מקצת שבחו
חכם דוד שלמה אייבשיץ נולד לאביו חכם ירחמיאל ולאמו בשנת תקט"ו (1755) בעיר אוזירן, במערב אוקראינה.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם ירחמיאל, ונודע כעילוי. נשא לאישה את בתו של חכם יחיאל מיכל מרגליות, רב העיירה אולשקוביץ, עבר לאולשקוביץ, היה סמוך על שולחן חותנו, והקדיש עתותיו לעסק התורה.
הוא נמנה על תלמידי חכם יחיאל מיכל מזלוטשוב. הסתופף בצלו של חכם זאב וולף מצ'רני-אוסטראה. רבו המובהק הוא חכם משולם פייבוש הלר מז'אבריז, מחבר הספר 'יושר דברי אמת'.
בשנת תקל"ה (1775) עבר לעיר נדבורנה, הקים ישיבה, עסק בתורה והעמיד תלמידים. בשנת תקמ"ב (1782) חיבר את ספרו הראשון 'מגילת סתרים' - ביאור על פרק ראשון בתהילים. בשנת תקמ"ג (1783) חיבר את ספרו השני 'משוש כל המתאבלים' - פירוש למגילת איכה.
לאחר מכן עבר לעיירה חורוסקוב בגליציה, ושימש רב העיר. הוא עמד בראש 'חבורה קדושה', שניהלה את עסקי הצבור בעיר, ובהשפעתו הוקם בית העלמין היהודי. מחורסוקב עבר לעיירה בודאניב, במערב אוקראינה, ושימש רב העיירה במשך כעשר שנים. הוא נודע כדרשן וקדוש, והעמיד תלמידים רבים, בתוכם תלמידו המובהק חכם אריה לייב מרגליות, שלימים זכה להוציא לאור את כתביו של חכם דוד שלמה אייבשיץ.
מבודאניב עבר לעיר סורוקה במחוז בסרביה (היום, צפון מולדובה), והיה לאחד מראשוני מבשרי החסידות ברומניה. הוא הקים ישיבה בעיר, בה הצטופפו תלמידים מכל רחבי בסרביה.
בשנת תקס"ט (1809) זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בעיר צפת. בענוותנותו, הסתיר גדולתו בתורה, שימש מלמד תינוקות, וחי בדוחק רב. בשנת תקע"ב (1812) יצא לאור, בעיר מאהלוב, ספרו 'לבושי שרד'. זהו ספרו היחיד, שהודפס בחייו, והוא יצא לאור בעילום שם, בידי תלמידו, חכם אריה לייב מרגליות.
חכם דוד שלמה אייבשיץ נפטר ביום כ"ב בחשוון בשנת תקע"ד (1813), ומנוחתו כבוד במערת קבורה בצפת.
הוא חיבר ספרים רבים נוספים, שיצאו לאור לאחר פטירתו: 'נאות דשא' - שו"ת; קונטרס 'אשד הנחלים'; 'כד הקמח' - שו"ת; 'ערבי נחל' - דרושים והלכות. חיבורו על מסכת גיטין, 'טיב גיטין' נותר בכתב יד.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא ישב בין בטלים מהתורה, להתכבד ולהתגאות בלימודו.
'כי אם בתורת ה' חפצו' - שלומד כדי שיכבדוהו בני אדם, בעת שעושה איזה דבר כדי שיכבדוהו. ומי שרוצה להתרחק מזה, הוא מתחבר אל חכמים גדולים וצדיקים, וזהו סיבה להרחקת המידה הזו, כי רואה תמיד אנשים, שעושים יותר ממנו, ואין מתגאה במה שעושה, רק עושה לפי תומו.
להוציא מי שיושב בין יושבי קרנות, ובמושב שבת במרומי קרת, שבטלים מדברי תורה, אז יוכל להתגאות במעשיו, ולכן יוכל לבוא במידה זו. וזהו: 'אשרי האיש אשר לא הלך' ולא ישב במושב לצים - היינו: הבטלים מדברי תורה. 'כי אם בתורת ה' חפצו' - הוא חפץ רק בתורה, ולא שיכבדוהו בני אדם, כי יושב בין צדיקים, ולכן אינו מתגאה במעשיו, כי רואה צדיקים גדולים ממנו, והיינו: 'כי אם בתורת ה' חפצו' - פירוש: אינו עושה בשביל שום דבר, רק חפצו בתורה.
חכם דוד שלמה אייבשיץ , מגילת מסתרים (עם תשובה שלימה), דף ה' ע"ב, דפוס אברהם קויפמאן ובניו, ברוקלין, תר"ע (1910). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד מה תשתוחחי ומה תהמי הוא רק כדי שבך יחסו עניי עמי.
'לא תבושי ולא תיכלמי, מה תשתוחחי ומה תהמי' - מבוא וידוע שלעתיד לבוא, ידבר ה' על לב השכינה לנחמה, ולפי שבכל שבת יש התעוררות הגאולה, לכן אומרים: 'לא תבושי ולא תיכלמי', אף שעכשיו בגלות השכינה שוכבת בעפר, מכל מקום, הלא מה שתשתוחחי ומה שתהמי, הוא רק כדי ש'בך יחסו עניי עמי', לכך היא מלובשת באויר הלז, בסוד 'ומלכותו בכל משלה' בכדי שיהיה קיום לבניך, אבל לא מצד עצמך, ובו ביום 'ונבנתה עיר על תילה'.
חכם דוד שלמה אייבשיץ , ערבי נחל על התורה, פרשת בשלח, דף פ"ג ע"ב, עמ' 166, ביוזעפאף, תר"מ (1879). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לומר בשם כל ישראל, שהקב"ה רוצה בטובת ישראל.
מי שכוונתו לייחד 'בשם כל ישראל' כי מזה בא שפע וברכה אל כל ישראל. ואם נפשך לומר: כי גם זה נקרא 'על-מנת לקבל פרס' - מה לי שהוא מקבל טובה או 'כל ישראל, מאחר שאינו בשביל כבוד הבורא. וזה הווי כעובד עבודה זרה, חס ושלום, כי מי שמכווין בדבר, שחוץ לכבודו יתברך, הווי עובדה זרה כמו שכתב 'חובת הלבבות' - זה אינו כלום, כי בכל הדברים שהאדם מתפלל, צריך העיקר להיות בשביל כבוד ותענוג הקדוש ברוך הוא, כבודו יתברך, כמו שהארכתי בזה במקום אחר. שאם לא כן, איך תקנו אנשי כנסת גדולה כל תפילה, ואין כאן מקום להאריך, והעיקר כי כבוד ותענוג של הקדוש ברוך הוא בטובת ישראל, והוא עושה לכבוד, לכן הוא רוצה שתהיה זו בשביל כל ישראל
חכם דוד שלמה אייבשיץ , מגילת מסתרים (עם תשובה שלימה), דף ו' ע"ב, דפוס אברהם קויפמאן ובניו, ברוקלין, תר"ע (1910). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד מעט מעט יתן פריו, ומצטרף לחשבון גדול.
עוד יש לרמוז בכאן דברי 'חובת הלבבות' שהבאתי לעיל, שלא ימהר האדם לקפוץ למדרגה גדולה בפעם אחת, אלא מעט מעט בהדרגה, וקובץ על יד, הן בתורה הן בעבודה. וזהו: 'והיה כעץ ... אשר פריו יתן בעתו' - כמו האילן שהוא עושה בכל שנה פירות, מעט מעט, בעתו, עד שמצטרף לחשבון גדול.
חכם דוד שלמה אייבשיץ , מגילת מסתרים (עם תשובה שלימה), דף ט"ו ע"א, דפוס אברהם קויפמאן ובניו, ברוקלין, תר"ע (1910). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד להמתין על התעוררות ליבו, ואז לפני ה' ישפוך שיחו.
צריך זה להמתין על התעוררות ליבו, שיזריח 'דחילו ורחימו' על אבריו, אלא שאוחז בהתעוררות זה, ועושה מיד מצוות באיברים, להוסיף קדושה בלב, ומלב לאיברים.
ועל בחינה זו אמר דוד המלך עליו השלום: 'תפילה לעני כי יעטוף, ולפני ה' ישפוך שיחו' - ירצה: כי עני בדעת הזה, אשר ממתין עד תתעטף בו נפשו, שיבוא התעוררות ללב, אזי בעת התעוררותו, עצה היעוצה לו, שיהיה אז תפילתו, אשר 'לפני ה' ישפוך שיחו' דייקא - רוצה לומר: שיהיה עבודתו בכוחו, שיהיה ליבו בידו.
חכם דוד שלמה אייבשיץ , ערבי נחל על התורה, פרשת תרומה, דף צ"ח ע"ב, עמ' 196, ביוזעפאף, תר"מ (1879). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלאו כל נותני צדקה שווים, וקוצר לפי חסדו.
'זרעו לכם צדקה, וקצרו לפי חסד' - וביאור המילות כי כינה הנביא כל עשיות שאדם עושה לזריעה, והתכלית המכוון, והמקווה אצלו מאותה עשייה - לקצירה. ולזה אמר שיזרע - דהיינו שיעשה מעשה הצדקה, ויהיה התכלית - דהיינו: הקצירה לפי החסד, שיהיה עליו מהשם יתברך. ויש לומר דבר שמשתמע, שיש אפשרות, שיעשה צדקה ולא יקבל שכר, כיוון שתלה הדבר כלפי חסד. ובאמת זה אומרו, שכל העושה צדקה מקבל שכר, ופשוטו, שלאו כל נותני צדקה שווים, ואינו דומה שנותן בסבר פנים יפות, למי שנותן בפנים זועפות, כמבואר ביורה דעה כמה מעלות ומדרגות בצדקה, וכן לפי עושרו. וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: 'כראוי לו לעשות - לא עשה', והעני הנותן פרוטה - מקבל שכר הרבה, והעשיר הנותן פרוטה - אין לו שכר. וכן כל כדומה לזה, והיינו: 'לפי חסד' - היינו: החסד והרצון של הנותן הצדקה. כך הוא לפי פשוטו.
חכם דוד שלמה אייבשיץ , ערבי נחל על התורה, פרשת האזינו, דף קל"ד ע"ב, עמ' 268, ביוזעפאף, תר"מ (1879). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאם נדמה לו שמצא טעות, אל יהיה רץ נמרץ.
והנני מחלה פני כל מעיין בחיבור זה, שאם בתחילת עיונו והשקפתו הראשונה, יהיה נדמה לא על איזה ביאור, שהיא הבאר"ה, שלא לצורך, ושזו היא הכוונה הפשוטה בדברי הגאונים הנזכרים. ומהרה ירוץ דברו להשליך לפידים כנגד המחבר והחיבור, לומר שמלאכה שלא לצורך גופא היא. ומכל שכן, שיהיה נדמה לו דברי המחבר מוטעים, חליתי היא בעשר חלות, שאל יהיה רץ נמרץ, כפרי המהירות חרטה, עד ישקול הדבר, פעמיים שלוש.
חכם דוד שלמה אייבשיץ , אשד הנחלים, הקדמה, ליוורנו, תקפ"א (1821). מתוך 'החכם היומי'
