ראשית תורתו למד מפי אביו, קֶייס עזריה יִהֶיִיס בכפר טֶדָה. בשנת תרפ"ח (1928) עברה המשפחה לכפר אוּזַבָה. הוא העמיק בלימודו, ולמד את שפת הגעז מפי אבא גוֹבַאו. לצד הלימוד, סייע לכלכלת המשפחה בעבודה בשדה.
בשנת ת"ש (1940) נשא לאשה את יהודית אַסְרֶֶס, ונולדו להם ארבעה בנים ושתי בנות.
בשנת תש"א (1941) הוסמך לקֶייס בטקס חגיגי בקהילה. היה יד ימינו של אביו בהנהגת הקהילה, ובכל דבר שבקדושה. למחייתו עבד בחקלאות, ונהנה מיגיע כפיו. כשאביו הגיע לגיל 90, העביר לידיו את הנהגת הקהילה.
קֶייס מֶלְקֶה עזריה יִהֶיִיס סבב בין כל הכפרים באזור, ודאג לרווחתם של היהודים ולשמירת חיי הדת.
בשנת תשל"ז (1977), לאחר שסוף סוף, מדינת ישראל פתחה את שעריה ליהודי אתיופיה, מנגיסטו היילה מריאם, שתפס את השלטון באתיופיה, ניתק את קשריו עם ישראל, ונחסמה דרך העלייה החוקית.
קֶייס מֶלְקֶה עזריה יִהֶיִיס התנגד לעלייה לארץ ישראל דרך סודן, מפני סכנות הדרך, שחמורה הסכנה מאיסור, והעדיף להמתין לשעת כושר.
בשנת תשנ"א (1991), זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב בעיר אשקלון, וייסד בית כנסת על שם אביו קֶייס עזריה יִהֶיִיס. לבית הכנסת הביא איתו מאתיופיה ספר תורה בן 500 שנה. ביתו היה פתוח לכל דורש, ושימש מוקד עלייה לרגל, של בני הקהילה הרבים, הפזורים ברחבי הארץ. הוא פעל למען שימור המסורת של יהודי אתיופיה. הוא הסמיך בארץ 30 קֶייסים צעירים, והורה על הקמת 'המועצה הארצית של כוהני יהדות אתיופיה בישראל'. נלחם למען הכרה ביהדותם של יהודי אתיופיה, ולהכרה בקֶייסים כרבנים לקהילותיהם, המוסמכים לערוך טקסי נישואין וקבורה.
קֶייס מֶלְקֶה עזריה יִהֶיִיס נפטר ביום ז' אלול תשע"א (2011).
אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו, תלמידיו ומכריו.
