מקצת שבחו

'ויענך וירעיבך, ויאכילך את המן ...למען הודיעך כי לא על הלחם יחיה האדם' - שלא יטעון האדם לומר כי בזמן הזה אין עניים בעולם, שאין שום אדם רעב ללחם, שיש הרבה מוסדות שמספקים לכל העניים לחם ומים, ובשביל מה אני נותן צדקה? אך כבר הורנו חכמינו כי חובת האדם לראות כיצד סדר החיים שלו וכמותו ממש צריך להיות חיי העני, שנאמר 'וחי אחיך עמך' - שיהיה כמותך וכשם שהוא מסדר עצמו בכלי בית עם רהיטים ומלבושים נאים, כן צריך להיות חיי העני.
וזה שנאמר: 'ויענך וירעיבך'- רצה לומר: שיש עניים שהם רעבים ומעונים וחסרים כמה דברים, וצריך אתה למלא מחסורם, ושמא תאמר והלוא אינם חסרים לחם ומים שהם החיים העיקרים, לזה אמר: 'ויאכילך את המן' - רצה לומר: תזכור שכשהיית אוכל המן, שיש בו כל מיני טעמים, ואפילו כך אמרת: 'ונפשי קצה בלחם הקלוקל', אם כן גם העני אפילו שיש לו מה לאכול, לא זה דרך החיים המאושרים, וזהו שסיים: 'למען הודיעך כי לא על הלחם' לבד 'יחיה אדם' חיים טובים, אלא צריך להיות רוכש לו כל מוצא ה', כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ורק בדרך זה יחיה האדם בעולם שקט ושאנן.

'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' - אפשר לומר הטעם שנהגו בכל תפוצות ישראל לשנות משנה זאת קודם הלימוד שהוא לעורר האדם לשוב לתשובה, ולקיים מדברי אבות, ולא יאמר כי מה אני ומה חיי, אני מכיר מיעוט ערכי ועשיתי הרבה עבירות, שהם עושים מסך ומחיצה ביני לבין אבינו שבשמיים וכל דברי המוסר והחסידות אינם חוזרים, אך ורק ללומדי התורה האנשים הצדיקים בעלי ערך ומעלה כיוצא, לכן אנו מקדימים פניו במשנה זאת שהיא מורה ובא שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כדל, כהלך, כצדיק כרשע. אך ההפרש הוא שהצדיק ילך ישר למחיצתו בגן עדן העליון, והרשע יסבול קשה מהייסורים ועונשי הגיהנם וכיוצא, עד שיתבררו ויתלבנו עוונותיו ואז יזכה למחיצתו, ולכן כדאי לו לאדם לשוב לאלוהינו בעוד כוחו במותניו, ואין לך דבר שעומד התשובה.

וכבר הורנו רבותינו הקדושים: תיפח רוחן של מחשבי קיצין שאומרים כיוון שעבר זמן החשבון שוב אינו בא, כי קץ הגאולה אינו תלוי בשום חשבון אך ורק על ידי תשובתנו וכשרון מעשינו הטובים, כמו שאמר אליהו הנביא לרבי יהושע בן לוי: 'היום, אם בקולו תשמעו' - כי בכל יום יוכל להיות הגאולה אם יש תשובה ומעשים טובים, וזהו כוונת הכתוב: 'והיו חייך תלויים לך מנגד' - ובכל שעה יכול להיות שתבוא הגאולה, 'ופחדת' מפני ה' א-לוהיך 'לילה ויומם', ועל ידי זה תזכה לגאולה חיש מהר, 'ולא תאמין בחייך' - הם חיי הגאולה, 'לא תאמין' - למחשבי קיצין שאומרים עבר זמנו או להפך עוד לו רבות בשנים, אלא 'בבוקר תאמר מי יתן ערב' - לראות הגאולה כי אולי תבוא היום בערב, ואם לא באה היום תאמר 'מי יתן בוקר' - שמא תבוא מחר בבוקר, וייתן עיננו שנראה אות לטובה.

'הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם' - אפשר לפרש כי יש הפרש גדול בין אדם הלומד מן הרבה חכמים, לאחד שלומד רק מחכם אחד. כי על ידי שילמד מהרבה חכמים, על ידי זה הוא לומד כמה וכמה חוכמות, לא כן מי שלומד רק אצל חכם אחד, שאינו יכול ללמוד רק החוכמה שיודע אותו חכם דווקא. וזה תלוי בטבע האדם, שאם הוא עניו ומרכין ראשו לפני כל חכם ללמוד ממנו כמו שנאמר בשלמה המלך, עליו השלום, 'ויחכם מכל אדם' - אפילו מן השוטים היה לומד מהם חוכמה, יכול להחזיק מעמד ולהמשיך בלימודו, ויראה עתיד מזהיר בלימוד, לא כן מי שהוא גאוותן ומעריך עצמו, אז יקשה עליו ללמוד מכל אדם ועל ידי זה תהיה חוכמתו מוגבלת וכמובן.

'ותצחק שרה בקרבה לאמר' - אפשר להמליץ על שרה אימנו על שלא האמינה לדברי המלאכים משום שהיא חשבה שהם ערביים, כמו שפירש רש"י על פסוק: 'ורחצו רגליכם' - כסבור שהם ערביים, שמשתחווים לאבק רגליהם, ולכן שאמרו אליה: 'שוב אשוב אליך כעת חיה' - חשבה בדעתה שזה דרך בני אדם, כשנפטרים מבית חבריהם, מברכים אותם במה שהם חסרים, ובהיות שזה רחוק מן הטבע ולכך צחקה, ועל כן זה התרעם עליה ה' יתברך ואמר: 'למה זה צחקה שרה?' כי אפילו שלפי דעתה הם ערבים עם כל זאת קיים לנו 'לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך'.

וזהו מה שאנו אומרים בהגדה: 'היא שעמדה לאבותינו ולנו' - רמז לתורה, אשר על ידה לא נטמענו בין האומות שעומדים עלינו לכלותנו, ולכן הורנו רבותינו הקדושים להגביה הכוס של היין כשאומרים זה, לרמוז על התורה, שנמשלת לכמה משקין, וגם ליין, להורות באצבע שהוא כנזכר.