מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם שלמה הלוי אלקבץ נולד לאימו ולאביו חכם משה הלוי בשנת רס"ה (1505) בסלוניקי. 
עיקר תורתו למד מפי רבותיו חכם משה אלבילדה וחכם יוסף טיטאצאק.
בשנת רפ"ט (1529) נשא לאשה את ביתו של חכם יצחק הכהן מפרנסי העיר סלוניקי, באותה שנה סיים את כתיבת פירושו למגילת אסתר אותו שלח בפורים כמשלוח מנות לחמיו ולכן קראה 'מנות הלוי'.
בשנת רצ"ד (1534) עבר לעיר ניקופול (כיום בבולגריה). שם פגש את מרן החכם יוסף קארו, וזכה לשמוע מפיו בת קול משמיים בלימוד ליל שבועות, שזירזה אותם לעלות לארץ ישראל. ואכן, בשנת רצ"ו (1536) זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בעיר צפת. כמתנת פרידה העניק לקהילה את ספרו 'ברית הלוי' פירוש על הגדה של פסח.
בצפת עסק בתורה ובחכמת הקבלה, בין שומעי לקחו היו המקובל חכם משה קורדבירו, אשר נשא את אחותו. 
פיוטו של החכם שלמה הלוי אלקבץ 'לכה דודי' התפרסם בכל קהילות ישראל.
חכם שלמה הלוי אלקבץ נפטר בשנת שמ"ד (1584) ונטמן בבית העלמין בצפת. יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
הוא חיבר ספרים רבים. ארבעה מהם נדפסו: 'שורש ישי' - על מגילת רות. 'מנות הלוי' - על מגילת אסתר, 'אילת אהבים' - על שיר השירים ו'ברית הלוי' – על הגדה של פסח. כמו כן נדפסו פיוטים ותפילות שונות. בין ספריו שאבדו או שלא נדפסו 'עבותות אהבה', 'נעים זמירות', 'דברי שלמה'. 
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לעמוד על דבר המשפט תחילה, והוא דבר נפלא.
רבי פדת ורבי פרחיא אומרים: מחלון - על שם שמחל לו הקדוש ברוך הוא כל עוונותיו, לאחר זמן על שהיה מוחה בידו שלאביו ומשתדל בו על המשפטים' - הנה טעם לשבח על היות מחלון זוכה למחילה ולבוא בקהל ישראל, על שהיה לו מקודם תשוקה נפלאה לעמוד על דבר המשפט.
ומזה נדע דבר דוד שנאמר בו 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה'. כי עם שדרך ה' לעשות 'צדקה ומשפט', בתחילה צדקה ואחר כך משפט. דוד, לתיקון עיוות אבימלך ולהחזיק בצדקת מחלון, הוצרך להחזיק במשפט תחילה, והוא דבר נפלא.
חכם שלמה הלוי אלקבץ, שורש ישי, עמ' רל"ו, הוצאת איבצן, ירושלים, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד אבדת רבו קודמת, שמתנוצץ בו נשמת המלמד ונתעצם בו.
'אבדת אביו ואבדת רבו - אבדת רבו קודמת' - ותשכיל ממוצא דבר עניין התלמידים שנקראו 'בנים', כי הם בנים ממש, אשר התנוצץ בהם ניצוץ נשמת המלמד ונתעצם בו, כי התורה והנפש דבר אחד.
ועוד אמרו זיכרונם לברכה: 'אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו אל - יבקשו תורה מפיהו' - מורה באצבע על כל אלה כי מאחר שיאציל וינוצץ מנשמתו, צריך שידקדק ממי הוא לומד, וכן דרשו: 'כי האדם עץ השדה' - וכי אדם עץ השדה הוא?! - אלא משום שכתוב שם: 'כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות' - זה כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא 'ממנו תאכל ואותו לא תכרות', ואם לאו 'אותו תשחית וכרת'. וסודות רבים יתגלו מעניין זה שאין מקום הנה לגלותם.
חכם שלמה הלוי אלקבץ, אילת אהבים, עמ' נ"ח, הוצאת עופר האיילים, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד מנהג חסידים לנדוד שינה מעיניהם בשלושת הלילות.
'והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה' - וכן היה מנהג בין חסידי ישראל, לנדוד שינה מעיניהם בליל פסח, ובליל שבועות ובליל הושענא רבא.
חכם שלמה הלוי אלקבץ, ברית הלוי, פרק שבעה עשר, עמ' רע"ו, הוצאת 'אבן ברית', ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד גם בחרון אפו עלינו כ"ב אותיות התורה עומדות להגן בעדינו.
'ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך, להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז' - אחינו בני ישראל, שמעו אהבת ה' אותנו גם בעת חרון אפו עלינו, כי בפסוק המר הזה נכתבו כל אותיות האלף בית הפשוטות והכפולות. והוא אחד מעשרים ושניים פסוקים אשר נרמזו בו כל האותיות כמובא במסורה. (ובספר יחזקאל תמצאנו סימן ל"ח). וכל זה להורות כי אותיות התורה עומדות להגן בעדינו.
חכם שלמה הלוי אלקבץ, מנות הלוי, עמ' רכ"ז, הוצאת מנות איש, ירושלים, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שהנה בא יום ויסיר האדם חמדת הממון ועלה לארץ ישראל.
דעו לכם כי הסכמנו, החסיד (רבי יוסף קארו) ואני עבדו, ועבדיכם מהחברים, לעמוד על נפשנו ליל השבועות ולנדוד שינה מעיננו. ... ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה, ולמדנו שתי מסכתות, זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד, קול גדול בחיתוך אותיות, והיה נעימות רב, והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו, ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא, והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר: שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים ידידי אהובי ... אשריכם בני, שובו אל לימודיכם ואל תפסיקו רגע, ועלו לארץ ישראל כי לא כל העיתים שוות, ואין מעצור להושיע ברב או במעט, ועינכם אל תחוס על כליכם כי טוב הארץ העליונה תאכלו. לכן, מהרו ועלו כי אני המפרנסת לכם, ואני אפרנסכם, 'ואתם שלום וביתכם שלום וכל אשר לכם שלום' ... כי הנה יום בא ויסיר האדם 'את אלילי כספו' ומאודו בהנאת העולם 'ואלילי זהבו' - חמדת הממון, ועלו לארץ ישראל כי יש לאל ידכם.
חכם שלמה הלוי אלקבץ, אילת אהבים, מכתב הרב שלמה אלקבץ, עמ' כ"ח-ל"א, הוצאת עופר האיילים, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד מתוך חיבתם, צרתם מגעת עד המקום שם הרחמים הפשוטים.
פירוש 'בכל צרתם לו צר' בוא"ו - מורה דרך כלל שהקדוש ברוך הוא מיצר בצרתם של ישראל, ובאמרו: 'לא' באל"ף - מורה פרט גדול שצרתם מגעת עד המקום הנעלם הנסתר הנקרא אל"ף. ואף על גב שבמקום ההוא אין כעס ולא רוגז כי שם הרחמים הפשוטים, ואין שם דין כלל, אשר ממנו נמשכים הכעס והרוגז, מתוך חיבתם לפניו צרתם מגעת עד המקום ההוא.
חכם שלמה הלוי אלקבץ, מנות הלוי, הקדמה, עמ' כ"ו, הוצאת מנות איש, ירושלים, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהנתלה בחלק העיוני כנכנס פתח הבית, ואין כוחו לבנות בנין.
'אם חומה היא - נבנה עליה טירת כסף. ואם דלת היא - נצור עליה לוח ארז' - אם שלמותה הוא בחלק המעשי - נבנה עליה בנין משובח, כי לנו יאתה מאחר שיש לנו כלי המעשה. ואם שלמותה נתלה בחלק העיוני - אז אין כח בידינו. למה? - 'ששדים אין לה' כמו שאמרת, רק נשתדל בחזקת היד את אשר תמצא ידנו. וזהו: 'אם חומה היא' - אשר הוא החלק המעשי, אשר שם שני הדברים לנגד: לאויב ולהישמר ממנו, אשר לשתיהם תחלקנה המצוות: מצוות עשה ומצוות לא תעשה - אז 'נבנה עליה' בנין מפואר מהמתכת היותר משובח הוא הכסף. אבל, אם היא 'דלת' - אשר הכוונה בו על העיון, אשר המושג ממנו אינו רק כנכנס בפתח הבית, ואל הבית לא בא. גם כי תלמוד מביא לידי מעשה אז אין יכולת בידינו לבנות בנין. רק, 'נצור עליה לוח ארז' - כלומר נקבל ההקדמות האמיתיות והאמונות השלמות אשר רמזנו אצל 'קורות בתינו ארזים', והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו.
חכם שלמה הלוי אלקבץ, אילת אהבים, עמ' רס"א, הוצאת עופר האיילים, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
לא קיים קובץ להאזנה