מקצת שבחו

'לא תשנא את אחיך בלבבך; הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא' - ואתה 'עם הארץ' לא תשנא את שהוא 'תלמיד חכם', כמו שנאמר: 'את ה' א-לוהיך תירא', שהרי אחיך הוא, שהרי כל ישראל קרויים אחים ואין בהם פירוד, כמו 'בן איש אחד נחנו', לפיכך אם הוכיח אותך לא תשנא אותו בלבבך, שהרי חלקך בגן עדן - יורשו הוא, וחלקו - בגיהנם תירש אתה. וגם אתה 'התלמיד חכם' לא תשנא את אחיך בלבבך ולא תוכיח אותו, שהרי אחיך הוא. לפיכך 'הוכח תוכיח' - אתה 'התלמיד חכם' הוכח אותו אפילו מאה פעמים, שהרי עמיתך הוא, 'ולא תישא עליו חטא'.

'שולחן ערוך: שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום. ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח. וכל הדר בעיר י"ב חודש צריך ליתן לזה.'
הדין אמר 'שואלים בהלכות' - אל תקרי הלכות אלא הליכות, רוצה לומר: צריך לשאול לעני איך אתה מתהלך בפסח, האם אתה אוכל בשר טוב וטרי או רק ירקות. לגבי כל בני אדם שחושבים רק על האכילה אמר: 'שואלים', אבל לגבי תלמידי חכמים שהם תמיד חושבים על קיום הנפש אמר: 'שואלים ודורשים' - דהיינו חוקר ומחפש, כמו 'דרוש דרש משה' - שידרוש מהעני איך הוא מתהלך בפסח, האם הוא עוסק גם בתורה או רק באכילה ושתיה. זהו 'ודורשים' - שהם חוקרים שלא יכשלו, חס ושלום, בבני אדם שאינם הגונים. ...
ולמה קודם פסח שלושים יום? אלא מצאנו כי שלושים יום לפני פטירתו של אדם הנשמה עולה למעלה לתת דין וחשבון ולראות בשכר ועונש. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שאדם נידון לא רק בראש השנה, אלא גם בפסח. וצריך להרבות בתשובה וצדקה בפסח יותר מראש השנה, שהשטן מקטרג הרבה, ולכן צריכים להרבות בצדקות לפני הביעור כדי שלא יהיה לו פתחון פה לקטרג.

ועכשיו, שבאנו לארץ הקדושה, ארץ אבותינו הקדושים, שאנחנו צריכים להוסיף יותר ויותר על מה שהיינו שם כדי לזכות ולזכות לאחרים, לא באנו רק לאכול ולשתות, באנו להחזיק ולחזק הדת להתפלל עם הציבור ערב בוקר וצהרים ולקבוע שיעורי תורה.
אפילו אם לא קיימנו 'והגית בו יומם ולילה', על כל פנים אם אנחנו מתפללים כל יום וקוראים קריאת שמע עם הציבור נחשב לנו כאילו קיימנו 'והגית בו יומם ולילה', וכל שכן אם אנו קובעים שיעורי תורה כל לילה כידוע אז בוודאי קיימנו 'והגית בו'.

'ויעתק משם, ויחפור באר אחרת, ולא רבו עליה, ויקרא שמה רחובות, ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ' - נראה לעניות דעתי אם אפשר עם מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: כשהוולד במעי אמו היה קוראת את התורה כולה, וגם כן נר דלוק על ראשו שנאמר: 'בהלו נרו עלי ראשי'. ואותו הנר היא הנשמה, שנאמר: 'נר ה' נשמת אדם', והיא שמאירה לו ורואה מסוף העולם ועד סופו. וכשהגיע קצו לצאת ממעי אמו הוא מצטער על התורה שמא תישכח ממנו ויחטיא אותו יצר הרע, וכשהוא רוצה לצאת, הקדוש ברוך הוא נוטל הנשמה מעליו ומיד נופל לארץ, וכשנפל לארץ בא יצר הרע וסוטר אותו על פיו והוא צועק וי – תקע, ובוכה על התורה שנשתכחה ממנו בכל יום ויום עד שגדל.
וכשהוא קורא בתורה בכל יום ויום הקדוש ברוך הוא עוזרו עליה, ויצר הרע בורח מעליו, ומתיש כוחו ואינו עושה עמו מלחמה, כמו שאמרו: 'בראתי יצר ברע בראתי לו תורה תבלין', והוא מתחילה ובראשונה מתחיל מאלף עד תיו, והוא מוסיף וקורא ומטריח עצמו עליה. וכשהשטן בורח ואינו עושה עמו מלחמה באותה שעה דעתו צלולה וקורא בתורה ועושה מצוות ומעשים טובים, ומוסיף בעבודתו יתברך שמו, וקורא אותה 'רחובות' - שמרחבת לו הדעת, וגם כן יש לו שכר הרבה בעולם הזה ובעולם הבא, והוא מודה לקדוש ברוך הוא על יציאתו ממעי אמו, שהרי מעיקרא שהיה במעי אמו אפילו קרא את התורה כולה לא יש לו שום שכר, אבל עכשיו יש לו שכר הרבה בעולם הזה ובעולם הבא, וגם כן יש לו מעלה אחר מעלה כמו 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה' דהיינו: מדריגה בתר מדריגה.

מצאנו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה שטוב שאדם נקרא בשני שמות, שאם נגזרה איזה גזירה עליו בר מינן, אז השם השני מגן עליו ויתן לו קצת נחת. ולמדנו זה מיעקב אבינו, עליו השלום, שבשעה שנמכר יוסף אז יעקב כבר טעם טעם המיתה, שהרי תמיד היה ביגון ואנחה בר מינן, וגם כן השכינה נסתלקה מעליו ונמצא שהוא חשוב כמת, מצד הספירה שלו שהיא התפארת, והחיות שיש לו רק מצד ישראל, שהספירה שלו 'ישראל סבא'. ובזמן הבשורה כתוב: 'ותחי רוח יעקב אביהם', ועוד כתוב 'ויחי יעקב בארץ מצרים', דהיינו: שחזרה הספירה שלו ונתנה לו חיות.