מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם חזקיה פרץ, נולד לאמו ולאביו חכם אהרן פרץ בסביבות שנת ת"ץ (1730) בג'רבה. 
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, החכם המקובל אהרון פרץ, אב בית הדין, וראש רבני ג'רבה. היה יד ימינו של אביו, בהנהגת הקהילה, ובכל דבר שבקדושה. בשנת תקכ"ו (1766) נפטר אביו, והוא נתמנה לדיין בבית הדין. 
חכם חזקיה פרץ העמיק בלימוד סודות התורה והיה בעל מופתים. 
משפחתו נפטרה במגפת הדבר, שפקדה את ג'רבה, ויש אומרים שנורו למוות ע"י חיילים שעברו בעיר. הוא הקדיש את ביתו להקמת בית כנסת ובית מדרש, ושמו 'צלאת חזקיה'
בשנת תקס"ו (1806) הודפסו חידושי תורתו ודרשותיו בספר 'מכתב לחזקיהו', בתוך ספרו של אביו 'בגדי אהרון'. 
חכם חזקיה פרץ נפטר בשנת תק"ע (1810). יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום י"ז באדר ב', יום בו חתם, החכם מאיר מאזוז על ההסכמה להדפסת המהדורה החדשה לספרו 'מכתב לחזקיהו' בשנת תשס"ג (1933).

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד העוסק במצווה אינו פטור מן התורה, שאין עת שעבר זמנה.
צריך האדם לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי, לפי שתחילת דינו של אדם: 'קבעת עתים לתורה', כמאמר זיכרונם לברכה. ואומרם: 'קבעת עתים', ולא 'קבעת עת' - לרמוז זה שיעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי. לכן אמרו: 'עתים' - רצונו לומר: שני עתים לתורה, ועת אחד למלאכה. כך נראה לי בלשון 'עתים', מכך שלא אמרו 'עת'. אם כן צריך להיזהר הרבה לקרות בתורה.
אבל יש לפעמים, שהאדם עוסק בסעודת מצווה או שיש מלאכות רבות של אחרים, ורוצים החפצים שלהם, ואין מניחים אותם לעשות קביעותו, או שהיה חולה ואינו יכול לקרות ולקיים קביעותו, וכן כל כיוצא בזה. וכל אחת מאלה יש בה פיטור וחיוב. כיצד? - אם יאמר שאני עסוק בסעודת מצווה, 'והעוסק במצווה פטור מן המצווה', הן אמת שכך הוא הדין, אבל חייב הוא לקרות פעם אחרת, מה שלא קרא כשהיה עוסק בסעודת מצווה, לפי שלא אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'העוסק במצווה פטור מן המצווה', אלא בשאר המצוות, אבל על קביעות התורה - אין לו פיטור.
וזהו דיוק לשונם 'פטור מן המצווה' - ולא מן התורה. לפי שכל המצוות, אם עבר זמנה - אין לו עוד תשלומים, אבל על התורה כתוב: 'והגית בו יומם ולילה', בכל עת ורגע. וגם כן מי שהיה חולה ונתרפא צריך לקרות מוסף על קביעותו הראשון מה שלא קרא כשהיה חולה. וגם כן כשהיה טרוד במלאכת אחרים ולא הניחוהו לעשות קביעותו, צריך לשלם אותו קביעות פעם אחרת, מלבד של כל יום ויום.
מכתב לחזקיהו, עמ' צט-ק, הוצאת מכון נטע שעשועים, נתיבות, תשס"ד (2004)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שמחת המשיח, שלא בא, אלא אחר הפסק גדול.
'והיה עקב תשמעון' - נקדים מה שאמר הרב האר"י, זכותו יגן עלינו אמן: גלות מצרים בראש, גלות מדי בחזה, גלות יוון בגוף, גלות אדום בעקב. וזהו שאמרו זיכרונם לברכה: 'בעקבות המשיח חוצפה תשגה'. עד כאן. ובזה יובן כוונת הפסוק, שהוא רומז על ימי משיח צדקנו, שיבוא במהרה בימינו. 'והיה' - לשון שמחה, וגם כן מילת 'והיה' - מורה שתהיה הגאולה בהכרח הגמור, להוציא ממי שאינו מצפה לישועה מאורך הגלות, חס ושלום. ועל זה אמר הכתוב: 'והיה' - פירוש, שצריך זה העניין להיות, אפילו אחר זמן רב. ומפרש והולך מהו זה שאמרתי: 'והיה'- שפירושו צריך להיות הוא שמחת המשיח. וזהו 'עקב', פירוש עקבות המשיח. עוד נרמז במילת 'עקב' - אותיות 'קבע', שהגאולה האחרונה הזאת אין אחריה גלות כמו בית ראשון ושני שנחרבו. ... ובא פסק במילת 'והיה' - הוא לרמוז שזאת השמחה של המשיח לא תבוא אלא אחר הפסק גדול, שבעוונותינו הרבים, היום אלף ושבע מאות שנה וכמה שנים, ועדיין אנו מחכים.
מכתב לחזקיהו, עמ' כב-כד, הוצאת מכון נטע שעשועים, נתיבות, תשס"ד (2004)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד ממונו של העני נותן לו העשיר, שהוא כפיקדון אצלו.
'אל תגזול דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער' - וקשה, וכי מפני שהוא דל אל תגזול אותו?! - הרי אם היה עשיר מותר לגזול אותו?! ועוד מאחר שהוא דל, מניין לו ממון, שתגזול אותו ממנו? ועוד, מהו: 'ואל תדכא עני בשער'? - כמעט אין לו מובן. ולעניות דעתי נראה על פי מה שכתבו המפרשים זיכרונם לברכה, שהממון שיש לעשיר, הקדוש ברוך הוא נתנו לו בתורת פיקדון. דהיינו אותו ממון שיש לעשיר, הוא של העני, וכדי שיזכה זה העשיר במצוות צדקה שייתן לעני, נתן לו הקדוש ברוך הוא ממון של אותו עני, והם פיקדון אצלו. ורצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, שאף על פי שהעשיר אינו נותן משלו לעני, אלא נותן לו מהפיקדון שיש לו אצלו, אף על פי כן יחשוב לו הקדוש ברוך הוא כאלו נתן לו משלו, 'ויחשבה לו צדקה'. וזהו שרמז התנא עליו השלום: 'תן לו משלו' – פירוש: תן לעני משלו. והביאו כמה מאמרי רבותינו זיכרונם לברכה מעידים על זה העניין, עיין בספריהם.
אמור מעתה, זהו כוונת שלמה המלך, עליו השלום: 'אל תגזול דל' - פירוש שלא תיתן לו צדקה, שהרי 'כי דל הוא' - בסיבתך, שתזכה בו, שמה שהקדוש ברוך הוא נתן לך ממונו של אותו עני, בשביל שתזכה בו כשתיתן לו, ואם אין אתה נותן לו מהפיקדון שלו, נמצא שאתה גוזלו ממש. וכיוון שעשה ה' ככה לזכותך, מעתה 'אל תדכא עני' - לאמור לו שמעשיו גרמו לו להיות עני.
מכתב לחזקיהו, עמ' פ, הוצאת מכון נטע שעשועים, נתיבות, תשס"ד (2004)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שאפילו אינם ראויים, אין השכינה זזה מהם.
'לא ייטול אדם אם על בנים, אפילו לטהר את המצורע. ומה אם מצווה קלה, שהיא כאיסר, אמרה תורה 'למען ייטב לך והארכת ימים', קל וחומר על מצוות חמורות שבתורה' - וידוע שבכל מקום שגלו ישראל, שכינה גלתה עמהם, ואפילו ישראל אינם ראויים, אין השכינה זזה מהם. ולא עוד אלא אפילו הם רשעים, קרויים בנים, שנאמר: 'בנים משחיתים'. וזה פשוט.
וזהו כוונת המשנה: 'לא ייטול אדם' - שהוא הקדוש ברוך הוא. 'אם' - שהיא השכינה, שנאמר: 'ואל תטוש תורת אמך', שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה שהיא השכינה. 'על בנים' - שהם ישראל, אפילו לטהרם ולהחזירם בתשובה, לפי שהם רעים וחטאים, וזהו: 'אפילו לטהר את המצורע'. אפילו כך, לא ייטול אם על בניו, והביא התנא ראיה מקל וחומר: ומה מצווה שהיא כאיסר אמרה תורה, קל וחומר על מצוות חמורות – פירוש: ומה מצווה שהיא קלה, אמרה תורה 'למען ייטב לך בעולם הזה ובעולם הבא', קל וחומר למי שעושה מצוות חמורות, שאף על פי שהם חוטאים, 'ריקנים שבך מלאים מצות כרמון'. וגם כן, אף על פי שיש בהם רשעים, יש בהם גם כן צדיקים שמגנים עליהם, וישראל ערבים זה לזה. ומאחר שיש בהם צדיקים, השכינה לא תזוז מהם.
מכתב לחזקיהו, עמ' קמז-קמח, הוצאת מכון נטע שעשועים, נתיבות, תשס"ד (2004)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שלא מבטל שלוש סעודות זוכה, שלא צריך לתענית חלום.
'אמר רבי שמעון: מעיד עלי, שמימי לא ביטלתי שלוש סעודותיו אלו, ובגינם לא אצטרך לתענית בשבת, ואפילו בימים אחרים, וכל שכן בשבת'. - ומקשים כל העולם איך רבי שמעון בן יוחאי, עליו השלום, קדוש יאמר לו, מחזיק טובה לעצמו, שלא בטל שלושה סעודות, פשוט שהיה עושה אותם, שאפילו ההדיוטות מקיימים אותם, כל שכן וקל וחומר, בן בנו של קל וחומר, רבי שמעון בן יוחאי שהיה מקיים המצות שאדם דש בעקביו. ...שזה כוונת רבי שמעון בן יוחאי, שהיא עצמה השמיע לנו שכל מי שמקיים שלושה סעודות, אינו נצרך שיתענה תענית חלום, לא בשבת ולא בחול, שלא תבוא אליו צרה שיתענה עליה.
מכתב לחזקיהו, עמ' פח-פט, הוצאת מכון נטע שעשועים, נתיבות, תשס"ד (2004)