מקצת שבחו

ואם תשאלוני לאמור, הידעת כי לא נמצא במכתבי העתים גם מחלקי הנאסר, כי תאמר התר גמור הוא, ומי לא ידע שיש ויש פעמים רבות נמצא בהן כתוב שקר ולשון הרע וליצנות וביזוי על תלמידי חכמים וגדולי ישראל אשר תצלנה אזנים משמוע, ועל סיבה קלה ופנייה דקה העובר בינו ובין התלמיד חכם ההוא עושה כן, או כי יהיה ריב בין איש ובין רעהו, ומשנאת איש את אחיו ילך אצל המוציא לאור וירצהו להפיל חרפות על ראשו, וישפיל כבודו ארצה, והמוציא לאור לאהבת בצע כסף יעשה אשר לא ציווהו ה', היש עוון פלילי גדול מזה, ואיך נתיר ללמוד בהם בחול וכל שכן בשבת?
לזאת אשיב בלי תפונה כן הוא ומכתב עתים כזה ראוי לאוסרו כחלב וכדם, וגם המוציא לאור ראוי לקורעו כדג, אך אין זה שכיח, כי חלילה לכל מכתב עתים שימצא בהן כזאת, ואם באחת או שתיים נמצא פעם ביובל עשה כן, הווי לא שכיח ולא גזרו רבנן, ואין לנו לחוש שמא ימצא כתוב כן לאוסרה בשבת כמו שאין אנו חוששים בחול.

'טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל' - רצה לומר: על מה שנותן בטוב עין הוא מה שיתברך, ולא על הנתינה עצמה, כי 'נתן מלחמו לדל' - רוצה לומר: מפני שמלחמו של דל נתן לו, ומה ברכה יגיע לו עבורו אם לא על 'טוב העין' ודוק,
וזה יהיה גם כוונת הכתוב בישעיה: 'הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית' - שבתחילה אמר 'לחמך' - לשון נוכח, ולבסוף 'תביא בית' סתם, אבל הוא הדבר, שצריך שיתחכם האדם בעניין הצדקה, שלא יתבייש העני ולא יצטער כלל, וזהו המלמד לאדם דעת לומר לעני כשפורס לו לחם לומר לו 'לחמך הוא', ובזה לא יתבייש. אמנם כשמביאו אל ביתו לא יאמר לו 'תבוא אל ביתך' כמו שאומר לו 'לחמך', שהרי למחרתו יהיה נפסל ביוצא, כי לא יתן לו את ביתו לגמרי. לומר לו: תבוא אל ביתי, הרי יהיה עליו בושה. על כן כב יאמר לו: תבוא הבית סתם, כי כן דרך הגדולים לדבר.

'כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני' - עינינו הרואות נוהג שבעולם, עניים יושבים ועוסקים בתורה, ורוב של העולם כך הוא, ויאמרו דרך הלצה: חסר מחוסר, וכך הוא שונה', והעשירים המה עוסקים בעושרם, משאם ומתנם, עד כי אין הפנאי מסכים עמהם לתפוס ספר בידם. אמנם יום תחת המציאות, דבר בהיפוכו, כי נמצאו עשירים עוסקים בתורה ועניים אבודים בהבלי העולם, ויאמרו כי להביא טרף לביתם כל מגמתם. ...
וזהו שמבטיחו התנא: 'כל המקיים את התורה מעוני' - רוצה לומר: מקל וחומר של עני, ואינו עושה קל וחומר לבטל עצמו מקל וחומר של עשיר. לזה ראוי הוא שיהיה ראש לעשירים, ולא ימצא קל וחומר מעשיר לבטלו, כי הוא הגדול ואין כמוהו, ומוכרח לקיימה מעושר, 'וכל המבטל את התורה מעושר' - דהיינו שעושה קל וחומר מן העשיר ומבטל עצמו, ואינו עושה קל וחומר מן העני לקיימה, סופו הוא לבטלה מעוני, רוצה לומר שיהא עני מרוד אין למטה מדרגתו, עד כי לא ימצא לעשות קל וחומר לקיימה ומוכרח לבטלה, רחמנא ליצלן, ה' יזכנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות כן יהי רצון אמן.

זאת מעלת קדושת ארץ ישראל, וכמה נוראות ונפלאות מגיע לעמו ישראל על ידי ארץ ישראל, וכאשר מצינו כמה נסים ונפלאות עשה עמנו האל יתברך בצאתנו מארץ מצרים, וכולם לא היו כי אם בעבור ארץ ישראל, שאם לא היינו משועבדים מצרים אנו ובנינו ובני בנינו. ... וכתב הרב 'נחלת יעקב' שהוא פשוט שאי אפשר לקיים מתנת הארץ רק אחר יציאתם ממצרים, יעיין שם.
על כן עשה עמנו כל אותם הנסים והנוראות להוציא אותנו משם להביא אותנו אל הארץ הטובה כאשר דיבר בקדשו אל אברהם אבינו, עליו השלום, כי זה נראה לי פשט הכתוב בתהלים קה: 'כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוצא עמו בששון ברינה את בחיריו ויתן להם ארצות גויים'.

בדבר ההרגל בעיר קודשנו ירושלים, תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, על כי רצו עבדי הא-ל יתברך את אבניה ויחוננו את עפרה, יתאוו תאווה לשפוך נפשם אל ה' תמיד אחר כתלינו כותל המערבי, אשר לא זזה שכינה משם, ובכל ערב שבת קודש הולכים שמה לקבל פני שבת מלכתא קדישא, במקום קדוש, ובאשר רוב עם, ה' עליהם יחיו, והמקום לא יכילון יחד כולם, הנהיגו ללכת מפלג המנחה ומעלה, יום השישי, ויתפללו שמה תפילת מנחה וקבלת שבת ותפילת ערבית, ואלו יוצאים ואחרים באים במקומם ויתפללו גם הם, וכן על זו הדרך פמלאות פמלאות, כת נכנסת וכת יוצאת, עד הלילה, אשר לא יבצר אדם כשר, ועל הרוב כן הוא, כי הכת אשר כבר התפללו ערבית ועדיין היום גדול יתעכבו שמה לענות קדיש וקדושה מהכת אשר באו אחריה שמתפללים מנחה, וכמה שיושבים שמה אחרי התפללם ערבית ללמוד פרקי משנה מזמורים וכיוצא, ויחזו שמה כמה פמלאות בזו אחרי זו, ועונה אחר כל אחת קדיש וקדושה וברכות החזרה.