מקצת שבחו

'ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים' - וזה פשוט כי הקדוש ברוך הוא מודד מדה כנגד מדה, ומי שמרחם ועושה חסד עם הבריות, גם הוא בדינו, ירחמוהו וימחלו לו עונותיו בחסד, שהרי מחילה זו דין הוא, כיוון שהיא מדה כנגד מדתו.
והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: למי נושא עון? - למי שעובר על פשע. ומי שאינו רוצה להעביר על מידותיו, או אינו רוצה לגמול חסד, הנה הדין נותן שגם עמו לא יעשו אלא שורת הדין.
ראה עתה מי הוא זה ואיזה הוא שיוכל לעמוד אם הקדוש ברוך הוא עושה עמו שורת הדין, ודוד המלך מתפלל ואומר: 'ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי'. אמנם העושה חסד - יקבל חסד, וככל מה שירבה לעשות, כך ירבה לקבל. ודוד היה מתהלל במידתו זאת הטובה, שאפילו לשונאיו היה משתדל להיטיב, זהו מה שכתוב: 'ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי'.
ובכלל העניין הזה שלא לצער לשום בריה אפילו בעלי חיים ולרחם ולחוס עליהם, וכן הוא אומר במשלי: 'יודע צדיק נפש בהמתו' - וכבר יש שסוברים: צער בעלי חיים דאורייתא, ועל כל פנים דרבנן. כללו של דבר, הרחמנות וההטבה צריך שתהיה תקוע בלב החסיד לעולם, ותהיה מגמתו תמיד לעשות קורת רוח לבריות, ולא לגרום להם שום צער.

שכל מה שתתעלה ההשכלה, תגדל יותר מדריגת ההשפעה, שתמשך על ידה. ולא ישווה מי שישכיל לשון המקראות לבד, עם מי שישכיל כוונתם. ולא מי שישכיל הכוונה השטחית שבהם, עם מי שיעמיק בה יותר. ולא מי שהעמיק בה קצת, עם מי שיעמיק בה הרבה. אמנם היה מחסדו יתברך, שבכל חלק מן ההשכלה, תמשך מדריגה מן ההשפעה, עד שכל מי שהשכיל בה, ירוויח מן ההשפעה הגדולה הזאת, מה שנקשר בהשכלה ההיא. ומי שלא הגיע לשום השכלה, אלא להגיון לבד, כבר יהיה אמצעי לו לשיחולק גם לו קצת מן ההשפעה הזאת, ונמצא רובן של ישראל זוכים לה, מי מעט ומי יותר.

אין הקדוש ברוך הוא אוהב, אלא למי שאוהב את ישראל, וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקדוש ברוך הוא מגדיל עליו. ואלה הם הרועים האמיתיים של ישראל, שהקדוש ברוך הוא חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם, ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה. זה, למה דומה? לאב שאינו אוהב שום אדם, יותר ממי, שהוא רואה שאוהב בניו אהבה נאמנת, והוא דבר שהטבע יעיד עליו.

'בהבל פיהם של תינוקות העולם מתקיים' - וזה כי התורה מתחלשת לפעמים, ולפעמים מתחזקת ... והקדוש ברוך הוא עושה בסיס לתורה, מזה ההבל שאין בו חטא, ובו התורה מתחזקת, כי כבר הוא מוכן לזה, להמשיך כח התורה כנאמרת למעלה.
וזהו: 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז' - והוא ממש יסדת ... והן סוד הרגליים של מעלה התומכות לגוף, ובהן תלוי כח תמיכות התורה, להחזיק אותה שלא תימוט בסוד 'ותומכיה מאושר'.

כל הנחמות אשר הוזכרו בכתובים, הוקדמו בסוד רפואה למכות הגלות. כי כבר כל האורות ההם הוכנו על מצבם כן, כאשר יש להם לעשות פעולותיהם בגאולה. וגילויים לנו הוא כי כבר ניתן להם גילוי גדול להאיר לנו, שאילולי כך נגלו למעלה לא הגיע הידיעה מהם אלינו, והוא תיקון גדול להתיש כח הרע הגובר בגלות ולרפא קלקולים רבים עד שנוכל לסבול אותם.

בראש השנה מחדש האדון ברוך הוא כל מציאות הנמצאים, ומתכוון לקבוע הטוב שבהם שיישאר לנצח, ולדחות הרע שבהם עד שתטהר הבריאה ממנו, ותהיה ראויה לאור באור פניו לנצח נצחים ... על כן הולכים אל המים, שמראים בצורתם עניין השתקעות השוקעים בם, ומראה על רז מרזי הנהגתו יתברך. שמשקע ומעביר הרע מבריותיו באופן שלא ישאר ממנו רושם כלל.