתוך הסנה' - רוצה לומר: שזוכה לגילוי שכינה, ושיפטר על ידי נשיקה הוא בסיבת 'לבת אש מתוך הסנה' - רוצה לומר: בזכות שהלהיב אש של תורה ויראת ה' בתוך ליבם של אותו 'סנה' - שנמשלו לקוצים הנקרא 'סנה' על דרך: 'קוצים אני מבער מן הכרם' או סנה מלשון 'סנוי' - רוצה לומר החוטא שהיה סנוי ועתה נתקרב על ידי התלהבות עבודת ה'.
וזהו: 'בלבת אש מתוך הסנה' - יראה שהמוסר שהטיף להם, והוכחה שהוכיח לסוג ההוא עשה פרי. ודברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב. וכל שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים.
חכם אליהו לופס, 'אמרי פי' 'ובן אביחיל', עמ' תפ"א, ירושלים, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד כוח הציבור להעמיד קרן התורה, והיו עוד 'בן פורת יוסף'.
איה כל אותם הישיבות וכל אותם בתי התלמידי חכמים קודש קודשים, שהיו לעדת הספרדים?
'ואל תאמר הימים הראשונים היו טובים מעתה' לא כן האמת, גם עתה יש לנו כסף ותועפות, ויש לנו די זהב, רק חסר לנו הרגש, חסר לנו הרצון, אם נרצה לילך בדרך הראשונים לייסד בתי תלמוד תורה ויראה, יש לנו האפשרות והיכולת, ואפילו אם לא היה לנו כספי כוללות ושאר הקדשות הנמצאים תחת יד העדה, היינו יכולים לשים מס חמישה גרוש לכל גולגולת לקרן התורה, ובזה היינו יכולים לגדל כמה נטיעות טובות, לא היה לנו זולת 'בן פורת יוסף' עוד 'בן פורת עלי עין' של תורה, אזי הי לנו כמה בנות צועדות לפנינו 'עלי שור'.
זכרו איך הייתה עדת הספרדים לתפארת, ברבניה ובגאוניה, וממנה תורה יוצאה לכל עם ישראל.
חכם אליהו לופס, 'אמרי פי' 'ובן אביחיל', עמ' תל"ד, ירושלים, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד זכות ישראל סבא ללמוד ספר תהילים להינצל ממצרים.
'ואלה שמות בני ישראל הבאים' - סופי תיבות תהלים. 'הבאים מצרימה' - לומר סגולה להינצל ממצרים - רוצה לומר: מכל מיני צרות, היו אומרים תהילים. 'את יעקב' - רוצה לומר: הלא תראה יעקב אבינו, עליו השלום, שניצול מכמה צרות על ידי שהיה מהלל ומשבח לה' ולומד ספר תהילים, כמו שנאמר: 'רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל' - ישראל סבא, 'רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי', ואז 'איש וביתו' - שכולם יהיו שלמים וחיים הוא ובני ביתו.
חכם אליהו לופס, 'אמרי פי' 'ובן אביחיל', קל"ב, ירושלים, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'