מקצת שבחו

'ואת אחיכם קחו וקומו, שובו אל האיש' - רמז שקודם שיעשה האדם תשובה, צריך תחילה לשרש בליבו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' שהיא כללות התורה. וזהו: 'ואת אחיכם קחו' - בתחילה, שיהיה לכם אחווה וריעות תקועה בלבבכם, ואחר כך 'קומו שובו' בתשובה 'אל האיש' - ה' איש מלחמה.

סמיכות המנורה לפרשת שלח לך אנשים - כי המנורה רומזת על האחדות ככתוב: 'מקשה זהב' - שכולה חתיכה אחת, ואין לנו ישוב קבע בארצנו רק על ידי האחדות, כי בהעדר האחדות נחרבה בית קודשנו כנודע, ולכן אחרי שציווה על המנורה, הרומזת לאחדות, יצווה לשלוח לתור להם מנוחה בארץ ישראל.

'והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, והנה קמה אלומתי וגם ניצבה' - רמז שעל ידי האחדות, שנהיה אגודה אחת, בתוך הגלות הזה האחרון, שהוא גלות עשיו, הנקרא 'איש שדה', אז ירום קרננו ונזכה לגאולה. וזהו: 'והנה קמה אלומתי' - שכל הגלות הזו הוא בעוון שנאת חינם.

'ואתה תצוה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך' - 'ואתה תצווה את' - ראשי תיבות: אות - רמז לשבת כנזכר, 'ויקחו אליך' - רמז לתורה, כמו שכתוב: 'כי לקח טוב נתתי לכם' - שחייב ללמוד תורה בשבת יותר מבחול, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'תכלית ימים לילות, תכלית לילות שבתות'. 'שמן זית זך' - כי הלימוד בשבת, בזמן שהוא פנוי ואינו טרוד בשום דבר ודעתו צלולה עליו, לימודו עולה יפה כשמן זית זך'.

'נשא את ראש בני גרשון, גם הם לבית אבותם למשפחותם' - שתעשו התנשאות ראש לרשעים, שהם מגורשים ורחוקים מן ה' יתברך, דהיינו: כשתוכיחו אותם, תנשאו אותם לדבר איתם בלשון כבוד לו: אחי ויקירי, הלא איש חכם ואיש טוב אתה, ואינו לפי כבודך מה שעשית, דבר פלוני וכדומה, ועל דרך מה שנאמר: 'הוכח לחכם ויאהבך', וכמו שפירשו המפרשים זיכרונם לברכה, וכשתהיה התוכחת בדרך כבוד וחיך מתוק, גם הם ישובו לבית אבותם, שהם בני אברהם יצחק ויעקב, שורש קדוש.

'וזה מעשה המנורה מקשה זהב' - אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'שקולה מצוות צדקה ככל התורה כולה'. וזהו: 'וזה מעשה המנורה' - היא התורה, 'מקשה' - אחת, שיחשוב האדם שהוא באחדות אחת עם העניים והאביונים, לרחם עליהם ולתת להם צדקה. וזהו: 'זהב' - ראשי תיבות: זה הנותן בריא.
וזה: 'מקשה' - בזמן שיתקשה בה האדם, שלא השיג להבין איזה עניין מלימוד התורה, התיקון לזה הוא זהב - זה הנותן בריא, כנזכר, דהיינו: שייתן צדקה, ועל ידי זה יפתחו לו שערי בינה, להבין כל דבר שקשה.

'איש אביו ואמו תיראו, ואת שבתותי תשמורו' - בא לרמוז, שצריך האדם לנשק ידי אביו ואמו בשבת.

'ולא תשאו עליו חטא, בהרימכם את חלבו ממנו' - 'בהרימכם את חלבו' - סופי תיבות: מות - לרמוז למה שנוהגים, כשיקרבו ימי האדם למות, מצווה לכתוב לעניים ולצנועים איזה חלק או סך ממונו או לאיזה דבר מצווה, וזהו: 'ולא תשאו עליו' - שהצדקה מכפרת עוון גס שנעשית סמוך למיתה.

'ויאמר: אל נא אחי תרעו' - רמז כשיהיו בלי אחווה ואחדות, ירעו לנפשם.

'מאשר שמנה לחמו' - אין אחדות ושלום רק בזמן שיש שפע בעולם, שאין עין בריה צרה בחברתה, וכמו שאמר רש"י על פירוש: 'יפות מראה ובריאות בשר', נרמז שלום בראשי תיבות: 'מאשר שמנה לחמו והוא'.

'אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אתם' - רמז לדרשן, שמקהיל קהילות ודורש להם את חוקי ה' ואת תורתיו, שצריך גם כן לתקן מעשיו ולקשוט עצמו תחילה, ולעשות איתם ועמהם כל מה שהוא דורש.