ראשית תורתו למד מאביו, אבא ברוך אדהנן, שהיה מנהיגם הרוחני של יהודי אתיופיה במחוז גונדר. כבר מגיל 11, היה מתלווה אל אביו, במסעותיו בין כפרי האזור, ושימש יד ימינו בהנהגת העם, ובכל דבר שבקדושה.
בשנת תרפ"ג (1923) נשא לאישה את אסתר לֶוִואי ונולדו להם 11 ילדים.
בשנת תרפ"ג (1923) גם הוסמך לקֶס ע"י אביו בכפר ווֹלֶקָה. אף כי לא היה הבכור מבין אחיו, ששימשו אף הם כקֶסים חשובים, נבחר להחליף את אביו כמנהיג הרוחני של יהודי אתיופיה במחוז גונדר, ומצודתו נפרסה בכל קהילות יהודי אתיופיה כמו באַמְבּוֹבר, באוּזַבָה, במְצאָה ועוד. את חייו הקדיש לתורה ולקהילה היהודית. משפחתו התפרנסה מחקלאות בשפע רב, והוא העמיד את משאביה כדי לתמוך ביד רחבה בעניי הקהילה.
לִיקֶה כָּהַנַת קֶס בְּרְהַן ברוך הנהיג את גם בימים קשים של חוסר שקט פוליטי. בשנת תרצ"ו (1936) כבשו האיטלקים את אתיופיה. בזמן מלחמת השחרור האתיופית, הצטרפו יהודים לכוח גדעון של הקיסר היילה סלאסי, כמה עשרות מתוכם הוצאו להורג ע"י האיטלקים. לִיקֶה כָּהַנַת קֶס בְּרְהַן ברוך פעל להרחיק את היהודים ממעורבות במלחמה. בתקופת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי, החל משנת תש"א (1941) מנע מהיהודים להצטרף לפעילות נגד הממשלה, ומלהצטרף לניסיונות הפיכה כנגד השלטון אך נלחם בכל לב, בניסיונות של המיסיונרים הנוצרים, שהגיעו בחסות הממשלה, אל כפרי היהודים כדי לשכנע אותם להצטרף אל הכנסייה האתיופית.
בשנת תשכ"ה (1955) בנו עקיבא, הגיע לארץ, לכפר בתיה, יחד עם צעירים נוספים, כדי ללמוד חינוך והוראה, במטרה לשוב לאתיופיה ולשמש שליחים של הסוכנות היהודית באתיופיה.
בשנת תשל"ז (1977), לאחר שפרשה מפלגת המפד"ל מהממשלה, החיל שר הפנים שלמה הלל את חוק השבות על יהודי אתיופיה. לִיקֶה כָּהַנַת קֶס בְּרְהַן ברוך הפקיד את הנהגת הקהילה בידי בנו קֶס אַבֶבֶה ברוך, זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התקבל בארץ בכבוד ובשמחה, ובארץ עשה לילות כימים כדי לסייע ליהודי אתיופיה לעלות לארץ. מאחר והממשל האתיופי ניתק את קשריו עם ישראל, ונחסמה דרך העלייה החוקית, לִיקֶה כָּהַנַת קֶס בְּרְהַן ברוך הנחה את היהודים באתיופיה לממש את זכותם לעלות לארץ ישראל דרך סודן.
לִיקֶה כָּהַנַת קֶס בְּרְהַן ברוך נפטר ביום כ"ז כסליו תשמ"ה (21.12.1984) ומנוחתו כבוד בבית העלמין באשדוד. על שמו קרויים בתי כנסת באשדוד ובלוד, ושמו מונצח בשם רחוב באשדוד.
אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו ותלמידיו.
לא נהגו יהודי אתיופיה לקרוא בתואר רב, אנחנו קוראים בתואר זה בכדי לייצג שר, אדון ומנהיג כפי שהיה מעמדם של חכמי העדה.
