מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יוסף ידיד הלוי נולד לאמו ולאביו חכם מרדכי בשנת תרכ"ז (1867) בחאלב היא ארם צובא שבסוריה.
בצעירותו היה משמש את אביו, שהיה מלמד תינוקות, ובבגרותו למד מפי חכם אברהם חיים עדס, ונתמך כלכלית על ידי חכמי העיר, ובתוכם חכם שאול קצין.
בשנת תר"ן (1889) חכם יוסף ידיד הלוי עלה עם בני משפחתו לארץ, והתיישב בעיר צפת, שם למד תורה בבית הכנסת של חכם יוסף קארו. הוא שימש כדיין, והיה מלמד תורה לרבים. כשעלה לארץ רבי יעקב דוד וילבסקי, והקים בצפת את ישיבת הרידב"ז, היה חכם יוסף דוד הלוי חברו ללימודיו. 
בשנת תר"ע (1910) חכם יוסף ידיד הלוי עבר לירושלים להדפיס את ספריו. הוא התגורר בשכונת הבוכרים, ולאחר זמן מה בני העדה הבוכרית מינו אותו לדיין ומורה הוראה שלהם, ואף העמידו לרשותו ספריה ענקית שקנה הגביר פנחס אברהמוף. לימים, התמנה גם כאב בית הדין על יוצאי חאלב שבארץ, וזכה לתלמידים רבים, בתוכם חכם יעקב עדס וחכם עזרא עטיה
חכם יוסף ידיד הלוי נפטר ביום ח' אדר תר"ץ (1930) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.
חכם יוסף ידיד הלוי הוציא אותם לאור את הספרים הבאים: 'ברכת יוסף' - דיני ברכות, 'ויחי יוסף' - הלכות גיטין' 'ימי יוסף' - שו"ת, 'ברכת חכם' ותורת חכם' - הלכות תלמיד חכם 'שארית יוסף' - שו"ת.

מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד לא לעכב הבן מהנחת התפילין, עד שישיג לעשות סעודה.
במה שראיתי דבר תמוה, באיזה מקומות, שכמה פעמים, בבן שהגיע להיות בר מצווה, ואביו מעכבו להלבישו תפילין עד שתשיג ידו לעשות לו סעודה, ולדעתי זה איסור גמור, והוא עוון פלילי שבוודאי אין להשהות המצווה בשביל זה, ומצווה הבאה ליד האדם יעשנה מיד ואל יחמיצנה כידוע, ואיך יניח את בנו לעבור בשמונה עשה בכל יום בשביל חסרון הסעודה, שאינה אלא חיבוב מצוה בעלמא. ...
ודי, שבעוונותינו הרבים, עוברים על מצוות חינוך, שחייב האב לחנך את בנו במצוות, וכמו שפסק כן מרן ... שקטן היודע לשמור תפילין, חייב אביו לקנות לו תפילין כדי לחנכו עד כאן.
ימי יוסף חלק ב', עמ' א', הוצא לאור ע"י ר' שלמה ידיד הלוי, ברוקלין, תשל"ב (1972)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מתיר ללמד תינוקות צרפתית, שאין נזק בזה ביראת שמיים.
וכל זה אני כותב על פי השמועה, באומרים לי שזה לשון צרפתית, אי אפשר להיות 'ונקה' כל הנוגע בו, שלא להיות דעתו משובש בהתפלספות ואבק של מינות. ואם אין האמת כן, ואפשר שילמדו שפה זו ולשון זה, כשאר לשונות העמים, ועל פי התנאים המבוארים בספר 'תעלומות לב', וגם איזהו חכם הרואה את הנולד, שיתקיים זה, אז ודאי אין לשנות כלל, והיה דווקא לתינוקות של בית רבן הבל, שאין בו חטא בוודאי שגם הצדיק הנודר לא יקפיד בזה, אף אם היה יהיה, שאף במקרה כזה יש קצת הקפדה, על כל פנים, אם היה יודע שאר"ץ תהיה תחת ממשלת צרפת, ומוכרחים ללמוד כתב ולשון הממשלה, ואם לא ילמדו אותם תינוקות של בית רבן, בצירוף צרפתית, יבטלו לגמרי, ויצטרך לעקור הקדשו למקום אחר, שאין בו לשון צרפתית, ובלתי השגחה, וודאי במקרה כזה לא מקפיד, ונח לו בכך שיהיה תינוקות של בית רבן בעירו עם שלומדים קצת צרפתית. כיוון שאין יוצא, חס ושלום, נזק בזה ביראת שמים. ועד כאן תהיה שביתת קלמוסי כי נלאיתי.
שארית יוסף חלק ג', דף ק"ח, יוצא לאור ע"י ר' שלמה ידיד הלוי, ברוקלין, תשל"ז (1977)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד, שאין להרהר אחר המנהג לאכול איזה דבר בבית הכנסת.
מעניין שתית הקהוי, כבר נהגו העולם לשתות בבית הכנסת, ולפעמים אוכלים איזה דבר, דרך אקראי ועראי, כשיש לאחד 'יאר צייט,' מביא איזה פירות ומזונות, ולומדים קצת מזמורי תהילים, ואוכלים שם לעילוי נשמת המת, אפילו בבית הכנסת, וגם במוצאי תעניות מביאים איזה פירות ואוכלים בבית הכנסת. ומנהג זה פשוט אפילו בבתי כנסיות שבארץ ישראל ... וכיוון שמנהג זה פשוט וקדמון, שכן נהגו בפני כמה רבנים וגדולי הדור, ואין לנו להרהר אחר המנהג כי מנהגם של ישראל תורה.
ימי יוסף חלק ב', עמ' י', הוצא לאור ע"י ר' שלמה ידיד הלוי, ברוקלין, תשל"ב (1972)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שניכר שקדושת הארץ נתמעטה בזה שאוכל בה פת חריבה.
'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, ארץ זבת חלב ודבש' - והיא ארץ ישראל, אשר יש בה שפע קדושה והשגחת השם יתברך עליה תמיד, כמו שאמר הכתוב 'עיני ה' א-להיך בה תמיד'. ...
היה עולה על דעתך לומר: שכעת אין מצוה לדור בארץ ישראל, כיוון שכל כך נתמעט שפע הקדושה, ושפע הקדושה הוא המוכיח על קדושת הארץ, וכיוון שכל כך נפסק השפע מארץ ישראל מכל דבר ודבר, וזהו ניכר למיעוט הקדושה והשגחתה, ועל זה נאמר שעם כל זה, אפילו אוכל פת חריבה בארץ ישראל, שמזה ניכר שקדושת הארץ נתמעטה מאוד, עם כל זה זוכה לעולם הבא בדירת ארץ ישראל, אף בזה הזמן, שנמחלים לו עוונותיו בדירת ארץ ישראל, ואפילו בזמן הזה.
שארית יוסף חלק ג', דף רצ"ב, יוצא לאור ע"י ר' שלמה ידיד הלוי, ברוקלין, תשל"ז (1977)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שמתפללים בבתים כהן יכול למחול לרבו לקרוא במקומו.
שאלה: אם יש כפר אחד שאין להם בית כנסת קבוע, ויש שם אנשים מתי מספר יותר ממניין, ולפעמים מניין בצמצום ומתפללים בבתים, פעם בבית זה ופעם בבית אחר, ויש להם ספר תורה, אם רוצה הכהן לפעמים לחלוק כבוד לרבו להיות קורא ראשון במקומו או לא עד כאן.
תשובה: נראה שוודאי יכול למחול אפילו בשבתות וימים טובים, שאפילו בתלמיד חכם שהתורה חלקה לו כבוד בפירוש, שיש מצוות עשה לקום מלפניו, כמו שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה: 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', וגם מצינו שהשווה כבוד התלמיד חכם לכבוד המקום, ובכהן לא השווה כבודו לכבוד המקום, ולא חלקה לו כבוד כל כך לעמוד מלפניו, וגם נאמר בהוריות ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, ואם בתלמידי חכמים שכבודם גדול כל כך מכבודו של כהן, עם כל זה נאמר תלמיד חכם שמחל על כבודו, כבודו מחול, כל שכן בכהן שיכול מחול על כבודו.
ימי יוסף חלק ב', עמ' ג'-ט', הוצא לאור ע"י ר' שלמה ידיד הלוי, ברוקלין, תשל"ב (1972)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לדבר קשות נגד העשיר לכוף אותו להמציא טרף לביתם.
אם רואה תלמידי חכמים, שאין היכולת בידם ללמוד וצריך להמציא להם מחזיקים בכפיה, בדברים, או בריצוי ולהשתדל להמציא להם טרף לביתם. ... אל יאמר אדם: אני מה אכפת לי בזה, דבר זה מוטל על גדולי הדור להחזיק דגל התורה, והם מנהיגי הדור שהם יכולים לכוף על זה, ואדרבה, אני איני ראוי לדבר קשות נגד העשיר לכוף אותו, לעזור עבור זה.
שארית יוסף חלק ג', דף ש"ט, הוצא לאור ע"י ר' שלמה ידיד הלוי, ברוקלין, תשל"ז (1977)