מקצת שבחו

וחלילה לאיש הישראלי להשתרר ולרדוף איש או אישה או משפחה דרך שנאה ואיבה, תחת מכסה צדקה לומר: קנאת ה' צבאות תעשה זאת, כי 'רבים חללים הפילה' המידה הזאת, והרבתה השנאה בלבבות. והמבהיל לשאול, הלא הקנאה הייתה כזאת דרך נביאי ה', פנחס בן אלעזר קינא לא-לוהיו, ואליהו זכור לטוב קינא בימי אחאב?! - לא מחכמה ישאל זאת, יען אלה הצדיקים הגדולים היו אנשי הרוח, ועשו מה שעשו במשפט רוח א-לוהים אשר בקרבם ... אבל אנחנו מה, אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא, ולא איתנו יודע עד מה, מי בנו יודע עת לקנוא ועת לחשות, ומי מבין מראשית דבר אחריתו, לראות הטובה היא, אף אם תצא ממנה תקלה גדולה, ריב ומצה ושאר מיני רעות הידועות לכל ... שאין קנאתו תפארת לו, לא לעושהו ולא מן האדם.

כי תורת העם הזה היא א-לוהית וחוקותיה ומשפטיה ישרים. ואף כי כל העמים שווים בצלמם ובדמותם, בתכונתם וגווייתם שווים לצלם ישראל, וישראל לשאר העמים, ואין הבדל רק בין המנהגים, כי עם זה שומרים התורה האלוהית הזאת, ועמים אחרים תורת כל אחד בידו. ...
דמיון זה יש בין היוצר ובין יצוריו, כי כולם מעשה ידיו. וכל כמה שהקורבה יותר גדולה, כן תגדל האהבה והרחמים עליו, כי גם על הבעלי חיים הבלתי מדברים ירחם עליהם ורוצה בקיומם, כי מעשה ידיו הם, וכמו שנאמר: 'ורחמיו על כל מעשיו'. וגם נאמר: 'אדם ובהמה תושיע ה', והכין לכולם מזונם וצרכיהם, והתקין לכולם כלי השמירה להצילם מן הנזק, למעלה מהן האדם שנטע בו נשמת חיים ...
'כי בצלם א-לוהים עשה את האדם' - ועל זה שנינו: חביב אדם שנברא בצלם', שכולל כל מין בני האדם כולם. ולמעלה מזה ישראל האהובים מכל העמים, כי הם גוי קדוש, כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו.

שעל ידי כן יזכך ליבו לחזות במעלת נשמתו, ואז יאהב את ה' וילך בדרכיו, להידמות אליו בכל דרכיו, ולהיות רחום וחנון, ולאהוב את חבריו ולגמול חסד, כפי שכתוב: 'מה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך'. וידוע כי מידת הנדיבות גדולה היא בנפש האדם, ואשרי אדם זוכה להיות עזר ומגן ליצוריו, או להשלים איזה מעשה טוב החפץ בו הא-לוהים ... המידה הזאת היא אות על גודל לב בעליה ונשמתו, שאינה נוחה אם היא לבדה תהנה מפרי חכמתה, גבורתה ועושרה, אבל תחפוץ לחלקם לכל לראויים להם, כי מרגשת ומכרת שלא נבראת לעצמה לבד.

יפנה עתותיו להעמיק בתורת ה' ללמוד מתוכה את דרך החיים, הן בידיעת דרכי ה' שאנו לומדים ממנה ללכת גם אנחנו בדרכים אלו, והן לדעת מה יעשה ישראל, דבר יום ביומו, חוקים ומשפטים שציוותה לנו התורה, וממה יזהרו מלעשות, ואין קץ לחכמת התורה, ובהתפשטות משניותיה והלכותיה, וכולם אורחות חיים להצליח את האדם בשני עולמים.

וגם מזה אל ינח ידו בעתות הפנאי, להבין את מעשה ה' אשר עשה בשמים ובארץ, על ידי התבוננות בחכמות וטבעיות, ללמוד ולדעת ולהיות בקי ויודע ביישובו של עולם, וזה כלל גדול הכולל הלכות דרך ארץ, וכל הנימוסיות והחכמות שצריך כל אדם לידע, ובפרט לתלמיד חכם ... שכל החכמות עוזרות ליראת ה', ולהביא רוממותו בלב האדם, וכמה גופי תורה תלויים וקשורים בידיעות הללו ...
והניסיון יוכיח שבעוונותינו הרבים, מיום שגברה הגלות והצרות, ונדלדלו הלבבות, ובעלי התורה לא עסקו בישוב ובנימוסיות ובידיעת החכמות, הושפל כבוד התורה בעיני עמי הארץ, בראותם שאנשי התורה מבוזים ואינם יודעים דבר מטיב העולם וממנהגיו ... שגם הגאונים הקדמונים והאחרונים היו רובם חכמים וידועים בהם, וכמה ספרי חכמות יצאו לאור העולם כולם מחוברים מגאוני עולם.

המתבונן בתורה בדרך נכון, ימצא שהיא תעיד על עצמה מאין באה, ושממקור האמת העליון יצאה, כי אם תבחין הסיפורים הרבים שבאו בתורת ה' ... תמצא שכולם מתאימות, אין סתירה ואין התנגדות ביניהם, ולא באופני המקרים ולא בזמני המקרים. וכל העניינים קרו בפומבי לעיני כל ...
שכל דברי ספרי דברי הימים הראשונים, שהיו לאומות צור, ולישמעאלים, ולערביים, ולכשדים, ולפרסיים, והיוונים, מלאים סיפורים המעידים על המאורעות שאירעו בימים ההם, על דרך שהם כתובים בתורה ובספרי הנבואה ... ועוד תבחין ענין הקבלה, והשתלשלותה מדור לדור, שהיא חזקה מכל מופתים, כי נוכל לחשוב סדר הקבלה מימות משה ועד עכשיו, כי עד עזרא הכהן מפורשים הדורות ואנשי הקבלה בכתובים, וממנו ואילך היה המקבל הראשון משיירי הכנסת הגדולה ... וכולם קיבלו זה מזה עד למשה מפי הגבורה, והשתלשלות כזה חזקה כברזל ... לפי שהוא ענין מדעי לבני ישראל, שקיבלו אמונתם מאבותיהם דור אחר דור.