מקצת שבחו

'זכרו תורת משה עבדי' - התורה זה משה, ומשה זה התורה. כלומר, אנחנו לא צריכים להשתטח על קברו של משה רבינו, משה לא קבור, משה לא מת. הנה משה רבינו, כשאתה פותח את הספר, ומשתטח על הספר ללמוד, אז משה רבינו בא אליך. לא צריך לחפש אותו. אם אתה רוצה את רבי שמעון בר יוחאי תקרא בספר הזוהר. האמת, שגם כל הצדיקים זה ככה. ההשתטחות הכי גדולה זה על הספרים שלהם. ואז אתה זוכה לניצוץ שלהם, ואתה זוכה להידלק מהם.

מתי נולד המשיח? מתי נולדת הגאולה? - בגלות. דווקא בימים האלה, שאנחנו מצטערים ובוכים על החורבן. אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה' - זוכה ורואה, לא 'ויראה' לעתיד לבוא - רואה עכשיו בבניינה. משיח נולד בעיצומו של היום הגדול של תשעה באב, להראות לך שבשיא הגלות, נמצאת הגאולה.

'ואהבת לרעך כמוך' - היא מכשירה את האדם גם למצוות של בין אדם למקום - 'זה כלל גדול בתורה'. למשל, 'אעשה לו עזר כנגדו' - אשה. ... מה תעשה עם האישה והילדים?! איפה תלך?! - זה מכריח אותך יום יום לעבוד על המידות, יום יום להוציא את האהבה העצמית, ולתת ולתת, וזה לא מספיק, ועוד לתת. לא רק לתת כסף, אלא לתת את החיוך, לתת את הגוף, לעשות כל מיני דברים, ללכת לפה, ללכת לשם. 'אעשה לו עזר כנגדו' - ומה זה העזר? - שהיא עומדת כנגדך, ואתה צריך כל הזמן לתת. על ידי זה, אתה מכשיר את עצמך להיות משפיע נחת רוח להשם.

לפעמים אשה אומר איזה מילה, אז אתה אומר: מה אני צריך לשמוע לה?! מה היא מבינה?! חס ושלום! שכינה מדברת מתוך גרונה. 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'. אתה לא יכול לדעת מאיפה בא לה להגיד את זה. הכל מהשמיים.

שמעתי באוזני, ממורינו ורבינו רבי מרדכי שרעבי, זכר צדיק וקדוש לברכה, שדיבר בכל ענין לומר 'לשם יחוד', ובפרט הדגיש וצעק בהתלהבות, שצריך להקפיד לומר את המילים 'בשם כל ישראל'.
ונסביר את הדברים. הנה פשוט הוא שבמצוות מהתורה ומדברי רבנן שצריך האדם לומר 'לשם יחוד', זה פשוט. אלא אף בכל דבר של דקדוק הלכה או מנהג ישראל שבא לקיים, צריך לומר 'לשם יחוד'. ואפילו בכל מעשה שעושה - הולך לאכול, הולך לפגוש במישהו או כל הנהגה של האדם בחיי היום יום, תאמר 'לשם יחוד'. שהרי אמרו חכמינו זיכרונם לברכה 'בכל דרכיו דעהו'. איך יכול לקיים 'בכל דרכיך דעהו'? - תאמר לשם יחוד', ובזה מרוויח שכל מעשה שעושה אפשר לומר עליו 'כאשר ציוה ה' כן עשה'. שהרי חכמינו זיכרונם לברכה אומרים שבכל דרכיו האדם נבדק. ואם האדם אומר קודם המעשה 'לשם יחוד', בזה כבר קיים את הבדיקה, שהרי אמר שעושה מעשה 'לשם יחוד קדוש ברוך הוא ושכינתו'.

ידוע המנהג, מנהג ישראל תורה, הוא שנוהגים לומר 'תיקוני הזוהר' כל חודש אלול עד יום הכיפורים. ספר 'תיקוני הזוהר' מחולק בדיוק לארבעים יום, אבל הבעיה היא ההקדמה שהיא מאוד ארוכה. אז יש שמספיקים אותה בערב ראש חודש, אבל בדרך כלל אי אפשר להספיק אותה גם אם לומדים כל ערב ראש חודש. לכן מתחילים ללמוד מט"ו באב עד יום הכיפורים, ובזה יש רמז למה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב הכיפורים' - הכוונה היא: מה הם ימים טובים לישראל? - כשישראל לומדים 'תיקוני הזוהר' - עושים טובה לכל ישראל. עושים את הימים טובים, ממתקים את הדין. ... 'לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים' - שבט"ו באב מתחילים 'תיקוני הזוהר' וההקדמה, וביום הכיפורים צריכים לסיים.

לשון הקודש הוא לא יודע?! איך אתה לא יודע?! זה השפה שלך. אתה חייב לקחת מורה ולשלם לו משכורת שלמה, תאכל לחם עם מרגרינה, ותשלם משכורת למישהו שילמד אותך לשון הקודש. איך אתה יכול לחיות בלי זה?! התפילה - אתה לא מבין. התורה - אתה לא מבין. ...
פעם פגשתי יהודי, הוא מדבר בעברית, אמרתי לו: אתה היית בישראל? אומר לי: לא, אף פעם. אז איך אתה יודע? אומר: אני מקטנות, במרוקו, למדו אותנו בתלמוד תורה, אז אני יודע לדבר. ככה צריך. חייבים ללמוד לשון הקודש. אני מתפלא פה על כל בתי הספר היהודיים. אי אפשר. חייבים להעמיד מורה, אסור לו לדבר בצרפתית. בבית ספר יהודי למדו רק בלשון הקודש. רק ככה הם ילמדו. אין שפה אחרת, רק בלשון הקודש. צריכים להסביר את הצרפתית בלשון הקודש, ולא את הלשון הקודש בצרפתית.