מקצת שבחו
חכם מכלוף אביחצירא נולד לאמו חנו ולאביו חכם אליהו אביחצירא בשנת תרנ"ד (1894) בתפילאלת שבמרוקו.
נין ונכד לחכם המקובל יעקב אביחצירא, ה'אביר יעקב'. ראשית תורתו למד מפי החכם מסעוד אמסלם והחכם מסעוד אצראף. הוא למד גמרא עם בן דודו של אביו, חכם ישראל אביחצירא, הבבא סאלי, ועם דודיו, החכם שמואל אביחצירא והחכם שלום אביחצירא. העמיק בלימודו, במשך שבע שנים, מפי בן דודו של אביו, החכם יחיא אדהאן, שלימדו גם ספרי מוסר ויראת שמים, כגון 'ראשית חכמה', 'חובת הלבבות' ו'פלא יועץ'.
בשנת תרס"ה (1905) נשא לאישה, בגיל 11, את מרת מסעודה לבית אזרוואל. בזיווג שני למרת עזיזה לבית אביחצירא. נולדו לו מהן: שש בנות ושלושה בנים,
בשנת תר"פ (1920), כחלק מהתקוממות כנגד הפרוטקטורט הצרפתי, נחשדו היהודים כבני בריתם של הצרפתים, ומפני הסכנה, ברח עם משפחתו לארפוד, שם שימש אביו, חכם אליהו אביחצירא כרב העיר.
בשנת תרפ"ו (1926), לאחר פטירת אביו, שימש רב העיר ארפוד. לאחר מכן, שימש ברבנות בכמה מקומות. בשנת תש"ט (1949) שימש סגן אב בית הדין העליון של מרוקו. לאחר זמן קצר, מונה לראש אב בתי הדין ורב העיר מרקש.
בשנת תשכ"ו (1966) זכה ועלה לארץ ישראל, התיישב בירושלים, ולאחר זמן עבר לעיר אשדוד.
חכם מכלוף אביחצירא חיבר את הספרים: 'יפה שעה' - שו"ת על ארבעת חלקי השולחן ערוך, ספר 'מאין
יבוא' – רמז על תרי"ג מצוות, ספר 'קהילת יעקב' - על התנ"ך וספר 'מכלל יופי' - חידושים ודרושים.
חכם מכלוף אביחצירא נפטר ביום ח' בשבט תש"ם (1980), ומנוחתו כבוד בבית העלמין בהר הזיתים.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שכופרים בעולם הבא, ואינם מרחמים על כליו השבורים.
הטעם שהאדם הולך אחר היצר הרע יותר מהיצר הטוב, הוא משום שכל פיתויו הוא על עסקי עולם הזה שהאדם רואה בעיניו, ועין רואה והלב חומד. אבל היצר הטוב הוא בהיפך מזה, שכל עצתו ומגמתו הוא על דבר שאינו נראה, עולם שכולו טוב, ובני אדם שעיני בשר למו, אינם נותנים לב ש'הא-לוהים יביא במשפט על כל נעלם'. עוד בה, שמרוב הפיתוי וההסתה של היצר הרע, מביא האדם לידי כפירה בעולם הבא ובתחיית המתים, ואינם מאמינים, לא בקיבול שכר ולא בקיבול פורענות, ומדחי אל דחי יצאו, עד שאינם מאמינים בתורה ובנביאים, שמשום זה אינם מרחמים על כליו השבורים של הקדוש ברוך הוא.
חכם מכלוף אביחצירא , מכלל יופי: מאמרי רז"ל ועניינים שונים, הודפס בספר קהלת יעקב, עמ' יא, דפוס 'המערב', ירושלים, תשל"א (1971) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד להתחנך במצוות התפילין, שהוא הזמן שבא אליו היצר הטוב.
חייב הנער משיכנס לשנת הי"ד, להתחנך במצוות התפילין, שהוא הזמן שבא אליו היצר הטוב, שידוע שהעובר במעי אמו, מלמדים אותו כל התורה כולה, ובצאתו לאוויר העולם, בא מלאך וסוטרו על פיו, ומשכחו כל מה שלמד במעי אמו. ותכף ומיד בא אליו היצר הרע ... ובהגיעו לשנת הי"ד, אזי בא אליו היצר הטוב. ובאותו זמן צריך עזר כנגדו, שהיא מצוות התפילין.
וכתב רבינו האר"י, זיכרונו לברכה, הביא דבריו הרב 'שערי ציון', בתקון קריאת שמע שעל המטה, וזה לשונו: באות ה' של שם הויה ברוך הוא, הוא יחוד של תפילין. והוא תיקון גדול למי שלא הניח תפילין מחמת איזה סיבה, יכווין ביחוד זה של ה' ראשונה של הויה, ברוך הוא, וכו', כי משם הם התפילין. עיין שם.
וזה אומרו: 'דבר אל בני ויקחו לי תרומה' - קרא בה 'תרום ה' ', שהיא מצוות התפילין כנזכר. 'מאת כל איש' - הוא הנער שנכנס בשנת הי"ד, שבאותו זמן נקרא 'איש'. ... ולכן מזהיר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו, עליו השלום, לצוות לישראל על זה. ועוד בה ששנה וחזר ומפרש: 'אשר ידבנו לבו' - דווקא שהוא, היצר הטוב, שלא אמר 'לבבו' שהם יצר הרע ויצר הטוב, אלא 'לבו' דווקא, שהוא יצר הטוב, שבאותו פרק בא אצלו. מזה האיש הנזכר 'תקחו את תרומתי', שהיא ה' ראשונה שבשם, הרמוזה בתפילין כנזכר.
חכם מכלוף אביחצירא , קהלת יעקב: חידושי תנ"ך ודרושים, עמ' כו-כז, דפוס 'המערב', ירושלים, תשל"א (1971) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שיתחמם לבו כמרחשת, שמתחממת על האש.
'רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך' - תיבת 'רחש' - ראשי תיבות: 'רוח חמישי שני' - כלומר שתוספת הרוח היא ביום שני משבת שעברה, וביום חמישי משבת הבאה, שהיא כנגד חלק הדיבור, שהוא עסק התורה, ושיהיה בחשק והתלהבות. 'ורחש' - הוא לשון מרחשת, שמתחממת על האש, כן צריך ללמוד בחשק נמרץ וחמימות גדולה, שיתחמם לבו כמרחשת. וזהו 'רחש לבי'. וצריך גם לדבר ולרחוש בפיו ובשפתיו 'דבר טוב', שהיא התורה, על דרך 'כי לקח טוב נתתי לכם'. ... אומנם כל זה הוא בתנאי שתהיה תורתו לשמה, ולא לשם פנייה אחרת, חס ושלום. וזהו מה שמסיים בפסוק: 'אומר אני מעשי למלך' - דווקא, שהוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וגם צריך שיהיה 'לשוני עט סופר מהיר', שיהיה זהיר וזריז בעסקו בתורה כעט הסופר, ולא ילמד בעצלות, רק בזריזות ושקידה רבה.
חכם מכלוף אביחצירא , קהלת יעקב: חידושי תנ"ך ודרושים, עמ' עב, דפוס 'המערב', ירושלים, תשל"א (1971) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד על ידי שמירת שתי שבתות, האחת לתקן, והשנייה לזכות.
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שעתיד הקדוש ברוך הוא להוריד את ירושלים, בנויה באש מן השמים, וזהו בית שלישי. אבל השני מקדשים, על ידי שהיו מעשה ידי אדם על כן נחרבו, ושלישי שיהיה מעשה שמים, שוב לא יחרב. וזה אומרו: 'דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: כי תבואו אל הארץ, אשר אני נותן לכם'. - אני דווקא, שהוא עתיד לבנותה, ונותן גם עניין חדש, שתרד בנויה מן השמים. אמנם בתנאי שתשמרו שתי שבתות, אחד לתקן קלקול הראשון, ושני לזכות, וזהו: 'ושבתה הארץ שבת' - שהם שני שבתות. ...
ועל פי זה יובן פסוק אחר: 'את שבתותי תשמורו, ומקדשי תיראו' - קרא בו 'תראו', וזהו אם 'את שבתותי' - מיעוט רבים שנים, 'תשמורו', ועל ידי שמירת שני שבתות תזכו לראות המקדש בנוי.
חכם מכלוף אביחצירא , קהלת יעקב: חידושי תנ"ך ודרושים, עמ' לח, דפוס 'המערב', ירושלים, תשל"א (1971) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד אזהרה לבעל שישתדל שלא להתקוטט עם אשתו.
על ידי שיהיה שלום ביניהם, לקיים פריה ורביה, בבן ובת, יהיה השם שלם, וזהו 'אל תמנע טוב מבעליו' - מצווה ומזהיר לבעל, שהוא העיקר, שישתדל שלא יתקוטט עם האישה, ויגרום על ידי זה שיסתלקו האותיות הנזכרות, חס ושלום. עוד ידוע שהאישה נקראת ביתו של הבעל, וכמו שאמרו זיכרונם לברכה בגמרא: 'מעולם לא קריתי לאשתי - אשתי, ולשורי - שורי, אלא לאשתי - ביתי, ולשורי - שדי'. הרי האישה נקראת 'בית'. 'אל תמנע טוב' - קרא בו 'טו בי"ת'. 'טו' - בגימטרייה: 'יה', שהם יו"ד ה"א - שיש באיש ואשתו, ו'בית', כמשמעה, היא האישה. ומזהיר לבעל שהוא העיקר, שלא יתקוטט עם אשתו ויגרום הסתלקות לאותיות שביניהם. ואחר כך כשיהיה שלום ביניהם, יזכו לבנים ובנות, ויתייחד השם ביניהם.
חכם מכלוף אביחצירא , קהלת יעקב: חידושי תנ"ך ודרושים, עמ' פא, דפוס 'המערב', ירושלים, תשל"א (1971) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שצריך שיהיה בו תנאי התלמיד חכם, שיהיה עושה מעשה עמך.
'וגם הכוהנים, הניגשים את ה', יתקדשו' - התלמיד חכם צריך שיהיו בו תנאי התלמיד חכם, שיהיה צנוע ומעולה, ושונא בצע, ודיברו עם הבריות בנחת, ושם טוב עולה, שאין המדרש הוא העיקר אלא המעשה, ונאה מקיים, שאף על פי שנמנו וגמרו שהתלמוד גדול, הוא מפני שמביא לידי מעשה. מה שאין כן אם התלמיד חכם שנואות שמועותיו, אזי קוראים בו: 'ונשיא בעמך לא תאור' - בעושה מעשה עמך.
וזה אומרו: 'וגם הכהנים' - לרמוז על התלמידי חכמים, שהם הגדולים והמכובדים ... 'הניגשים אל ה' ... גם הם צריכים שיתקדשו, ויהיו תמימים, וענווים, וקדושים, שעל ידי זה הם יזכו להתרבות מאת ה'.
חכם מכלוף אביחצירא , קהלת יעקב: חידושי תנ"ך ודרושים, עמ' כה-כו, דפוס 'המערב', ירושלים, תשל"א (1971) מתוך 'החכם היומי'
