מקצת שבחו

קֶס אַייֶלִין מנשה אַדְגוֹאַיָצ'או, נולד לאמו ולאביו קֶס אַיֶילִין בשנת תרצ"ג (1933) בחבל ווֹלוֹ לַסְטָה שְׁמֶלָה אתיופיה.
ראשית תורתו למד מאביו, קֶס אַדְגוֹאַיָצ'או אך בילדותו נפטר אביו, ובשנת ת"ש (1940), שלחה אותו אמו, יחד עם הגלימה של אביו ('לְבְסֶת') וספר התורה (ה'אורִית') שלו, לכפר אחר, להתחנך ע"י מֶלוקְסֶה (נזיר) יֶנֶטָה מָרוּ.
קֶס אַייֶלִין מנשה אַדְגוֹאַיָצ'או גדל בתורה וביראה. בשבתות ובחגים, היה הולך לבית כנסת של קרובו, אבא קֶס בֶייֶנֶה יצחק, בכפר סמוך. אהבתו ללימוד הביאה אותו ללמוד גם אצל, אבא ווֹלֶלָה. על מנת שלא לפגוע בכבוד רבו, היה יוצא ללמוד אצל אבא ווֹלֶלָה, רק לאחר שרבו נרדם. בשנת תש"ז (1947) לאחר הגיעו לגיל מצוות, תר אחרי מורים נוספים, בהרי סְמֶיין, ולמד מפי אבא ראובן, ואבא מנסה ראובן. 
קֶס אַייֶלִין מנשה אַדְגוֹאַיָצ'או נשא לאשה את אַיַלְנֶש יעקב (לאה), בת אברהם יעקב ואַלְטֶש אנניה. 
בתחילה התגורר באזור סְמֶיין ואחר עבר לכפר ווֹפְדָר. הוא ערך טקסי כפרה, נישואין ואזכרה. יחד עם קֶס מְנַסֶה זִימְרוּ הסתובב בכפרי הסביבה וחזק את הקהילה נגד המיסיון. לאחר הסמכתו לקֶס עבר להתגורר בהר אְמְבָה. 
בשנת תשמ"ב (1982) קֶס אַייֶלִין מנשה אַדְגוֹאַיָצ'או ביקש לעלות לארץ ישראל, אלא שאז פקדו אותו כמה אסונות, בנו אַשָגֶרֶה איילין נפטר ובנו אְנְגְדָאו יוסף נעצר על-מנת לגייסו לצבא האתיופי. לאחר השתדלות רבה, שוחרר אְנְגְדָאו יוסף ויצא לסודן. בשנת תשמ"ג (1983) החל קֶס אַייֶלִין מנשה אַדְגוֹאַיָצ'או, בראש כל קהילתו, את מסעם לסודן. לאורך כל הדרך, שארכה ארבעה חודשים, הוא נשא בידו את ספר האורית, וחיזק את הצועדים בתפילותיו. כשהגיע לסודן, חבר לבנו אְנְגְדָאו יוסף. הם שהו במחנה ווֹדִילוֹ, ואחר עברו מחנה בגֶדָרִיף. 
בשנת תשמ"ד (1984) זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התגורר בעתלית, ואחר התיישב בעיר חדרה. 
לגודל אכזבתו, ספרי הקודש, שהביא מאתיופיה ומסר בסודן לאנשי המוסד, על מנת שיעלו את הספרים לארץ, לא הוחזרו לו עם עם עלייתו ארצה. הוא נאלץ לצאת למאבק משפטי עד שבסיוע פרופ' קורינאלדי, הושבו ספרי הקודש לבעליהם. קֶס אַייֶלִין מנשה אַדְגוֹאַיָצ'ואו עמד בראש התנגדות העולים לדרישת הגיור לחומרה. יחד עם בנו קֶס ראובן אַדְגוֹאַיָצ'ואו שבת במשך 30 יום מול הכנסת עד שנמנעה הדרישה לגיור לחומרא, ונקבע כי רשם הנישואין יהיה החכם דוד שלוש. לאחר שההסכם לא מומש במלואו, עתר לבג"ץ, שפסק כנגד דרישת הגיור לחומרא.
לאחר שהמדינה סירבה להכיר בהסמכת קֶסים חדשים, ומנעה מהקֶסים לקיים טקסי נישואין. הוא פעל להמשכת מסורת הסמיכה, והסמיך את שני בניו קֶס ראובן וקֶס יוסף. הוא התעקש לקיים טקסי נישואין, הגם שאינם דרך הרבנות הראשית, וארגן טקס נישואין ל14 זוגות ביד אליהו. לבסוף הוא קיבל היתר מהרבנות לערוך חופה וקידושין. למרות האיסור לשחוט מחוץ לבית מטבחים, הוא המשיך בדרך השחיטה המקובלת אצל יהודי אתיופיה. במהלך אזכרה בקרית ים, הוא שחט במקום כמנהג יהודי אתיופיה, כשהגיעו שוטרים, וביקשו ממנו להציג אישור שחיטה, ענה להם כי המצנפת שעל ראשו היא התעודה שלו, והוא שוחט כמנהג אבות אבותיו.
בשנת תשנ"ד (1994) שימש כנציגם הראשי של כל הקֶסים בוועדה הציבורית להשוואת מעמד הקֶסים למעמד הרבנים. קֶס אַייֶלִין מנשה אַדְגוֹאַיָצ'או התנגד לקבלת משכורת מהרבנות, מחשש לפגיעה בעצמאות הקֶסים. הוא סירב לקבל משכורת, אף שראו בו את ה'לִיקֶה כַּהַנַת', ובדומה לתפקיד רב הראשי, שימש בפועל ראש הקֶסים.
קֶס אַייֶלִין מנשה אַדְגוֹאַיָצ'או נפטר ביום ב' בשבט תשע"ח (2018).
אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י אשתו, תלמידיו ומכריו. מתוך ראיונות שקיימו בנותיו אסתר ישעיהו ודבורה ביאדגלין עם אַזַאנוֹ פְרְדוּ, אִיָאסוּ סולומון, גֶבִיאוֹ בֶלַאָי דֶסֶה ופרופ' קורינאלדי.
לא נהגו יהודי אתיופיה לקרוא בתואר רב, אנחנו קוראים בתואר זה בכדי לייצג שר, אדון ומנהיג כפי שהיה מעמדם של חכמי העדה.