מקצת שבחו
חכם יעקב הכהן נולד לאימו ולאביו מגאצי הכהן, בשנת תרע"ו (1916), בעיר ביזרטה שבתוניסיה.
גדל עם משפחתו בעיר תוניס ולמד בבית הספר הצרפתי. בשנת תרפ"ח (1928), בהשתדלות דודו, חכם מעתוק עתוגי הכהן, מחבר הספר 'יקר ערך', עבר המשפחה לג'רבה, שם למד בישיבת חכם דידו הכהן, מחבר הספר 'עת דודים', ובבית הכנסת 'רבי חזקיה פרץ' מפי חכם יוסף וזיפה הכהן. בימי שישי בצהרים, היה לומד גמרא אצל דודו, חכם מעתוק עתוגי הכהן, שהיה בוחנו, ועוקב אחר התקדמותו בלימוד התורה.
חכם יעקב הכהן נשא לאשה את מרים, בת למשפחה כוהנים מיוחסת, ונולדו להם שמונה בנים וחמש בנות.
חכם יעקב הכהן היה פעיל בתנועה הציונית, ובשנת תש"ח (1948) עמדה משפחתם לעלות לארץ ישראל, אך בדרכם נגנב מהם רכושם יחד עם דרכוניהם ושאר מסמכיהם. לכן רק בשנת תש"ט (1949), לאחר טלטלות רבות, זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בכפר שלם. הוא הביא עימו ארגז גדוש בכתבי יד ובחידושי תורה שחיבר, אך הכתבים אבדו, ואין יודע היכן הם. בארץ, חכם יעקב הכהן למד בבית המדרש רשב"י, בשכונת 'התקווה' יחד עם חכם שלום מזרחי, והיה חזן ומוסר שיעורים בית הכנסת 'אלגריבה' בכפר שלם. פרנסתו מצא בחנות שפתח.
בשנת תשי"ד (1954) עבר לגור בחולון, והמשיך ללמוד בשכונת התקווה, ובשבתות היה לומד גמרא, בית הכנסת 'ארם נהריים' בחולון, יחד עם חכם מעתוק חי בדרה, תלמידו של המקובל חכם יהודה פתייה.
חכם יעקב הכהן נפטר בקיצור שנים ביום י"ח בחשון תשכ"ז (1966).
לאחר פטירתו יצאו לאור, משארית כתביו, שני חלקי הספר 'יעקב איש וביתו', בשנים תשס"ב-תשס"ג (2002-2003), בעריכת הספר חכם ישראל הכהן, וחכם יוסף כהן, בהשתדלות בניו ובנותיו.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא ימתין בלימוד תורה עד שיקוו המים אל מקום אחד.
'ויאמר א-לוהים: יקוו המים מתחת השמים, אל מקום אחד, ותראה היבשה, ויהי כן'. - שאם האדם רוצה לעשות איזה מצוות ומעשים טובים או רוצה ללמוד תורה, יבוא היצר הרע ויאמר לו: מי שהוא קורא בתורה יחיד, אינו טוב, אלא עד שיתקבצו החכמים הכל בבית המדרש, אז תלמדו יחד. וכן גם כן מעשים טובים, כשהאדם רוצה לעשות איזה מצווה, אומר לו: כשתעשה בינך לבין עצמך, אין אדם רואה אותך ואין בני אדם למדים ממך, אבל המתן מעט עד שיבואו כל האנשים, ויראו אותך וילמדו ממך. וכן על זה הדרך. אבל באמת אינו כן, שאפשר שיתבטל מאותה מצווה, ולא ילמד, ולא יעשה שום מצווה.
וידוע ש'יבשה' - רומז למצוות ולמעשים טובים. וזה כוונת הכתוב: 'ויאמר א-לוהים' - דהיינו היצר הרע שהוא נקרא מלך, ו'אלהים' לשון מלכות. כשאדם רוצה ללמוד או לעשות איזה מצווה, אומר לו: 'יקוו המים מתחת השמים' - דהיינו החכמים ובעלי תורה, 'אל מקום אחד' - בבית המדרש. ואז תלמדו יחד, שלימוד ותפילת רבים אינה שבה ריקם. ואמר הפסוק: 'ויהי כן' - 'וי' אם 'יהי כן' - שאפשר שלא יבואו, או יכלה הזמן. ולא ישמע לעצת היצר הרע.
חכם יעקב הכהן , יעקב איש וביתו, חלק ב, עמ' ו-ז, הוצאת יוסף כהן, בני ברק, תשס"ג (2003). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאיך יהיה מצפה למשיח, ולא שב וכיפר עוונות ראשונים.
'פסח, מצה ומרור' - צריך אדם שיאמין תמיד שעתיד הקדוש ברוך הוא להביא לנו משיח צדקנו במהרה ובזמן קרוב. וסיים דבריו, דהיינו דווקא אם יהיה גם כן עושה שני דברים אלו: שהם 'מצה' - להוציא חמץ שהוא היצר הרע, דוגמתו היצר הטוב נקרא 'מצה' - דהיינו שיעקור ויבער החמץ, דהיינו היצר הרע, מלבו ויאכל מצה, דהיינו היצר הטוב. וגם כן 'ומרור' - שיהיה תמיד מרור ומיוסר ומסתגף בייסורים ובעונשים כדי שיכפר עוונותיו, ואז ממילא יצא ידי חובתו. אבל אם לא יעשה כן - לא יצא, שאיך שיהיה מצפה למשיח, מה עשה בזה?! - כיוון שלא שב בתשובה ולא כפר עוונותיו הראשונים.
חכם יעקב הכהן , יעקב איש וביתו, חלק ב, עמ' נ-נא, הוצאת יוסף כהן, בני ברק, תשס"ג (2003). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהמפרנס אביו ואימו, נקראת צדקה, והקב"ה מעשירו.
'וכלכלתי אותך שם' וגו' 'והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים' - אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שהמכבד את אביו ואמו, הקדוש ברוך הוא מעשירו, כמו שאמרו על עשו, שהיה מכבד את אביו ואמו, מה פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו? - נתן לו את הר שעיר ונתעשר. וזהו שכתב: 'וכלכלתי אותך שם' - שאעשה לך כבוד וממילא: 'והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים' - שהקדוש ברוך הוא העשיר אותו. וקל להבין.
גם כן אפשר לומר על פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שמי שיפרנס אביו ואמו נקראת 'צדקה'. ועוד אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שהנותן צדקה, הקדוש ברוך הוא מעשירו, וזהו שכתוב: 'וכלכלתי אותך שם' - וזו נקראת 'צדקה', וממילא 'והגדתם לאבי את כבודי במצרים', שהקדוש ברוך הוא מעשירני. וקל להבין.
חכם יעקב הכהן , יעקב איש וביתו, חלק ב, עמ' טז, הוצאת יוסף כהן, בני ברק, תשס"ג (2003). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהאחדות היא שעמדה לאבותינו ולנו, ובזה עם ישראל חי..
כמה גדולה מעלת השלום והאחדות, להיות כל איש עוזר לחברו, הן בגופו הן בממונו, הן בכוחו הן במוחו, שעל זה כתוב: 'ואהבת לרעך כמוך' שהוא כלל גדול בתורה. ...
והמידה הזו צריכים אנו להחזיק בה תמיד, כפי יכולתנו ויותר, שהיא עיקר קיומנו וחיותנו בגלות הזה, שאם כל אחד אומר: 'שלום עליך נפשי' אז, חס ושלום, אין תקוה ל'שונאי ישראל', שעל ידי זה 'שונאי ישראל' יעשו כרצונם, שכל אחד לבדו יכולים עליו, הן באונס הן ברצון, להמיר דתו, חס ושלום. וכיוון שאין לו עזרה, מצר על כורחו, שלא בטובתו, יהיה נכנע להם. אבל על ידי האחדות והשלום שביניהם, ש'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק', אז על ידי זה מובטחים אנו שתמיד בעזרת ה' שם ישראל חי וקיים.
וזוהי כוונת המגיד: 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו' - תיבת 'שעמדה': גימטרייה 419, כמניין תיבת: 'אחדות' - כלומר שהאחדות 'היא שעמדה לאבותינו ולנו', שאם במצרים ניצולו על ידי זה, ואם בגאולה העתידה במהרה בימינו נגאלים בזכות האחדות, וכן בכל דור ודור.
חכם יעקב הכהן , יעקב איש וביתו, [חלק א], עמ' קלב-קלג, הוצאת אליהו כהן, בני ברק, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד תוכחת מגולה, אנשים הממהרים בתפילה.
ומכאן תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, לאנשים הממהרים להתפלל לפני עלות השחר, תפילה חטופה וקטופה, ותיכף יוצא מבית הכנסת, ומוציא בידו 'עלינו לשבח', ואינו עוזבה בבית הכנסת, כלומר, שגומר תפילתו ברחוב. ויום ולילה לא ישבות ממלאכה, ומנחה עם ערבית סמוכה, או שיתפלל ביחיד בביתו או ישכחנה לגמרי, וישכב על מיטתו. ואם יתפלל, כאילו עומד על קוצים ודרדרים. אדם זה מה יענה ביום דין ומשפט, אוי לה לאותה בושה. אוי לה לאותה כלימה. ובאיזה מצח נחושה יעמוד לפני שוכן רומה. האם תפטור אותו הטענה: 'שמא לא אמצא מחייתי, ומחיית אנשי ביתי', כי זה אדרבא יכביד עליו עוונו, תחת שנה שנתיים, ובמקום שבעה שבעתיים, כי מראה בזה מיעוט ביטחונו בה' יתברך.
חכם יעקב הכהן , יעקב איש וביתו, [חלק א], עמ' קכד, הוצאת אליהו כהן, בני ברק, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד מרוב הגאות שלו, אינו מסתפק במועט, ואפילו עולה סופו שירד.
'והנה מלאכי א-לוהים עולים ויורדים בו' - הגאה לא יהיה עשיר, משום שכל דבר ודבר, אינו מסתפק במועט, אלא רוצה טוב ביותר, כדי שיתגאה, וממילא יהיה עני לבסוף. וזהו כוונת הכתוב: 'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה' - מרוב הגאות שלו. והוא 'מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה' - לפיכך עולים בו, אפילו הוא 'עולים' - דהיינו עשיר, אפילו כך 'ויורדים' - שיהיה עני. וקל להבין.
חכם יעקב הכהן , יעקב איש וביתו, חלק ב, עמ' יא-יב, הוצאת יוסף כהן, בני ברק, תשס"ג (2003). מתוך 'החכם היומי'
