מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם סלימן דוד ששון נולד לאמו ולאביו חכם דוד ביום שבת, ד' אלול תרע"ה (1905) בלונדון.  
הוא למד ממורים פרטיים בבית סבתו, פריחה ששון, שהייתה תלמידת חכמים הבקיאה בתנ"ך, בש"ס ובפוסקים. בילדותו דיבר ערבית עם אביו וסבתו, גרמנית עם אמו ועברית או יידיש עם מוריו. 
בשנת תרפ"ד (1924) נסע עם משפחתו לביקור בארץ ישראל. בארץ פגשו בחכם בכור יהודה ועקנין מטבריה, שחזר עימם ללונדון, והיה למורו של חכם סלימן דוד ששון. בנוסף על לימודי קודש למד גם מתמטיקה, פיזיולוגיה ומדעים אחרים, ונהג להתעדכן בכתבי עת מדעיים. 
חכם סלימן דוד ששון הוסמך לרבנות על-ידי הרב שמואל יצחק הילמן, הרב אליהו דסלר וחכם שם-טוב גאגין.
בשנת תרצ"ג (1939), תוך מלחמת העולם, סייע לאביו בטיפול בפליטים היהודים שהגיעו לאנגליה מגרמניה. 
בשנת תשל"א (1971) חכם סלימן דוד ששון עלה לארץ, והתיישב בירושלים. הוא הקים את תנועת יהדות בבל המתחדשת, לשימור מורשת יהדות בבל. 
חכם סלימן דוד ששון נפטר ביום ז' סיוון תשמ"ה (1985) ונקבר בירושלים.
רוב חיבוריו של חכם ששון נשארו בכתב יד. לקט מחידושיו יצא לאור בספר 'נתן חכמה לשלמה'.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שאם יש לו רגש ליושר ולצדק, אז מוכרח לעשות משהו.
'האף תפר משפטי, תרשיעני למען תצדק' - ה' מגלה פה לאיוב, כי השורש של כל טענותיו הוא שהוא רוצה לראות את עצמו חף מפשע, ומכיוון שכך יש לו טענות על ה': למה ה' נותן הצלחה לרשעים, למה אין הוא עושה משפט בהם. אבל איוב עושה את זה, אולי מבלי שיהיה מודע לכך, למטרה מסוימת: 'האף תפר משפטי תרשיעני למען תצדק'. הוא רוצה לראות את ה' כאחראי, ואת עצמו כבלתי אשם, וכאילו אין לו חלק בכל ההתרחשויות הללו.
אבל ה' אינו מסכים לו. ה' אומר לו, אני לא המשרת שלך לנקות את העולם מרשעים כדי שאתה תחיה בשלוה, זה אינו התפקיד שלי. אני שמתי אנשים כמוך בעולם כדי שהם יילחמו למען הצדק ולמען המשפט, ואם אתה יש לך רגש כה חזק למשפט וליושר ולצדק אז אתה מוכרח לעשות משהו, ולא לשבת בחיבוק ידיים ולצעוק: למה אני לא עושה. אתה הופך את סדר של כל הבריאה, זה לא הסדר שאני סידרתי בעולמי. ... אני חפץ שבני אדם יעשו חסד משפט וצדקה. איני חפץ תמיד שאני אעשה את זה ישירות. אני נותן מקום לבני אדם לעשות, ואם הם אינם עושים, הרשע מתחזק, אבל בני האדם הם האחראים על כך. אני רוצה שהם יהיו אחראים.
חכם סלימן דוד ששון , נתן חכמה לשלמה, שיחה על איוב, עמ' קסד-קסז, הוצאת דוד ששון, ירושלים, תשמ"ט (1989) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהתשובה מבצבצת מסף ההכרה מפני שיודע בעל-פה.
איך לקבל חשק ללימוד תורה? על ידי לימוד בעל פה, וכמו שכתוב: 'בהתהלכך תנחה אותך' - שהתורה תלווה אוו תמיד, והוא חי אתה כל הזמן. זה שייך רק כאשר הוא זוכר וחוזר בליבו על מה שלמד. ויש בזה מעלה נוספת, שבתת הכרתו חוזרים אליו הדברים, וכשתהיה לו איזה קושיה - מיד מתחת סף ההכרה מבצבצת התשובה או הפירוש. וזה, רק מפני שהוא יודע הלשון בעל פה, והוא ממשיך לחשוב עליו ברעיוניו. ולכן: 'והקיצות היא תשיחך' - שדברי תורה בעצמם ידברו אליך.
חכם סלימן דוד ששון , נתן חכמה לשלמה, חידושים על הש"ס, עמ' קג, הוצאת דוד ששון, ירושלים תשמ"ט (1989) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מיישב מנהג העומדים בעשרת הדברות, שכוונתם לקבל הברית.
מורי אבי, עליו השלום, רצה ליישב מנהג האשכנזים לעמוד בעשרת הדברות, והוא מהפסוק: 'ויעמוד כל העם בברית' ועוד פסוקים אחרים. ויש למצוא סמך לזה מהתורה ומהנביאים והכתובים.
ידוע במעמד הר סיני עמדו כמה שנאמר: 'ויעמוד העם מרחוק', 'ויעמדו מרחוק'. וכאשר יאשיהו חידש את הברית כתוב: 'ויעמוד כל העם בברית'. ובתהלים: 'זכר לעולם בריתו, דבר צווה לאלף דור, אשר כרת את אברהם, ושבועתו לישחק, ויעמידה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם'. ואם כן העומד בפרשיות, שעניינם ברית, כוונתו לקבלת הברית ותו לא.
חכם סלימן דוד ששון , נתן חכמה לשלמה, מועדי השנה, עמ' קמג, הוצאת דוד ששון, ירושלים תשמ"ט (1989) מתוך 'החכם היומי'
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד פחדו של יעקב מברכת עשיו, שירום לבבו מעוצם ידו.
'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו' - על פי הפשט, יצחק אבינו אהב את עשו כי היה מוציא את לחמו בכוחות עצמו (ויצחק היה נוטה למדת הדין). ואילו יעקב, יושב אהלים, רצה רק לשבת באוהל וללמוד, והיה בעיני עשו כפרזיט - חי על חשבון אחרים.
יצחק אבינו רצה לברך את עשו. ואילו רבקה אוהבת את יעקב, כי רבקה הרגישה והבינה את חשיבות לימוד התורה של יעקב, כי המשך האומה וקיומה יתכן רק על ידי התורה. יעקב אבינו התנגד לבקשת אמו לקחת את הברכות, בטענתו: 'אולי ימושני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע'. מלת מתעתע היא מאד נדירה בתנ"ך, ועבודה זרה נקראת 'מעשה תעתועים'.
יעקב אבינו פחד שאם יבוא לקחת ברכה המיועדת לעשו, שהיא ברכה גשמית, יצטרך לשנות את סדר חייו, ולעזוב את בית המדרש כדי לעמול לפרנסתו. יש חשש שעל ידי כן ירום לבבו וישכח את ה' לומר: 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', ויהיה קרוב לעובד עבודה זרה, ולכן אמר אולי ימושני אבי (שבשמים) והבאתי עלי קללה. אחרי שיעקב עבד בבית לבן למחיתו, כבר אין סיבה לעשו לשנוא אותו, כי גם הוא מתפרנס ממעשה ידיו, ולכן שלח מלאכים לעשו והודיעו: 'ויהי לי שור וחמור' - להראות לו שגם הוא יכול להתפרנס בלי להזדקק לאחרים.
חכם סלימן דוד ששון , נתן חכמה לשלמה, ספר בראשית, פרשת תולדות, עמ' טז-יז, הוצאת דוד ששון, ירושלים תשמ"ט (1989) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מד שמחנכים התינוק יפה, בוראים טובה אמיתית בעולם.
יש כאלה שלא חל עליהם דין לא לטוב ולא לרע, למשל תינוק שעדיין לא עשה שום רע, לא מגיע לו עונש, גם לא עשה טוב שצריכים ליתן לו שכר, הוא ניטרלי - אם כן האדם הניטרלי הזה, ההורים יכולים לכוון אותו, יכולים לעשות אותו טוב, יכולים לחנך אותו יפה, ואז הם באמת בראו מין טובה בעולם, שאלמלא הם זה לא היה כך. אבל אם הם אינם מחנכים אותו כמו שצריך, ומזניחים אותו ונותנים לו להיות פושע, הם באמת גרמו לו את כל הרעה הזאת. זאת אומרת, במקום שיש ניטרליות, כשיש אדם שלא זכה עדיין לא לשכר ולא לעונש - שם כל אדם שיש לו בחירה יכול לעשות טובה אמיתית, מפני שזה הניטרלי לא היה מוכרח לקבל את הטובה הזאת, אתה נתת לו ועשית לו טובה אמיתית, ואף אחד אינו יכול לקחת את זה ממך.
חכם סלימן דוד ששון , נתן חכמה לשלמה, שיחה על איוב, עמ' קסז-קסח, הוצאת דוד ששון, ירושלים, תשמ"ט (1989) מתוך 'החכם היומי'