מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם ידידיה טולידאנו נולד לאמו ואביו חכם אברהם טולידאנו בשנת תרמ"ג (1883) במכנס במרוקו. 
עמד בראש ישיבה בעיר מכנס, והעמיד תלמידים רבים, בתוכם החכם יצחק חזן. תפילתו עשה קבע בבית הכנסת אלעטאר. בשנת תרפ"ה (1925), היה שותף בהקמת אגודת ביקור חולים שהגישה עזרה רפואית חינם לעניי העיר. לחכם ידידיה טולידאנו נולדו בנים ובנות, בתוכם ד"ר חיים טולידאנו, שהשתדל בהוצאת חיבורו של אביו חכם ידידיה טולידאנו, החיבור 'יד ידידיה'.
חכם ידידיה טולידאנו נפטר ביום ו' אדר תש"ג (1943) ונטמן בעירו מכנס.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שלפעמים קורא בספר, ונדמה שעלה ברעיונו דבר חדש.
ואף אם תמצא בו לפעמים דבר שנמצא בספר אחר, אל תדינני לכף חובה ותאמר: ראה זה שלח ידו במלאכת רעהו בזדון, אלא צריך שתדינני לכף זכות, ותאמר: שזה בא משתי סיבות - או מטעם השכחה כי יש לפעמים, מה שקריתי באיזה ספר או שמעתי, ויהי כי ארכו הימים, נדמה לי שעלה על רעיוני דבר חדש, והעליתיו על ספר, והאמת אינו כן.
או יש דבר שהוא באמת משלי, מה שחנני א-להים, אבל נמצא כזה או קרוב לו באיזה ספר, ואנוכי לא ראיתיו עד הנה, וחלילה לי שהוא בזדון, ואל תתמה על החפץ, כי יש דבר או סברה לפעמים שעולה על דעת שני בני אדם, ולא ידע זה מזה, ולא קרב זה אל זה, שכל אחד מה שקיבלה נשמתו מהר סיני, לכן בצדק תשפוט עמיתך, ואל יזוזו מעיניך דברי התנא: הוי דן את כל אדם לכף זכות, והגם שאמרו: יהי חלקי עם מי שחושדים אותו ואין בו.
ספר פי חכמים, ספר יד ידידיה, הקדמת המחבר, חלק חכם ידידה טולידאנו, עמ' 4, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שלא הניח בתיהם ברעב, שאחד אינו יכול להנהיג עשרה.
'ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי: זאת עשו וחיו, את הא-להים אני ירא. אם כנים אתם, אחיכם, אחד יאסר בבית משמרכם, ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם'. - אפשר לומר שמהעיקר רצה לאסור את כולם, ואחד הוא שילך להביא את בנימין, אבל אחר כך אמר להם: 'את הא-להים אני ירא' - להניח בתיכם ברעב, שאחד אינו יכול להנהיג עשרה חמורים, לכן העצה היא 'אחיכם אחד יאסר', 'ואתם לכו' - שחמור אחד יתר על חמוריהם יכולים להנהיג.
ספר פי חכמים, ספר יד ידידיה, פרשת מקץ, עמ' 18, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד לחזר אחר חכמים כשור שאינו עומד ואוכל במקום אחד.
'באין אלפים - אבוס בר, ורב תבואות - בכח שור' - והיינו שאמרו רבנן: כל תלמיד שעומד על דעתו, ואינו מבקש אחר חכמים ללמוד תורה מהם - 'אבוס בר' עומד, שאינו יודע ,אפילו שלמד מפי רבו.
'ורב תבואות - בכח שור' הוא שמחזר אחר חכמים גדולים ללמוד תורה מהם, והיינו: 'כלחוך השור' שאין השור עומד ואוכל במקום אחד, אלא אוכל מה שמצא בזה והולך למקום אחר.
ספר פי חכמים, ספר יד ידידיה, ספר משלי, עמ' 31, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שהכותב נכסיו לאחד מבניו, דעתו שלא יניח השאר ריקנים.
'אם כסף תלווה את עמי את העני עמך' - רוצה לומר: אל תמאן מלהלוות לעני עד שיהיה לך זהב, אלא 'אם כסף' יהיה לך 'תלווה את עמי', ועל ידי זה 'את העני', שהוא הקדוש ברוך הוא שנאמר: 'כי יעמוד לימין אביון', 'עמך' - ויעשירך עושר גדול.
או יאמר: 'את העני עמך' - רומז אל הכותב כל נכסיו לאחד מבניו, שלא עשאו אלא אפוטרופוס, שאומדן דעת הוא שלא יניח את השאר ריקנים אלא כל חלקם פיקדון בידו, כך הוא יתברך העביר לאחד, הייתכן שיישארו העניים ריקנים והלא גם הם בניו, אלא חלק העניים מופקד אצלו. וזהו: 'אם כסף תלווה את העני עמך' - ממון העני מונח אצלך פיקדון בעלמא, ואינך נותן משלך.
ספר פי חכמים, ספר יד ידידיה , עמ' 29-28, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שלא ימהר בתפילתו, שהציבור אנוס להשתוות עמו.
כשאדם מתפלל עם הציבור ואחד מהם או השליח ציבור ממהרים בתפילות, הוא - חטא רבים נשא. מפני שהציבור אנוסים כי הם ממהרים להשתוות עמו, ולא יכולים, וריב לה' עם 'הרצים יצאו דחופים' רחמנא לצלן. ובפרט רבים מעמי הארץ כשקוראים במהירות, 'המה כשלו ונפלו', בכל תיבה שגיאות. נמצא שהוא מחרף ומגדף, חס ושלום, שמזכיר שמות הקדש וכל התיבות חטופות וקטופות. וטוב מעט בכוונה. והקדוש ברוך הוא לא מונה דפים שקורא המתפלל, אלא השעות שהוא שוהה בקריאה או בתפילה.
ספר פי חכמים, ספר יד ידידיה, עמ' 55, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד קל וחומר בהשבת אבדת הגוי, שגניבה אסורה בגוי.
'הן כסף, אשר מצאנו בפי אמתחותינו, השיבנו אליך מארץ כנען, ואיך נגנב מבית אדוניך כסף או זהב' - עיין פירוש רש"י שכתב: 'זה אחד מעשרה קלים וחמורים האמורים בתורה וכולן מנויים בבראשית רבה'. עד כאן לשונו. ויש להקשות ולפרק הקושי מקל וחומר: מה לכסף אשר מצאו בפי אמתחותיהם, שהשיבו משום שאינם צריכים לו, שהם עשירים, אבל הגביע הוא דבר יקר המציאות ואפילו עשיר נפשו מתאווה אליו. אם כן אין זה קל וחומר, ונראה לי לפרש שקל וחומר זה פירושו: 'הן כסף אשר מצאנו' - ובדיננו אבדת אחיך דווקא לא תוכל להתעלם אבל של גוי מותר, ואפילו כך עשינו לפנים משורת הדין 'והשיבונו אליך מארץ כנען ואיך נגנוב' - שהגנבה אמרה התורה: 'לא תגנוב' סתם אפילו גוי. אם כך נכון לדרוש בקל וחומר.
ספר פי חכמים, ספר יד ידידיה, פרשת מקץ, עמ' 19, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לתת צדקה עבור יום כיפורים לבטל מלאכתו בעצם היום.
'וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא'. - על פי מורינו זיכרונם לברכה: 'שכר התענית - הצדקה'. וזה האדם ביום כפור אינו נותן צדקה, וחושב בדעתו שביטל מלאכה ביום הכיפור, מה שאינו נותן צדקה, מרוויח כאילו עשה מלאכה, וזה היום לא הלך לבטלה. וזהו: 'כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה' - רוצה לומר: שלא תעשה מלאכה בעיצומו של יום על ידי שלא נתת צדקה.
ספר פי חכמים, ספר יד ידידיה, עמ' 29, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).