מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יצחק עטיה נולד לאמו ולאביו חכם ישעיה, בשנת תקט"ו (1755), בארם צובא (חלב) שבסוריה.  
אביו הוא מחבר ספר השו"ת 'בגדי ישע' ותלמידו של חכם יהודה קצין, וממנו למד חכם יצחק עטיה את תורתו. 
חכם יצחק עטיה נשא לאשה את לאה בת מנחם שבתי, ונולדו להם שלוש בנות. שתיים מהבנות מתו בחיי אמן, שנפטרה ממחלה קשה בגיל צעיר. לאחר מכן נשא לאישה את שמחה בתו של חכם אברהם סתהון, ונולדו להם בנים ובנות. אחד מהם מת במגפה, ובן נוסף מת ברעידת אדמה.
חכם יצחק עטיה נפטר בשנת תק"ץ (1830). יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
חכם יצחק עטיה כתב שבעה ספרים: 'זרע יצחק' ו'ויקרא יצחק' על התורה, זכות אבות - על פרקי אבות, 'רוב דגן' - על התלמוד, 'תנא ושייר' הכולל חידושים בעניינים שונים, 'משרת משה' על הרמב"ם ו'אשת חיל '.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שאינו דומה הלומד וגומל חסדים ללומד תורה בלבד.
'רב הונא בשם רב אחא: מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים? תלמוד לומר: 'בני אם חכם לבך - ישמח לבי גם אני'.
רבי שמעון בן מנסיא אומר: אין לי אלא לב אביו בשר ודם. מנין שאפילו הקדוש ברוך הוא מתמלא עליו רחמים בשעה שיגע בתורה? תלמוד לומר: 'ישמח לבי גם אני'.
כבר ידוע שאינו דומה הלומד תורה וגם עוסק בגמילות חסדים ללומד תורה בלבד, כמפורש במקומות הרבה לרבותינו זכרונם לברכה, והיא גוף מה שאמר רב הונא: 'מניין אתה אומר שמי שיש לו בן יגע בתורה' - פרוש: בתורה לחוד ואין עמה גמילות חסדים, מניין לנו 'שהוא מתמלא עליו רחמים'? - כיוון שאינו משובח כל כך. לזה הביא הפסוק: 'בני אם חכם לבך' - שמשמע שאף שלא נתת חשקך כי אם בתורה, שהיא עסק התורה לבד, ולא בגמילות חסדים, 'ישמח לבי'.
ובא רבי שמעון ואמר: 'אין לי אלא לב אביו בשר ודם', אבל אביו שבשמים עולה על דעתך שאינו שמח בזה, משום שאמר בפרק קמא בעבודה זרה דף י"ז: 'שהעוסק בתורה לבד דומה כמי שאין לו א-לוה' - פירוש: להגן עליו. ומזה הטעם אמר רבי חנינא בן תרדיון כשנתפס למינות, שאינו ניצול משום שלא עסק בגמילות חסדים. ורבי אלעזר בן פרטא, שעסק בשתיהן, ניצול, כמו שיעויין שם.
זכות אבות, פרק ו, עמ' קסו, ליוורנו תקפ"א (1821)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד אם בדין או בחסד על כל פנים היא נפדית.
'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל'. - במערבא מתרצים לה כך: נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל.' - אם כן, מצד הדין רוצה הקדוש ברוך הוא לפדות את עמו, שכך הבטיחנו הכתוב, שלא תוסיף לנפול, אלא קום בתולת ישראל. ואם נאמר שיש להבין את הפסוק כפשוטו: ש'לא תוסיף קום', אם כן תהיה גאולת ישראל מצד החסד. ועל כל פנים יש לנו תקנה מעולה. ...
'ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה'. ויש לשאול, אם במשפט - לא בצדקה. ואם צדק - אינו משפט. ושניהם למה לי? ... שלעתיד לבוא 'ואשיבה שופטיך', ואין תמיהה ש'נפלה לא תוסיף קום', אלא 'ציון במשפט תיפדה' ... אבל לפנים משורת הדין הוא מקימה, ולכן 'ושביה בצדקה', שמשיב לכנסת ישראל על צד החסד והרחמים, וצדקה תהיה לנו. ועל כל פנים היא נפדית, וכאמור.
זרע יצחק, פרפראות, דף קז, עמ' א, הוצאת ישיבת החיים והשלום, ירושלים, תשל"ז (1977)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד מעלתה שתמיד מצוי אצלה לחם, ואינה משיבה דך נכלם.
'דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה' - שמה יוצא מזה בעניין השבח של אותה אישה אם היא דורשת בצמר ופשתים או בעניין אחר, שמה לימדני מעתה בה שום מעלה יתרה? ...
ואפשר להבין על פי מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין הצדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה, שאינו דומה נותן פרוטה לעני לנותן לו לחם אפוי, וגם שהולך הוא בעצמו לתת לו הצדקה ויטרח הוא בגופו ולא ימתין עד שיבוא הוא וישאל, ומשום כך אמרו בש"ס שהקדים הענן בצד של אשתו, משום שמקרבת הנאתה. ...'ופשתים' והוא נוטריקון ופת שחרית תמיד מצוי, לפי שבבוקר העניים רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, וכשבאים אצלה אינה אומרת להם לך ושוב, אלא תמיד מצוי אצלה לחם אפוי ואינה משיבה דך נכלם, ואמר: 'ותעש בחפץ כפיה' - רצה לומר: שהיא עושה המצוות בחפצה ורצונה, בכפיה ולא על ידי שליח, גם יש בכלל ששני ידיה זוכות כאחד ונותנת מלא חופניה ולא ביד אחת כדרך הצרי עין שנותנים על יד על יד אלא היא טובת עין.
אשת חיל, עמ' לה, הוצאת כלל ופרט, בני ברק, תשנ"ג (1993)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שלא יראה בני האדם שעומדים לפניו ויתנהג בגדולות.
'מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן, ויראת מא-להיך. אני ה' - שהזהיר הכתוב לכל אדם לקום ולהדר פני זקן, ואחר כך באה האזהרה והפך פניו כלפי הזקן עצמו, שלא יראה שהבני אדם עומדים, ויתנהג בגדולות, אלא 'ויראת מא-להיך', שהגדולה אינה ראויה אלא למי שאמר והיה העולם. והיה אומרו: אני ה', שלו נאה ולו יאה הגדולה, כמו שכתוב: 'לך ה' הגדולה', אבל לבני אדם לא מינה ולא מקצתה.
זכות אבות, פרק ו, עמ' קטז, ליוורנו תקפ"א (1821)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד מזווגים לאדם אישה לפי מעשיו הטובים.
'אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה' - וכאן הבן שואל: שבאומרו 'מי ימצא' משמע לכאורה שאין לה מציאות בעולם. והרי הוא עצמו אמר: 'אשת חיל עטרת בעלה', וגם כאן הולך ומסיים: 'אשה יראת ה' היא תתהלל', משמע שעל כל פנים מצויה עד שהוא משתבח בה.
אך אפשר להבין על פי מה שאמרו בגמרא, שאין מזווגים לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו. ... שתדע היאך אתה זוכה לאשת חיל: מעשיך יקרבוך, שאם היו לו מעשים טובים וישרים אז ימצא יפה לאשת חיל שאמת היא שמזווגים לאדם אשה לפי מעשיו הטובים ומין במינו אינו חוצץ.
אשת חיל, עמ' כג, הוצאת כלל ופרט, בני ברק, תשנ"ג (1993)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שהקנה הארץ גם לבניו, שעוד לא נבראו בעולם.
'הנה אנוכי כורת ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות, אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים.' - שעיקר נתינתה להם, שלא מדיני עמך, שבדיני עמך אין אדם מקנה למי שלא נברא בעולם, אמנם אני אעשה נפלאות ואזכה אתכם בארץ, ואף שבשעה שנשבעת לאברהם שירשו בניו את הארץ, עדין לא נבראו בכל הארץ, ובכל הגויים לא היה להם צד זכות בה. ... אילו לא היתה הבטחת אברהם אבינו על הקדוש ברוך הוא, ודאי לא היו זוכים ישראל בארץ. אלא כיוון שהייתה על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו זכו בה.
זרע יצחק, ספר זרע יצחק , פרשת וישלח, דף לג, עמ' ב, הוצאת ישיבת החיים והשלום, ירושלים, תשל"ז (1977)