חכם מסעוד רפאל אלפסי נולד לאביו חכם רפאל אלפאסי ולאמו בעיר פאס במרוקו.
גדל בתורה וביראה, והיה בקי בכל מקצועות התורה, בנגלה ובנסתר. היה מלומד בניסים ובעל מופת.
חכם מסעוד רפאל אלפסי נשא לאישה את מרים לבית עשור, ונולדו להם שני בנים גדולי תורה: חכם שלמה וחכם חיים, ושתי בנות אחת היא אימו של חכם רפאל ראובן רחמים קורקוס, ואחת היא אמו של חכם חיים עשור.
בדרכו לארץ ישראל עבר בעיר תוניס. מסופר כי בדרכו לעיר תוניס נאלץ לעשות את השבת בדרך, והשיירה בה הגיעה המשיכה בדרכה, מפחד אריות המדבר. חכם מסעוד רפאל אלפסי ניצל מידי האריות, ולא זו אף זו, שנכנס רכוב על אריה לעיר תוניס. לכבוד המאורע, חיבר חכם משה בונאן את הפיוט 'מלזומת רבי מסעוד אלפאסי.
חכם מסעוד רפאל אלפסי התיישב בתוניס, והקים בית כנסת ותלמוד תורה, שנקרא 'צלאת אלפאסי'.
בשנת תקי"ח (1758), לאחר פטירת חכם דוד בן ישועה צפג', נתמנה לאב בית הדין, ראש רבני תוניס.
נודע כאחד מגדולי הפוסקים בדורו, ונשא ונתן בהלכה עם חכמי אלג'יר.
חכם מסעוד רפאל אלפסי נפטר ביום א' טבת תקל"ה (1774), ומנוחתו כבוד בעיר תוניס.
בשנת תקס"ה (1805) נאספו תשובותיו בידי נכדיו, ויצאו לאור, לאחר פטירתו ופטירת בניו, בעיר ליוורנו, בספר 'משח"א דרבותא' - שו"ת, ראשי תיבות שם הספר הוא שמו ושם בניו: מסעוד, שלמה, חיים אלפאסי. הוא חיבר גם ספר 'דרושים', ספר על 'חכמת הקבלה', וספר 'כללי התלמוד', אך לא ידוע מה עלה בגורל ספרים אלו.
גדל בתורה וביראה, והיה בקי בכל מקצועות התורה, בנגלה ובנסתר. היה מלומד בניסים ובעל מופת.
חכם מסעוד רפאל אלפסי נשא לאישה את מרים לבית עשור, ונולדו להם שני בנים גדולי תורה: חכם שלמה וחכם חיים, ושתי בנות אחת היא אימו של חכם רפאל ראובן רחמים קורקוס, ואחת היא אמו של חכם חיים עשור.
בדרכו לארץ ישראל עבר בעיר תוניס. מסופר כי בדרכו לעיר תוניס נאלץ לעשות את השבת בדרך, והשיירה בה הגיעה המשיכה בדרכה, מפחד אריות המדבר. חכם מסעוד רפאל אלפסי ניצל מידי האריות, ולא זו אף זו, שנכנס רכוב על אריה לעיר תוניס. לכבוד המאורע, חיבר חכם משה בונאן את הפיוט 'מלזומת רבי מסעוד אלפאסי.
חכם מסעוד רפאל אלפסי התיישב בתוניס, והקים בית כנסת ותלמוד תורה, שנקרא 'צלאת אלפאסי'.
בשנת תקי"ח (1758), לאחר פטירת חכם דוד בן ישועה צפג', נתמנה לאב בית הדין, ראש רבני תוניס.
נודע כאחד מגדולי הפוסקים בדורו, ונשא ונתן בהלכה עם חכמי אלג'יר.
חכם מסעוד רפאל אלפסי נפטר ביום א' טבת תקל"ה (1774), ומנוחתו כבוד בעיר תוניס.
בשנת תקס"ה (1805) נאספו תשובותיו בידי נכדיו, ויצאו לאור, לאחר פטירתו ופטירת בניו, בעיר ליוורנו, בספר 'משח"א דרבותא' - שו"ת, ראשי תיבות שם הספר הוא שמו ושם בניו: מסעוד, שלמה, חיים אלפאסי. הוא חיבר גם ספר 'דרושים', ספר על 'חכמת הקבלה', וספר 'כללי התלמוד', אך לא ידוע מה עלה בגורל ספרים אלו.
