מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם שלום אביחצירא נולד לאמו אסתר ולאביו אהרן בשנת תרנ"ג (1893) בעיר תאפילאלת שבמרוקו.
הוא נכדו של חכם מסעוד אביחצירא - אביר יעקב, מנהיגה של יהדות תאפילאלת, ובראשית דרכו למד בישיבה הקרויה ע"ש סבו - 'אביר יעקב'.
בשנת תר"פ (1920) חכם שלום אביחצירא עבר לעיר בשאר שבאלג'יר, שם כיהן כרב.
בשנת תש"כ (1960) חכם שלום אביחצירא עבר לעיר מרסיי שבצרפת. אחיו הצעיר, יוסף, ליווה אותו כל חייו וסייע לו בכל הנוגע לצורכי ציבור.
חכם שלום אביחצירא נשא לאישה את בתו של רבי מסעוד שטרית. התגרש ונשא לאישה את רחמא בת אליהו אביחצירא. נולדו להם שלושה בנים ושתי בנות. חכם שלום אביחצירא נשא לאישה גם את סעדה ונולד להם בן - אליהו. הוא התגרש ממנה ונשא לאישה את הרבנית רחל ונולד להם בן אחד. אשתו של חכם שלום - רחמא, תמכה בו כל אותם שנים ואפשרה לו להתמסר ללימוד תורה ולמשרות הרבנות בהן נשא.
חכם שלום אביחצירא השתתף בהוצאתו לאור של הספר 'לבונה זכה' שחיבר סבו - האביר יעקב. הוא חיבר הקדמה לספר, שנדפס בהוצאה הראשונה של הספר.
חכם שלום אביחצירא נפטר ביום ו' אדר תשל"ד (1974) ונקבר בעיר מרסיי שבצרפת.
חכם שלום אביחצירא כתב כמה חיבורים: 'כף אחת' - פירוש למשניות, 'זהב שב"א - פרושים לתנ"ך, 'מליץ טוב' - שולחן ערוך, 'דברי שלום' ו'כלי כסף'.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד עניין שמיטה בהר סיני, שכל הרוצה לזכות בתורה - זוכה.
'וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. -
סמיכות עניין השמיטה אצל הר סיני, לומר לך: מה שמיטה כל מה שתוציא הארץ בשנה השביעית, שנת השמיטה, כל הרוצה לזכות בפירותיה - זוכה, שנאמר 'והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך' כנזכר לעיל, אף הר סיני, דהיינו: התורה, שניתנה על הר סיני - כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, כמו שאנו אומרים: 'ארון התורה עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבוא ויקח'.
כלי כסף, חלק א', פרשת בהר, עמ' תס"א, הוצאת דפוס המערב, ירושלים, תשל"ג (1973)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד לחוש לטענת האומות בהתברכו בזרעך כל גויי הארץ.
'והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, ונתתי לזרעך את כל הארצות האל, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ.' - זה שאמר הקב"ה ליצחק אבינו עליו השלום: 'והרביתי את זרעך' - ושמא תאמר והלא יש לחוש לעניין: 'כְּרוּבָּם כן חטאו לי' כנזכר לעיל? - לזה אמר: 'ככוכבי השמים' - שעושים רצונו של מקום, כעניין: 'וּמצדיקֵי הרבים כַּכוכבים לעולם וָעֶד'.
ועוד, 'ונתתי לזרעך את כל הארצות האל' - אם תאמר: והלא יש לחוש לעניין 'כְּרוּבָּם כן חטאו לי' - כל שהרביתי להם ארצות - כן חטאו לי. וכן גם יש לחוש לעניין טענת אומות העולם שיאמרו לישראל: 'ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים' כנזכר לעיל. לזאת אמר: 'והתברכו בזרעך כל גויי הארץ' - אדם אומר לבנו: יהא זרעך כזרעו של יצחק בצדקות וכשרון מעשה.
כלי כסף, חלק א', פרשת תולדות, עמ' צ"ז, הוצאת דפוס המערב, ירושלים, תשל"ג (1973)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שהמנהג הטוב להדפיס חיבורים בכתב רש"י ולא סת"ם.
כעת חשבתי דרכי להוציא בבית הדפוס החיבורים שכתבתי, בעזרת צור ישועתי, יוצר נשמתי, ושמעתי אומרים בכתב ובעל פה כי כעת בירושלים תיבנה ותיכונן ובתל-אביב, רוב בתי הדפוס הם מדפיסים באותיות מרובעות, כאותיות כתב ספרי-תורה ותפילין ומזוזות, ואין זה נאה ויאה לעניין חיבורים של דרושים על תנ"ך, ושאלות ותשובות וכיוצא, כי המנהג הטוב והישר קודם ועתה להדפיסם באותיות כתב רש"י כמו כתב זה, של המכתב הזה.
מכתב לרבי נסים ועקנין, בתוך: מיארה שלמה, גאוני משפחת אביחצירא, עמ' 220, הוצאת מאור יצחק, חיפה, תשע"ד (2014).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד למה לא נאמר שמחה בלומד תורה ומלאכתו ע"י אחרים.
'שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך' - צריך לדייק: למה נקט יציאה בזבולון ואהל ביששכר? - וכתב רש"י: זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא וכו' ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה. עד כאן. ...
וודאי יש צדיקים גמורים שמתקיים בהם ש'מלאכתם נעשית על-ידי אחרים', אלא שמעטים המה, כמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי עצמו בסוכה דף מ"ה: 'ראיתי בני עליה והם מועטים. אם אלף הם אני ובני מהם, אם שנים הם אני ובני'. וכיוון שמועטים הם כל כך - אין לכל אדם לסמוך על זה לומר שאיני עושה מלאכה כלל לפי שמלאכתו נעשית על ידי אחרים, שצדיק גמור הוא, ששמא הוא טועה ואינו צדיק גמור. וזהו שנאמר: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, שרוב העולם אינם צדיקים גמורים. והרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלה בידם'. ...
'ולזבולון אמר: שמח זבולון בצאתך' - כלומר שמח זבולון בצאתך לשדה, לעשות מלאכתך, לחרוש, לזרוע ולקצור קצירך בשדה וכיוצא, כרבי ישמעאל, שאמר: הנהג בהן מנהג דרך ארץ. ולזה אמר: 'שמח זבולון בצאתך', משום מה שאנו אומרים: 'הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם' - משום שלא טעו בעצמם לומר צדיקים גמורים הם ומלאכתם נעשית בידי אחרים כנזכר לעיל.
'ויששכר באהלך' - אהלים של תורה, כרבי שמעון בר יוחאי שאמר: 'בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית ע"י אחרים'. ולזה לא אמר: ויששכר שמח באהליך - משום שאנו אומרים: הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם' - לפי שטועים הם בעצמם לומר שהם צדיקים גמורים ומלאכתם נעשית על ידי אחרים. ולפי האמת אינם צדיקים גמורים, שהרי לא עלתה בידם.
כלי כסף, חלק ב', פרשת וזאת הברכה, עמ' שצ"ו, הוצאת דפוס המערב, ירושלים, תשל"ג (1973)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד ללכת בדרכי ה' להיות רחום, והצדקה נקראת רחמים.
'אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.' - כלומר ההולך בזריזות בדרכיו של הקב"ה, דהיינו: רחמנות וגמילות חסדים, כמה שנאמר: לאהבה את ה' א-להיך ללכת בכל דרכיו, הוא רחום ואתה תהא רחום, הוא גומל חסדים ואתה תהא גומל חסדים, והצדקה נקראת רחמים. ...
זהו: 'יגיע כפיך כי תאכל' - שכרך מצד הדין על-ידי הזריזות הנ"ל. ועל ידי זה: 'אשריך וטוב לך' - שכרך הטוב מצד הדין בעניין יראת ה', וזריזות בצדקה וגמילות חסדים.
דברי שלום, תהילים, עמ' קס"ה-קס"ו, הוצאת א"ב שפיצר, ירושלים, תשל"ה (1975)