מקצת שבחו
חכם אליהו ילוז נולד לאמו חנה בת החכם מרדכי פדידה, ולאביו חכם אברהם ילוז, בשנת תר"ך (1860) בעיירה מזגידה שבמחוז תאפילאלת שבמרוקו. בית משפחתו היה בית ועד לחכמים, ושם מקום תלמודו בילדותו.
בשנת תרל"ג (1873), החלה משפחתו במסע עלייתם לארץ ישראל. בהיותם בדרך, בעקבות מות הסולטאן מוחמד וסכנת השודדים בדרכים, התעכבה המשפחה בעיר פאס. מקץ שנה, המשיכה המשפחה את מסעה דרך טנג'יר, משם לאלכסנדריה, עד הגעתם ארצה בחודש טבת בשנת תרל"ד (1874), והשתקעותם בעיר טבריה.
בשנת תרל"ה (1875), חכם אליהו ילוז נשא לאישה את שמחה בתו של חכם דוד א-סודרי. הוא שכר חדר על יד בית הכנסת 'הסניור' שעל יד הכנרת, ושם לן בעומקה של הלכה.
בשנת תרמ"ב (1882), החל לדרוש בבית הכנסת הגדול שבעיר טבריה, לבקשת רבני וחכמי העיר.
בשנת תר"ן (1890) יצא לשליחות כשליח דרבנן לערי מרוקו מטעם חכמי טבריה. בבואו לערים הגדולות פאס, מכנאס צפרו וטנג'יר נשא ונתן בדברי הלכה עם החכמים הגאונים שישבו באותה העת על מדין.
בשנת תרנ"ג (1893) חכם אליהו ילוז שב לטבריה, ומונה כחבר בית הדין של טבריה, ובמרוצת הזמן מונה לאב בית הדין, תפקיד בו החזיק בו עד סוף ימיו.
בשנת תרנ"ט (1899), חכם אליהו ילוז יצא לשליחות נוספת לערי צפון אפריקה יחד עם בנו
חכם יוסף חיים ילוז.
בשנת תרס"ב (1902) חכם אליהו ילוז שב לטבריה, אך בתחילת שנת תרס"ג (1902) פרצה בעיר מגפה, וחכם אליהו עבר לכפר פקיעין, שם ישב יותר משנה.
בשנת תרע"ד (1914) עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאסר חכם אליהו ילוז ומשפחתו ע"י הממשלה הטורקית, מכיוון שהחזיקו באזרחות בריטית. בסיוע הקונסול האמריקאי, גלו לאי כרתים יחד עם יהודים רבים. חכם אליהו ילוז מונה ראש לכל הגולים. משם הועברו לקפריסין. משכבשו הבריטים את הארץ שבו לטבריה.
בחודש אב בשנת תרפ"ט (1929), בעקבות הזוועות שנעשו ביהודים בירושלים, חלשה מאוד דעתו. חכם אליהו ילוז חלה ומסר את נשמתו לבורא ביום כ"ב אלול בשנת תרפ"ט (1929). במותו הוכרז ביטול מלאכה בעיר טבריה ותשובי העיר נאספו ללוות את מיטתו בדרכו האחרונה.
חכם אליהו ילוז הותיר אחריו ספרים רבים, חלקם הספיק להדפיס בחייו. ביניהם: 'פתח אליהו' - דרושים, 'יש מאין' - שו"ת ב' חלקים, 'זמירות ישראל'- על תהילים, 'מעשה אליהו' - דיני קידושין, ועוד.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש 'בקופה של צדקה' ניצל ממוות, ו'מיד ליד' מציל ממוות.
'צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ' - שני סוגי צדקות, ומבאר: כי אחת מהן תזכה בה 'למען תחיה' - שתציל ממיתה עצמה, והשנייה 'וירשת את הארץ' - עולם הבא, ארץ חיים. ....
והנה הגם ליד העני, נראה שאין בה זכות מהצלת מיתה, מכל מקום ... הרי שכשהשעה דחוקה לחיי נפש, ואין זמן לחכות לקופה של ציבור, גם 'מיד ליד' מצלת ממיתה עצמה.
ובזה יפורש 'נתון תתן לו' - ראשונה סתם, שהיא לקופה של ציבור כי כך היא המעולה. שנית 'תתן לו' - שאם השעה דחוקה, תתן לו מיד ליד, 'ולא ירע לבבך בתתך לו', ולא נתת לקופה של צדקה ,שהיא מעולה יותר 'כי בגלל הדבר הזה', גם כן יברך אותך באותה ברכה עצמה שהיתה בנתינה לקופה. ומביא הטעם: 'כי לא יחדל אביון' - שהקב"ה אינו חפץ שימות האביון ברעב ויחדל מקרב הארץ, ואם אתה דוחהו עד שיחיה בקופה, הרי הוא מת וחדל.
חכם אליהו ילוז, פתח אליהו - חלק ב', עמוד ע"ז. הוצאת ישיבת משכיל לדוד, אשדוד, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' משיב לעניין השכרת בתים בארץ ישראל.
שאול שאל אחד מיקירי עיר קודשנו, תבנה ותכונן, בעל נפש: אם יוכל להשכיר הבתים, שיש לו פה עיר קודשנו, תבנה ותכונן, לחברת המיסיון שאין להם צורות השתי וערב, רק מאמינים באותו האיש, ורצונו להיות ההיתר בשופי. ...
הרואה עיניו יחזו כמה נתלבטתי למצוא ההיתר בזה בשופי, ולא עלתה בידי, זולת אם יפקיר המשכיר ביתו בפני שלושה (באפי תלתא) לכל ימי השכירות, תעלה לו ארוכה מכוח ספק ספקא בשופי. ...
ואודות היתר לישמעאלים כבר הורה זקן (=הראשון לציון חכם רפאל בן שמואל מיוחס) בספר 'מזבח אדמה', חלק יורה דעה סימן קכ"א, ההיתר בשופי.
חכם אליהו ילוז, שו"ת יש מאין, חלק א', סימן טו"ב, עמודים קט"ו- קל"ו. מכון ברכת אליהו, נתניה, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש כוכבי השמיים על הצדקה וחול על שפת הים על המשפט.
'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע: זה דיין שדן דין אמת לאמיתו, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: אלו גבאי צדקה' - שידוע שאור הכוכבים אינו שלהם, רק מהלבנה, שמו שכתוב 'מיעט הירח וריבה צבאיה', וכך גם הגבאי יש לו זכות, הגם שכסף אינו שלו, רק שמקבל מאחרים - 'גדול המעשה'.
ומזה יתברך מה שכתוב באברהם 'אשר יצווה את בניו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' - כי הנה עניין הגבאי צדקה להעניק מזה וליקח ממנו לתת לאחרים. ועניין המשפט לתת גבול לעלילות מצעדי גבר לבלתי 'יגבר איש' בעול על חברו. ושני אלה מצאנום בדרך ה', שלקח מאור הירח וחילק לכוכבים.
ועל זה אמרו 'ושמרו דרך ה' - כביכול כמו שעשה לעשות צדקה ליתן מזה לזה, וכן דרכו לעשות גבולים, וכמו שנאמר 'אשר שמתי חול גבול לים' וכמוהו לעשות משפט המציב גבולות בין אדם לחברו, ולעומת זה בירך זרע אברהם ככוכבי השמיים - נגד הצדקה, וכחול אשר על שפת הים - נגד המשפט, לשלם להם מידה כנגד מידה.
חכם אליהו ילוז, פתח אליהו - חלק ב', עמוד ס"ה. הוצאת ישיבת משכיל לדוד, אשדוד, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מביא רמז שדוד זכה במלכות - בזכותו ובזכות אבותיו.
'ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי' - רמז 'בעדי' - זכותו וזכות אבותיו, שהם אותיות 'בעדי' - ראשי תיבות: בועז עובד דוד ישי, וזהו גם כן מצאתי 'דוד עבדי' - שבזכותו וזכות אבותיו זכה למלכות
חכם אליהו ילוז, זמירות ישראל, עמוד 10. מכון ברכת אליהו, נתניה, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' משבח שבטי ישראל - כולם קדושים, וכולם הושוו בה להודות.
'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' - כלומר שאינה דומה לארץ ישראל, שנחלקה לשבטים, כל אחד למקומו, אלא שמה - נתחברו בה כל השבטים, שהיא לא נתחלקה, וזהו 'ששם עלו שבטים' - יחד באין הבדל, ונותן טעם להשוותם בה - כי 'שבטי יה עדות לישראל'. ...
'יה' - מעיד עליהם כולם קדושים, ואין הבדל ביניהם, וכולם הושוו בה להודות שם לשם ה'.
חכם אליהו ילוז, זמירות ישראל, עמוד 212. מכון ברכת אליהו, נתניה, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
