חיפוש

עבור מילת מפתח: סולידריות

חכם אליעזר די אבילה - מלמד שנרפאו כל בעלי מומים במעמד הר סיני.
חכם אברהם חכם - מלמד שזוכים זה בזה - צדיק עם רשע, תלמיד חכם עם עם ארץ.
חכם אברהם חן - מלמד שהדאגה לחסר ישע היא עיקר גדול בדיני ישראל.
חכם אברהם עלוש - מלמד רמז ייחודו יתברך, במעשה בראשית, שמעשה אדם עדיף
חכם אברהם רומנו מירקאדו - שמחויב אדם לעזור לזולתו שגם הוא לא יאכל חמץ
חכם אליעזר פאפו - מלמד אהבת הגר בכל הנודד ממקומו, ואין לעשות שום חילוק.
חכם אברהם הלוי - מלמד, שהיורד מקריאת התורה, יתן דרך ומקום לחברו העולה.
חכם אברהם סתהון - מלמד שכופים אותו לזון אחיו, הגם שאינו עמו והוא בעיר אחרת.
חכם אברהם חכם - מזהיר שלא יביא מנחת קין לתת מפירורי לחם או משיירי התבשיל.
חכם אשר שלם - מלמד שהערבות הוא לטובת ישראל, ואפילו צדיק אחד ביניכם
חכם אברהם אלמליח - מלמד גודל המצווה של אהבת ישראל, שבידו לבטל העונש.
חכם אריאל בן ציון יהודה לוי - מלמד מעשה רב שחלץ נעליו, ונתן ברגלי האישה היחפה
חכם אהרן מועטי - מלמד שאכבדהו לעיני העמים, ששכינתי שרויה ביניהם.
חכם אלעזר אזכרי - מלמד ללכת באומץ לב אחר הפושעים להשיבם כרודף אחר החיים.
חכם אברהם חכם - מלמד שהמטיל שלום, הקב"ה לא יביא עליו כורת ומחבל.
חכם אברהם חן - מלמד שראיית הלב גרמה למשה לנטוש מעמדו להצטרף לנדכאים.
חכם אלעזר אבוחצירא - מלמד לרעך כמוך, אפילו בני אומנותו, שאין כולם קונים אצלו
חכם אנריקה חיים בז'רנו - מלמד נהי על אובדן אחינו בארצות החושך רוסיה אוקראינה ופולין.
חכם אברהם דהאן - מלמד בני התורה שלא לבטל אחרים, אדרבא אחריותם ללמדם.
חכם אלעזר אזכרי - מלמד מידת היהודי הרחמני מצטער כי יעש עוול, ויציל בכל עוז.
חכם אלטר מאזוז - מלמד אפילו שיש לה כבר שלום, יתפלל שימשיך ויתמיד.
חכם בן ציון מאיר חי עוזיאל - מפרש גאולה כביטול שלטון משעבד וכובש בכוח הזרוע
חכם ברוך אסבאג - מלמד לגמול חסדים עם זרים המגיעים לעיר, יותר מעניי עירו, שהם גולים.
חכם ברוך טולידנו - מלמד שלא ידרוש רק טובת עצמו, ואין משגיח בצער אחרים.
חכם דוד דה סולה פול - מלמד שמבית הכנסת נבעו מוסדות אהבת אדם ואחוות אנוש.
חכם דוד עובדיה - מספר במצווה החביבה לשבת כל הלילה על יד מיטתו של חולה.
חכם חוויתו חורי - מלמד בצערו - יקבל מאהבה, ובצער חברו - יוריד כנחל דמעה.
חכם חיים אבולעפיה - מלמד שהכפוף, אין בידו למחות ואינו ערב, אבל אתם ערבים לו.
חכם חיים משה אלישר - מלמד שבח הצדקת שמלבד צדקותיה ייסדה ישיבה בהר ציון.
חכם חיים קורח - מלמד שעם ישראל הם כללות העמים לכותבם בספר חיים.
חכם חי מימון - מלמד שחלק בני הגולה בישיבת ארץ ישראל, בהחזיק ביד יושביה.
חכם חיים בן שלום שאער - מלמד הגומל חסד לחולים, אינו מייחל לחלות, שיגמלו לו בחוליו.
חכם חזקיה שבתי - מורה חיוב 'ואהבת לרעך' לשכנינו שאינם יהודיים.
חכם חיים שלמה בן עזרא - מלמד שהמתפלל על חברו נענה תחילה אם מתפלל בעצם ובאמת
חכם יעקב כהן גדישא - מלמד לשלוח אל העניים בערב ראש השנה ונחשב כאילו התענה.
חכם יוסף פינטו - מלמד שלושים יום קודם הפסח דורשים מי צריך מתלמידי החכמים.
חכם יעקב כולי - מלמד שעולים לתורה מתנדבים למצוות ביקור חולים.
חכם יוסף קאפח - מספר מנהגם בערב שבת לדפוק על הדלתות וקוראים 'מצוה'
חכם יוחנן הכהן - מלמד שהיו גובים מהישמעאלים כסף לתת לעניים.
חכם יהודה בירדוגו - מלמד מכיוון שביטלו עסקיהם לחלוק כבוד אחרון ליעקב - ניצולו.
חכם יוסף משאש - מורה שיש חיוב ללוות מת גוי, אף לפחותים שבהם.
חכם מישאל דהאן - מלמד לאהוב את רעו על כל המגרעות שבו, שה' לבדו שלם.
חכם משה יצחק אשכנזי טדסקי - מלמד כל בני אדם הם כשלשלת חובקת כל טבעותיה
חכם משה איררה - מלמד חפץ ה' להטיב עם אויבו, וישכח שנאתו בעת דוחקו.
חכם מארי עודד (עודה) חג'בי - מלמד שגובים מבעלי הבתים, כל אחד לפי מצבו
חכם מאיר יונה - רומז לפייס העני במענה לשון מ'הא לחמא עניא'
חכם מאיר כהן ורג'אני - מלמד אפילו יש לעני מה לאכול, אין זה דרך החיים המאושרים.
חכם רפאל ברוך טולידאנו - מורה שלא להניח חברו יחידי, אפילו מעכבו בדרך.
חכם רפאל ביטון - מלמד שאין קיום לאדם החי לבדו.
חכם שאול הכהן - מלמד שצריך להאכיל העניים - כל הרעב ולא לקיים המצווה.
חכם שלמה מאזוז - מלמד שכל אחד מישראל שותף ושווה, ואין אחד יתר על חברו.
חכם שמחה לוצאטו - מלמד שכמראה המים, המושפע מהקרקע, מקבלים מנהגי מקומם.
חכם שמואל עמאר - מלמד שעל ידי האחווה, מצטרפים גלות של זה עם זה, ונגאלים.
חכם שמעון אגסי - מלמד שהקב"ה לא ברא את האדם שלם כדי שיהיה צריך לזולתו.

״דע שמנהגינו להדליק נר נשמה לכבוד הצדיקים ולעילוי נשמתם, שנאמר נר ה׳ נשמת אדם. ומה טוב להוסיף מאור התורה על אור הנר, שנאמר נר מצווה ותורה אור. ומה טוב להרבות מתורת הצדיק ביום פטירתו, שאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי כל תלמיד חכם, שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר. ואף אם כל השמים יריעות, וכל בני אדם לבלרים, וכל היערים קולמוסים, איננו יכולים לכתוב מה שלימדו רבותינו. אך טוב מעט לצדיק, ובזכות תורתו הקדושה, ובזכות הלימוד שילמדו ישראל בשמו, ביום פטירתו, הקב״ה ישים חלקנו עמהם, ולעולם לא נבוש כי בקב״ה בטחנו, ועל חסדו הגדול באמת נשעננו, ומה רב טובך אשר צפנת ליראך.״

החכם היומי - מאגר מידע מקוון לספרות יהודי ספרד

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר - ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: