מקצת שבחו

'לב טהור ברא לי א-לוהים ורוח נכון חדש בקרבי' - איך שייך שיברא לב טהור?! - הרי 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', ואיך אמר 'לב טהור ברא לי א-לוהים'? - אמנם יראה על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה: 'הבא להיטהר מסייעים אותו'. והנה כתב הרב 'קנה חכמה', שעיקר השיבוש בדברי תורה, משום שאינו לומד לשמה, אבל הלומד לשמה - אינו משתבש.
ועל פי זה יבוא על נכון, שכך ביקש דוד מהקדוש ברוך הוא - שהוא לומד בתורה, אבל יסייעו אותו מן השמים שילמד לשמה, ואז 'ורוח נכון חדש בקרבי' - שלא אשתבש בדברי תורה.

'אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה' - על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה: 'בשכר נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים'. ואמרו זיכרונם לברכה, שהמעכב ישראל בגלות קליפת נחש הקדמוני ואותיות 'נחש' הם אותיות 'משיח', אומנם הנון של 'נחש' צריך להחליף אותה במם יוד ... ויהיה אותיות 'משיח'.
ועל פי דרכו יבוא הכתוב על נכון: 'אשת חיל מי ימצא' - והיינו שבזכות ה'אשת חיל', שהיא מנשים צדקניות 'מי ימצא' - בזכותה יתחלף נון של נחש, ויבוא המשיח ויגאלנו.
ומה שסיים 'ורחוק מפנינים מכרה' הוא לומר שהיא יקרה מפנינים, והוא במה שפירשו זיכרונם לברכה: 'מכרה' - קנייתה. והוא על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה: שלושה באים בהיסח הדעת: מציאה, עקרב, משיח. והטוב והמובחר מאלו השלושה הוא המשיח, וזו האישה, שהיא מנשים צדקניות, וודאי זו היא יקרה ממציאה, והיא הרמוזה בתיבת 'מפנינים'. וזה אמר: 'ורחוק מפנינים מכרה' - והיינו טובה קנייתה מהפנינים, לפי שעל ידה יבוא המשיח, ובא לציון גואל בזכותה, שהיא מנשים צדקניות. וכמו שאמרנו.
ובזה יבוא על נכון הפסוק: 'שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל' - והיינו לומר: שאין מהחן והיופי שום הנאה, אלא העיקר שתהיה 'אשה יראת ה' היא תתהלל' - שעל ידי צדקותה מקרבת הגאולה. כמו שאמרו: שבשכר נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים.

'מי שהחשיך לו בדרך - נותן כיסו לנוכרי, ואם אין עמו נוכרי מניחו על החמור' - והיינו לרמוז שהעולם הזה הוא דרך לעולם הבא. וכאן האדם עושה מצוות ומעשים טובים, הכנה לעולם הבא, ליטול שכרם לעולם הבא. וזה אמרו: 'מי שהחשיך לו בדרך' - בזה העולם לא עשה צדקה כראוי לו, 'נותן כיסו לנוכרי' - באים אומות העולם ונוטלים את הממון שלא נתן לצדקה. ... 'ואם אין עמו נוכרי' - ואם לא באו הנכרים ונטלו הממון, 'מניחו על החמור' - מכשילו הקדוש ברוך הוא בבני אדם שאינם מהוגנים. ...
וזה מה שמסיימת המשנה: 'הגיע לחצר החיצונה', והיינו 'חצר החיצונה' - היא עולם הבא, 'נוטל את הכלים הניטלים בשבת' - והיינו שאין יכול להוליך עמו כי אם מצוות ומעשים טובים, שאלו הם הניטלים בעולם שכולו שבת, והם מליצי יושר עליו, להצילו מיד המקטרגים וממידת הדין הקשה, לא עלינו. 'ושאינם ניטלים בשבת מתיר את החבלים' - והיינו כשנתעררה חבילה, והוא הולך לבית עולמו, 'והשקים נופלים מאליהם' - הממון והמטלטלים והבתים, ממילא הם נשארים בזה העולם, במקומם הם עומדים, לא יועילו ולא יצילו.

'ואהבת לרעך כמוך - אני ה'' - אמרו זיכרונם לברכה שמניין אהבה י"ג כמניין 'אחד', ואם האחד יהיה לו אהבה עם חברו, וחברו יהיה לו אהבה עמו, נשלם שם הוי"ה. ... וזה אומרו: 'לכן אמור לבני ישראל אני ה'' - אם יש ביניהם אהבה, כל אחד עם חברו, וכל שניים מהם - יש 'אני ה'', ואין ביניהם שנאת חינם, אני גואל אותם בזכות אהבה. וכן מצינו: 'חבור עצבים אפרים הנח לו' - וגם כן אף אם יש ביניהם עבודה זרה, אם אוהבים זה את זה, כדאי לגאול אותם בזה הזכות. ... וזה אומרו: 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם' - וכל זה בזכות אהבה שיש ביניהם.

'תורת אמת היתה בפיהו' - שכל מה שמוכיח לאחרים הוא מקיימו, ואינו מוכיח בדבר והוא אינו מקיימו, שאם כן, יאמרו לו: הוכיח את עצמך ואחר כך הוכיח את אחרים. וזה אומרו: 'וְעַוְלָה לא נמצא בשפתיו' - שדבר שמוכיח בו, הוא אינו מקיימו, ודברי פיו אוון ומרמה, חס ושלום. אלא כל הדברים המוכיח בהם לאחרים, הוא מקיימו. וגם כשמוכיח, מוכיח בנחת ובלשון רכה, כמו שכתב הרמב"ם, וזה אומרו: 'בשלום ובמישור הלך אתי' - ועל ידי זה 'רבים השיב מעון'.

'ומפני מה אין בני תלמידי חכמים יוצאים תלמידי חכמים ... רב אשי אומר: מפני שקוראים לאנשים חמורים' - משמע לפי שהם מזלזלים בכבוד בני אדם, וקוראים אותם חמורים, לכך אין זוכים שיהיו בניהם תלמידי חכמים. וידוע מה שאמרו זיכרונם לברכה: הקריאו לו בחלום 'לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, וזרע זרעך' - שוב אין תורה פוסקת מזרעו'. ועל פי זה יבוא על נכון הכתוב: 'יפיפית מבני אדם' - והיינו על ידי התורה, שאתה לומד יש לך יופי יותר משאר בני אדם. וגם כן 'הוצק בשפתותיך' - שמדבר עם בני אדם בלשון רכה, ולכן 'ברכך א-לוהים לעולם' - שיהיו בניך ובני בניך תלמידי חכמים, ושוב אין תורה פוסקת מזרעך. וזה אמר: 'על כן ברכך א-לוהים לעולם'.