מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יוסף שאלתיאל נולד לאימו לאביו חכם אברם בשלוניקי. 
חכם יוסף שאלתיאל תלמידו של חכם יהושע הכהן פרחיה, התכתב עם חכמי תורכיה בדורו חכם יצחק פרחי וחכם אברהם פלאג'י. חכם יוסף שאלתיאל שימש בקודש בשלוניקי כדיין, דרשן, וחזן. 
חכם יוסף שאלתיאל זכה לאריכות ימים ונפטר ביום ל' ניסן תרכ"ג (1863) בשלוניקי. 
ספרו 'יוסף אברהם' - דרשות על חמישה חומשי תורה, הודפס בחייו בשנת תרי"ב (1852).

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שהולכים בדרך, צריך התבוננות על כל אחד ואחד בשיירה.
'וימצאהו איש והנה תועה בשדה, וישאלהו האיש לאמור מה תבקש' - ונמשך מוסר על שיירת ישראל קדושים, ההולכים בדרך אחת, שצריך התבוננות והשגחה בעין פקוחה, על כל אחד ואחד מהשיירה, אם הם שלמים, כי לפעמים נשאר לאחוריו ומסתכן, או בימי הגשמים שהגשמים מרובים ואיזה מהם הוא ערום מבלי כסות ראויה וכיוצא, וזוהי סיבה שמסתכן ומת, חס וחלילה. או אם הוא קצת חולה - להשתדל לרפאותו ולהברותו. ... ואשריהם ישראל, שכשהולכים בדרך בים או ביבשה, עוזרים זה לזה, אשריהם ואשרי חלקם.
יוסף אברהם, ספר בראשית ,עמ' ר"ז, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ח (2008)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהזוכה לחבר ספר מתורתו, נחשב לו כבן, וקיים פריה ורביה.
'זה ספר תולדות אדם' - פירשו המפרשים: כשאדם מחדש וכותב ועושה ספר מתורתו שלו ממה שחידש בתורה, אותו ספר נחשב לו כבן. ... וזהו: 'ויברך אותם א-להים' - כי ישא ברכה מאת ה', המקיים פרייה ורבייה במעשיו הטובים, לזכות אחרים.
ובזה יש לרמוז כי הנה מצווה ראשונה מתרי"ג היא מצוות פריה ורביה, והאחרונה היא מצוות כתיבת ספר תורה, לומר לך ששני הקצוות שווים הם לטובה, וזה שקול כזה, כי האדם הזוכה לחבר ספר בתורה, הרי זה נחשב לו כבן ומקיים פריה ורביה.
יוסף אברהם, ט"ז-י"ח, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ח (2008)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שמתחיל להוכיחו, יתחיל בגדלותו, שהוא גדול נבון וחכם.
'ויחפש, בגדול החל ובקטון כלה' - כשאדם בא לחפש במומי ועוונות אחרים: 'בגדול החל' - כשמתחיל לדבר עימו, יתחיל בגדולות, כי הוא אדם גדול נבון וחכם. ואם לא הטה לו אוזן פעם ושתיים, אז 'בקטון כלה' - ויאמר לו כי הוא שפל ונבזה ויתוש קטן, ואיך לא יכעיס לבוראו. או גם מעיין זה: בהקדים מה שאמרו המפרשים על הפסוק: 'אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך' - שאם ירצה להוכיח בני אדם, יוכיח לחכם שכנגד הלץ, ועל ידי זה הלץ מעצמו ישמע, ולבבו יבין, 'ושב ורפא לו'. וזה אומרו: 'ויחפש' - שבבואו לחפש בעוונות שכנגדו, שלא יתחיל בו להוכיחו נגד פניו, אלא ב'גדול החל' - כי תחילת הוכחתו יהיה שיוכיח לגדול בפניו, ואם לא היטה אוזנו - יוכיחנו בפניו וזה אומרו: 'ובקטון כלה'.
יוסף אברהם, עמ' רל"ז, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ח (2008)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד, שיעשה עיקר צוואתו לבניו, בחשבון טהרת הנפש.
כי הנה דרך בני אדם, שבעת פטירתם, בבואם לצוות את בניהם ואנשי ביתם, עיקר צוואתם על ענייני העולם הזה - כיצד יתנהגו 'על המחיה ועל הכלכלה', והלוואי כי אחר חיפוש וחשבון העולם הזה, יחפשו קצת בחשבון טהרת הנפש, ולפעמים כי לא יבוא לידי קיום חשבון העיקרי כי תקפתו המיתה בר מינן. ומזה הטעם, בעיני בשר, לו יעשה בהיפך, חשבון גדול - הנפש יחפש בתחילה. שבחשבון הגוף בפנקסי החנות בכל עת ובכל רגע הוא עושה חשבון, לא כן חשבון הנפש העלובה. ...
והתיקון לחיפוש הזה, חיפוש הנפש כי בעוד האדם בחיים חיותו, בריא וחזק, שיכתוב צוואה ויצווה לבניו ולבני ביתו אחריו כמו שכתוב באברהם: 'למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'.
יוסף אברהם, עמ' רל"ז-רל"ח, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ח (2008)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שאם לא הצלה לגמרי, לפחות יהיה רווח בין צרה לצרה
'ורווח תשימו בין עדר ובין עדר' - ובמסורה כתוב: 'רווח והצלה יעמוד ליהודים' - ונראה לפרש על פי מה שכתוב במדרש על הפסוק: 'ורווח תשימו' - הרווח להן צרותיהן. רוצה לומר: שלא יבואו לישראל הצרות תכופות זו לזו, אלא שיהיה ריווח בין צרה לצרה. וזה אומרו: 'בין עדר ובין עדר' - עדר עם הכולל גימטריה: 'רעה' - שיהיה ריווח בין רעה לרעה, וכיוון שיש רווח וזמן בין צרה לצרה, אפשר שתתבטל הגזרה, ואם לא תתבטל, על כל פנים כיוון שעבר זמן בין זה לזה יהיה כח לנו לסובלו. וזה אומר המסורה: 'רווח' או 'הצלה יעמוד ליהודים' - שאם לא יהיה הצלה לגמרי, יהיה רווח.
יוסף אברהם, ספר בראשית , עמ' קצ"ב, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ח (2008)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שלא ישנה מנהגו לילך לבית הכנסת גם בימי השלג והברד.
'בבית א-להים נהלך ברגש' - שמעתי דרך צחות כי באלו הימים, שהם ימי החורף וימי הגשמים ושלג וברד ורוח חזק, אפילו כך, ידחוק האדם את עצמו לילך לבית הכנסת שהוא 'בבית א-להים' - להתפלל בציבור ולקבוע עיתים לתורה. וכן ילך לדרוש מידי שבת בשבתו כמנהגו בימות הקיץ.
וזה אומרו: 'בבית א-להים נהלך ברגש' - רגש ראשי תיבות: רוח, גשם, שלג. כי האדם, באלו הימים, יעבוד את ה' ביראה ושמחה, יקבל שכר הרבה, כי לפי הצער השכר, והאדם שנהג כמנהג הזה כי מעשיו הטובים תמיד בכל יום, ולא יחליפנו ולא ימיר אותו, אלא מנהג שנוהג ינהיג אותו תמיד בכל ימיו עד מותו, הנה איש חשוב כזה, שכרו איתו לעולם הבא.
יוסף אברהם, שמות, דף א עמ' א, שלוניקי, תרי"ב (1852)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד להכין לעצמו בחייו תכריכים של פשתן, במעות מיגיע כפיו.
ישמע האדם ויכן בחייו תכריכים של פשתן דווקא, ולא תערובת מין אחר אפילו חוט אחד, ויהיו המעות שקונה בהן התכריכים, שיהיו מיגיע כפיו, ולא יתערב בם ממון או גזל או עושק, חס ושלום.
יוסף אברהם, ספר בראשית , עמ' רכ"ו-רכ"ז, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ח (2008)