מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם חיים עלי הכהן טוויל נולד לאימו ולאביו חכם עזרא בשנת תר"כ (1860) בארם צובא היא חאלב שבסוריה, כבר בצעירותו נקרא לשמש כדיין בבית הדין של העיר, והיה מקבל קצבה חודשית מאת הקהילה, על מנת להקדיש את זמנו ללימוד התורה.

בשנת תרע"ג  (1912) חכם חיים עלי הכהן טוויל עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, הוא שימש כדיין בבית הדין בירושלים, ייסד את קהילת 'מגן דוד' בירושלים, ופתח שם תלמוד תורה עבור בני קהילות הספרדים.

לפני מלחמת העולם הראשונה, חכם חיים עלי הכהן טוויל עזב את ירושלים לניו-יורק בארה"ב. הוא הקים שם את 'ועד עדת הספרדים', ושימש כרב ואב בית הדין של קהילת ארם צובא. הוא ייסד חברה קדישא בשם 'רודפי צדק' והקים את מוסד 'מעוז לאביון', המסייע לנזקקים. בשנת תרפ"א (1921) חכם חיים עלי הכהן טוויל הקים את תלמוד התורה ובית הספר 'מגן דוד' אש בו התחנכו ילדי הקהילה.

בשנת תרצ"ה (1935) חזר לארץ ישראל, התיישב בירושלים, וחזר לשמש כאב בית הדין הספרדי.

חכם חיים עלי הכהן טוויל נפטר ביום י"ב טבת תש"ב (1942) ונטמן בהר הזיתים בירושלים. 

חכם חיים עלי הכהן טוויל חיבר את הספר 'מצא חיים' - דרושים, והוציא לאור את ספרו של אביו 'עט סופר'.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שכל נשמות ישראל מדובקים בחיבור עצום לקבל השפע.
אנחנו בני ישראל כל האומה בכללותה היא רק גוף אחד נפש אחד כמו שכתוב: 'ויחן שם ישראל נגד ההר', ופירש רש"י: 'כאיש אחד בלב אחד' - המובן כשיהיה שלום בין האומה הישראלית, ויהיו מדובקים יחד איש ברעהו, אז הם כלי שלם בתכלית בלתי שום נקבים, ואז יוכל הקדוש ברוך הוא להשפיע עלינו רוב טובה בנשמותינו, יען שכל נשמות ישראל צמודים ומדובקים ביחד אהבה ואחווה שלום וריעות, אבל אם, חס וחלילה, יהיה פרוד לבבות ושנאה אזי הכלי הוא נקוב על ידי פרוד הלבבות, ואם ישלח לנו שפע וברכה, ילך לאיבוד, חס וחלילה, לכן היטיבו חכמינו זיכרונם לברכה אשר דיברו: 'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' - דהיינו על ידי השלום, אזי יהיו כל נשמות ישראל חיבור עצום ככלי החזק ובריא לקבל השפע.
מצה חיים, דף ב', עמ' א', דפוס הר"ש הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ח (1928)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד התרופה לגלות, שכל אחד יאהב את חברו כבבת עינו.
'חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו' - בעוון שנאת חינם חרב בית מקדשנו וגלינו מארצנו, ואם כן אין האפשרות לצאת מהגלות וליבנה בית המקדש עד שנסיר השנאת חינם מבנינו ולאהוב כל אחד מישראל זה את זה כנפשו כמו שאמר הכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך', ואם לא נסיר השנאת חינם אין האפשרות להיגאל. וזה דומה ממש למי שאכל איזה דבר, שגרם לו חולי גדול עד שערי מוות, ועדיין הוא חולה מהאכילה ההיא, והן עוד היום הוא עומד במרדו ואוכל גם כן מאותו הדבר, אשר בסיבתו גרם לו החולי הזה, אם יש תרופה למכת החולה הוא בלא זה שיאבד בחוליו, באין חמלה וחנינה, על זה ידוו כל הדווים, כמה מאות שנים אנחנו בגלותנו, עד שצמח ייאוש בליבנו באורך הגלות המר הזה, ואין איש שם על לב להמציא תרופה, אשר היא בלא כסף ובלא מחיר, ובלא טורח ובלא יגיעה, נוכל למצוא גאולתנו ופדות נפשנו, על ידי שכל אחד יאהב את חברו כבבת עינו, ואז תיכף ומיד יבוא משיח.
מצה חיים, דף ב', עמ' ב, דפוס הר"ש הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ח (1928)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שלא נאמרו סיגופים ותעניות, אלא למי שהוא עם הארץ.
עוד נמצא תועלת גדול בלימוד התורה, שאין כמוהו, והוא כי ידוע מה שכתבו חכמי המוסר ובפרט ב'ספר העיקרים', כי האדם הבא לעשות תשובה צריך להתענות, עוון ועוון, ימים מספר, והיא הנקראת 'תשובת המשקל' – דהיינו: לכל עבירה ועבירה, ימים רבים תעניות וסיגופים, אשר כל שנותיו של אדם לא יספיקו די השיב לכל עוונותיו.
אבל כתבו חכמי המקובלים זיכרונם לברכה, וגילו לנו דבר נפלא: שכל השיעורים והתעניות הללו, לא נאמרו, אלא למי שהוא עם הארץ, ואינו יודע ללמוד תורה כלל, אבל מי שהוא יודע ללמוד, והוא קובע עיתים לתורה, עת ביום ועת בלילה, אז אין צריך לכל התעניות וסגופים הנאמרים, רק עזיבת החטא והחרטה על מה שעשה.
מצה חיים, דף כ"ה, עמ' א', דפוס הר"ש הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ח (1928)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד לסדר לימודם במוסר ודינים קודם תפילת מנחה וערבית.
סידרו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפילה: 'השיבנו אבינו לתורתך' ואחר כך 'והחזירנו בתשובה שלמה לפניך', דהיינו: קודם יעסוק בתורה, ואחר כך יעשה תשובה, כי בלא תורה אדם הולך בחושך ואינו יודע לעשות תשובה, והנה בבית הכנסת הזאת יש אנשים החרדים לדבר ה', לומדים מוסרים ודינים קודם תפילת מנחה וערבית, ואחר התפילה גם כן, ואשר יחוס על עצמו ועל נפשו יבוא וילמד, ועל ידי עסק התורה והתשובה יראה ה' בעיינו ויבנה מקדשנו.
מצה חיים, דף ד' עמ' א', דפוס הר"ש הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ח (1928)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מברך את הוריו על הטוב, תהא משכורתם שלמה מעם ה' הטוב.
ואני אברך למעלת מורי אבי ועטרת ראשי, אשר האכילני והשקני והלבישני והורני ולימדני, וכל טוב גמלני, ה' יאריך ימיו ושנותיו ויגמלהו כל טוב, ואאריך ברכתי להורתי אמי ואדונתי, אשר ילדתני ועל ברכיה גידלתני, ובעשר אצבעותיה יגעה עימי עד כי לפה הביאתני, ואומר לה: ה' ישלם פועלך, ותהי משכורתך שלימה מעם ה' הטוב.
מצה חיים, דף כ"ט עמ' א', דפוס הר"ש הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ח (1928)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שנותן צדקה בימין לבטל המקטרגים הנמשכים מיד שמאל.
שדקדק יעקב אבינו, עליו השלום, באומרו: 'הצילני נא מיד' - ראשי תיבות: המן, שהוא רוצה להגביר יד שמאל על יד ימין וזהו: 'מיד', ומזה הטעם באותו הדור ישראל קדושים, קבלו עליהם ועל זרעם, לתת צדקה ולהרבות מתנות לעניים ולאביונים בפורים, להורות שעל ידי הצדקה הניתנת ביד ימין בטלו כוח המקטרגים והחיצונים הנמשכים מיד שמאל.
מצה חיים, דף ה' עמ' א', דפוס הר"ש הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ח (1928)