מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יצחק נסים טולידאנו נולד לאמו מרים ולאביו חכם אברהם בשנת תרכ"ב (1862) במכנאס, במרוקו. 
הוא גדל במכנאס, ובהיותו בן 12 שנים, בשנת תרל"ד (1874), יחד עם סבו יהודה זריהן, אמו ואחיותיה, ניסו לעלות לארץ ישראל דרך גיברלטר. בשל המרידות בבלקנים נגד האימפריה העות'מאנית, שפרצו בשנת תרל"ה (1875), והביאו למלחמה כוללת בין רוסיה לאימפריה העות'מאנית בשנת תרל"ז (1877) הם חזרו לעיר מולדתם. זמן מה לאחר-מכן, חכם יצחק ניסים טולידאנו הגיע לבדו לארץ ישראל, משם חזר למרוקו, והשתקע בעיר טנג'ר, בצפון מרוקו, על מיצרי גיברלטר. 
חכם יצחק נסים טולידאנו עסק במסחר, וכך עלה בידו לאסוף ספרים רבים בספרייתו. הוא נודע כתלמיד חכם. בקיאותו וידיעותיו בתלמוד ובמדרשים היו רחבות ומקיפות. מרשימותיו האישיות אנו למדים שעמד בקשרי ידידות עם הרבנים והמנהיגים בני זמנו במרוקו ובישראל.  
חכם יצחק נסים טולידאנו נפטר לבית עולמו בשנת תרע"ח (1918), ללא שהותיר זרע אחריו. יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
חיבוריו הידועים לנו: פירוש על ההגדה של פסח, 'ויזרע יצחק', ויומן מסע לארץ ישראל.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד להוכיח תלמיד חכם, שכל זמן שהוא מזקין דעתו מיושבת.
'מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי' - ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל שזקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתם מתטרפת עליהם, לא כן זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם שנאמר: 'עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו'. ולכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שצריך אדם להשתדל בתורה, כדי שכשיהיה זקן תהיה דעתו מיושבת עליו.
והוא שאמר דוד המלך עליו השלום: 'מזקנים אתבונן' - דהיינו: עד שיהיו זקנים, ויהיה ניכר בהם שהם תלמידי חכמים, שתהיה דעתם מיושבת עליהם.
וכן אמר הכתוב: 'הוכח תוכיח את עמיתך', ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'עד מאה פעמים' - ובוודאי לנערים, אינו צריך להוכיח מפני שהם עדיין נערים, ולזקני עמי הארצות, דעתם מתטרפת עליהם, ואינו יכול להוכיח אותם עד מאה פעמים, אלא וודאי 'את עמיתך' - זה תלמיד חכם, שכל זמן שהוא מזקין דעתו מיושבת עליו, ויכול להוכיחו עד מאה פעמים.
וכן אמר התנא: מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם הרשע? - וקשה. היה צריך לומר: מה בין אברהם אבינו לבלעם הרשע? - אלא וודאי היה ידוע להם שאברהם מן החכמים, שדעתם מיושבת עליהם, ובלעם מזקני עם הארץ, שדעתן מתטרפת עליהם, ובא התנא לשאול על תלמידיהם, שעדין לא ניכר בהם רושם הזקנה, ויבוא על נכון.
חכם יצחק נסים טולידאנו , ספר פי חכמים, ספר ויזרע יצחק, עמ' 34, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שההיזק שבא לגוף האדם בא מהמותרות שאוכל בפיהו.
אמר קהלת: 'כל עמל האדם לפיהו' - פשוטו כי כל היגיעה של האדם הוא בשביל פיהו, פירוש למאכלו עד כאן. ולי נראה פירוש אחר על פי מה שאמרו הרופאים, שכל ההיזק שבא לאדם הוא מן האכילה ומן המותרות. וזה שאמר קהלת: כל עמל האדם לפיהו' - פירוש: הנזק שבא לגוף לפיהו, בשביל פיהו, בשביל המותרות שאוכל בפיהו באים החולאים.
וזה גם כן שאמר התנא: 'לפום צערא אגרא' - בשביל פיו, שקורין בלשון ערבי פום - שהוא אוכל המותרות, 'אגרא' שלו - הוא 'צערא' שמביא עליו בחולאים, רחמנא ליצלן.
חכם יצחק נסים טולידאנו , ספר פי חכמים, ספר ויזרע יצחק, עמ' 35, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שישראל נקראים ישורון, שכולם משוררים לאל יתברך.
'ויהי בישורון מלך' - שאל אותי חכם אחד למה נקראים ישראל ישורון, והשיבותיו כמה טעמים: אחד - מפני שיש בהם כמה נביאים וחוזים, לכך נקראים ישורון כמו 'למען שורר' - מלשון חוזים. השני - כמו 'שרית עם א-להים'. שלישי - שכולם משוררים לאל יתברך בעבודתם ותפילתם, וביניהם הלויים המשוררים על הדוכן, וישורון כמו 'ישוררון'.
ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שאפילו מלאכי השרת אינם יכולים לומר שירה עד שאומרים ישראל תחילה ואחר כך מלאכים, שהמלאכים שואלים: 'איה מקום כבודו להעריצו', עד שישראל פותחים: 'ברוך כבוד ה' ממקומו', ואחר כך המלאכים 'וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש'.
חכם יצחק נסים טולידאנו , ספר פי חכמים, ספר ויזרע יצחק, עמ' 31, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שאם יקראן אליו ביחד, לא יסלק שכינתו מעליהם.
'ועמי תלואים למשובתי, ואל על יקראוהו, יחד לא ירומם' - פירוש: עיניהם תלויים למשובתי, שאשיבם אלי שנאמר: השיבנו ה', ואני מצפה עד שישובו מאליהם, שנאמר: שובה ישראל. 'ואל על' - שהוא עליון, ורם על כל רמים, 'יקראוהו' - שישרה שכינתו עליהם, אבל אם יקראו אליו ביחד, ותהיה אחדות ביניהם, 'לא ירומם' - לא יסלק שכינתו מעליהם. ה' יחזירנו בתשובה שלימה לפניו אמן כן יהי רצון.
חכם יצחק נסים טולידאנו , ספר פי חכמים, ספר ויזרע יצחק, עמ' 36, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שמות שבטי ישראל כרמזים בקורות הזמן לימות המשיח.
יהודה, כשנכנסו לארץ ישראל ומלך בה דוד וזרעו אחריו, אמרה: 'הפעם אודה את ה' ותקרא שמו יהודה', שהיה שם הויה ברוך הוא עליהם. דן, אחר כך כשחטאו ישראל ... 'ותתן לו את בלהה שפחתה', רמז לשפחה כי תירש גבירתה, שנחרב בית קדשנו ותפארתנו. 'תאמר דנני א-להים' - בדין חורבן בית ראשון ... יוסף, אחר כך 'ויזכור א-להים את רחל' - אלו ימות המשיח 'ותאמר אסף א-להים', שנאמר: אנכי אנכי הוא מנחמכם, 'את חרפתי, ותקרא את שמו יוסף' - זה משיח בן יוסף.
חכם יצחק נסים טולידאנו , ספר פי חכמים, ספר ויזרע יצחק, רמז לשמות השבטים, עמ' 38-37, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שיוצא לחוץ מקומו, עושה מלאכות, שלא לפי כבודו
ומה שאמר ששהה בבית לבן עשרים שנה, ביום אכלו חורב וקרח בלילה, לא מפני שבא לעולם במקרה, אלא יעקב כשהיה בבית אביו, היה נהנה מבית אביו, כדרך כל העולם, וכשבא לבית לבן לא רצה להנות מיגיע אחרים, התחיל לעשות מלאכתו ולהנות מיגיע כפיו, וכן דרך כל האדם כשיצא חוץ למקומו, עושה מלאכות אפילו שלא כפי כבודו, שלא יצטרך לידי מתנות בשר ודם.
חכם יצחק נסים טולידאנו , ספר פי חכמים, ספר ויזרע יצחק, עמ' 43-42, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס(2000). מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שבח קבלתו בשמחה, ולא הנחתו לצאת מביתה.
הלכתי להכבודה הצנועה יוכבד, 'מנשים באהל תבורך', בתו של אברהם אלמדיוני, זיכרונו לברכה, ואמה אלדיסייא בת מר דודי מרדכי טולידאנו זיכרונו לברכה. וקבלה אותי בשמחה, ולא הניחה אותי לצאת מביתה, והלכה היא בכבודה אצל בעל הבית, ופייסה אותו הרבה עד שנתרצה, ונתן לי רשות להיות שם אצלה, אותו שבת קודש, שבת זכור ויום א' היה פורים, סעדתי שם סעודת פורים.
חכם יצחק נסים טולידאנו , ספר פי חכמים, ספר ויזרע יצחק, יומן מסע לארץ ישראל, עמ' 65-64, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס(2000). מתוך 'החכם היומי'