מקצת שבחו
חכם פנחס רחמים חדאד, נולד לאביו חכם מעתוק ולאמו ברוריה, בשנת תרכ"ז (1867) בג'רבה.
ראשית תורתו למד מפי אביו חכם מעתוק חדאד, גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי ג'רבה.
בשנת תרל"ט (1879) זכה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל, בעקבות חלום של אימו ברוריה, והתיישבו בעיר ירושלים. בצרתם כי רבה, נפטרה האם ברוריה, ושניים מאחיו. בשנת תר"מ (1880) חזר אביו, חכם מעתוק חדאד, יחד עם ילדיו הנותרים לג'רבה, אך מעט זמן אחר הגיעם לג'רבה, נפטר חכם מעתוק חדאד, ואין חונן ליתומיו.
חכם פנחס חדאד נדד בחוסר כל, בחיפוש אחר פרנסה, וסבל מעוני ומחסור. הוא הגיע לעיר תוניס, שם נשא לאישה את בתו של יששכר מאמו. הוא התפרנס מיגיע כפיו, ושקד על לימודו
בשנת תרנ"ד (1893), בן דוד של אביו, שאול בן
חכם יצחק חורי, אמצו וסיפק כל צרכיו, כך שיוכל להקדיש עצמו ללימוד התורה. חכם פנחס רחמים חדאד גדל ונתעלה, בנגלה ובנסתר, ולמד תורה מפי רבו, הדיין, חכם דוד ג'אווי.
הוא נודע ברבים בדרשותיו, וכתב את חידושיו בספר 'ויעמד פינחס' - על ספר תהלים עם 'לקוטי פרחים' - על התנ"ך, על ספר הזוהר, על התלמוד הבבלי ופיוטים. בשנת תרע"ז (1917), לאחר פטירת בתו ברוריה, זכה להדפיס את ספריו למנוחת נפשה. אחיו, חכם יעקב חדאד, שימש סופר בית הדין בתוניס, ואחר כך בטריפולי. אח נוסף,
חכם דוד חדאד, שימש ברבנות, בכמה ערים בצפון אפריקה, וחיבר את הספרים 'קרן לדוד', ו'מעשה ניסים'.
מועד פטירת החכם אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום י' כסליו, יום בו חתם, חכם אליהו זרח, רבה של תוניס, על ההסכמה לספרו 'ויעמד פינחס', בשנת תרס"ד (1904). אומנם הספר יצא לאור רק בשנת תרע"ז (1917).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהיה לו חידוש בבית המדרש, שאמר אתבונן.
'עדותיך אתבונן' - אם תאמר, וכי מה עניין בינה לכאן? 'אקרא' היה לו לומר. כי מה חידוש היה לו בבית המדרש שאמר: 'אתבונן'. ויהי כמשיב: 'לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצוותך מאוד'. וכמו שפירש רש"י, זיכרונו לברכה, בדיבור המתחיל: 'לכל תכלה' - כל סיום דבר יש קץ וגבול, אבל מצוותיך אין לה קץ וגבול לתכליתה. מצאתי עד כאן לשונו. אי לזאת, גם אני כמה וכמה 'אהבתי תורתך' ו'כל היום היא שיחתי' - שכל עוד מה שאני מתבונן בה, אני מוצא בה כמה וכמה מטמוני סודות, ודרשות, וטעמי המצוות, וכיוצא בזה דברים חדשים. וכן הוא אומר: 'אם תבקשה ככסף וכמטמונים, תחפשנה אז תבין' - כיוון שהיא 'ארוכה מארץ מדה, ורחבה מני ים'.
חכם פנחס רחמים חדאד, ויעמד פינחס, דף נב ע"ב-נג ע"א, דפוס ציון וזאן, תרע"ז (1917). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד סיבות קירוב הגאולות הן מידות ההולך תמים ופועל צדק.
'מי יתן מציון ישועת ישראל', וסמוך לו 'מזמור לדוד, ה' מי יגור באהליך' - והוא מה שאמרנו, כי אדונינו דוד, עליו השלום, משתוקק לתשועת ישראל, כמו האדם המשתוקק עניין גדול וחביב להשיגו, ואין לנו עניין גדול יותר מזה ודאי, ולכן אמר בלשון הזה. ועל פי זה אמור מעתה: 'מי יתן' - ותבוא שאלתי, ולעשות את בקשתי, ששאלת 'מציון' - מה', השוכן בציון, כן פירש בעל 'המצודות', זיכרונו לברכה.
ומה היא השאלה והבקשה? - 'ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו', ואז 'יגל יעקב', לפי שהוא לקח ערבון על זה. ... 'ישמח ישראל' - יען כי השיג מבוקשו, ואחר זה ויהי כמשיב לנפשו ויאמר לה: דומי נפשי והרגעי כי ודאי תשיגי מבוקשיך, כי סיבות קירוב הגאולות הם אלו המידות: 'הולך תמים' - היינו מידת האמונה, ומצאנו ישראל נשתבחו במידה זו ... 'ופועל צדק' - היינו הצדקה ... ומצאנו ישראל נשתבחו במידה זו ... ולכן באלו המידות, ודאי 'רוצה ה' את יראיו, את המייחלים לחסדו' - לקרב גאולתם, ואז 'שבחי ירושלים את ה' הללי א-לוהיך ציון'. במהרה בימינו אמן, וכאמור.
חכם פנחס רחמים חדאד, ויעמד פינחס, דף ז ע"א, דפוס ציון וזאן, תרע"ז (1917). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שכופים עליו לתת כפי ערכו, כברכת ה', אשר נתן לו.
'איש כמתנת ידו', וסמוך לו 'שופטים ושוטרים' - שהנה ידוע שכופים על מצוות צדקה, ורשות ביד בית דין לירד לנכסיו של הקמצן, ולמשכן שדהו, עד שייתן כפי שיושת עליו. וזהו: 'איש כמתנת ידו' - רצה לומר: כפי שהושת עליו על פי בית דין. והיינו שמחויב 'כברכת ה' א-לוהיך אשר נתן לך'. ששמו אותך כפי ערכך, והיתר למצווה רבה תחשב לך. ואם לא ייתן, לפחות כפי ערכו ששמוהו, הנה: 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך' - הם 'ושפטו את העם משפט צדק' - לתת כפי ערכו, לדבר עם הקמצן הזה, לבל יצטרך לכפיית בית דין. ואמר: 'צדק צדק תרדוף' - אתה מעצמך, 'למען תחיה וירשת את הארץ'. מה שאין כן הנותן בכפייה, ששכרו מועט. ואמר: 'צדק צדק' - כוונתו כאומרם זיכרונם לברכה: 'נתן תתן לו' - אפילו מאה פעמים, כי 'והיה מעשה הצדקה שלום'.
חכם פנחס רחמים חדאד, ויעמד פינחס, ליקוטי פרחים, דף ע עמו' א, דפוס ציון וזאן, תרע"ז (1917). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכל הנשמה תהלל י-ה, כל אחד כפי מדרגתו, ושלמות מעשיו.
'כל הנשמה תהלל יה הללויה' - אדונינו דוד המלך, עליו השלום, בא להודיענו דבר גדול כזה בדרך שירתו, ואמר כי דבר ידוע הוא, שכל הנשמה של כל נברא, באה לזה העולם כדי שתהלל י-ה, וכמו שאנחנו אומרים בתפילה: 'נשמת כל חי תברך את שמך, ה' א-לוהינו'. ולכן טוב עשו גם הוסיפו 'הללויה' יום יום.
אומנם האספו ואגידה לכם את דבר ה', והוא כי לא כל המדרגות שוות, אלא כל אחד ואחד כפי מדרגתו ומעשיו ושלמותו, לפי הצער השכר. וכל אשריו לאיש השלם הזה, אשר פירש לו מהבלי העולם, ולא הלך בעצתם של רשעים, ובדרכם של חוטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב, וכמו שנתבאר לעיל, אלא כל חפצו ותאוותו לעשות רצון קונו, בשלמות התורה והמצווה. וכתוצאה מכך הדבר גורם לו ודאי שתפילתו, והילולו, ודבר שירו, יהיו כולם מקובלים ברצון, ויגזור אומר ויקם לו.
חכם פנחס רחמים חדאד, ויעמד פינחס, דף א ע"ב, דפוס ציון וזאן, תרע"ז (1917). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד טעם סגולת האר"י לירוק שלוש פעמים לפני התפילה.
כתב בעל 'בית הבחירה', זיכרונו לברכה, בדיני התפילה: טרם שיתחיל התפילה יטהר מחשבתו. וסגולה לזה כתב המגיד וכו', והאר"י, זיכרונו לברכה, כתב שרקין שלושה פעמים, ויאמר: פי, פי, פי. יעויין שם.
נראה לעניות דעתי, כי כוונתו בא לומר ששלושה: פי, פי, פי הם גימטרייה: 'רע' - שעל ידי זה יוסר אותו רע ממנו, ותזדכך מחשבתו, ויוכל להתפלל בלב שלם. ואף אם שגיתי, אתי תלין משוגתי, וה' הטוב יכפר בעדי.
חכם פנחס רחמים חדאד, ויעמד פינחס, דף עה ע"א, דפוס ציון וזאן, תרע"ז (1917). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שכל השפע יורד שם, בשעת יישובה של ירושלים.
'יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים' - כאשר ינצח ישראל את אויביו, ויושלם עם הוויכוח, אז ונבנתה עיר קדשנו, וארמון על משפטו ישב כבתחילה. ואותו עת: 'יברכך ה' מציון' - יען כי הוא מקור הברכות, כידוע, שכל השפע יורד לשם, ומשם ייפרד לכל העולם. וכל זה אינו אלא, בשעת ישובה של ירושלים. וזהו: 'וראה בטוב ירושלים'. ואימתי? - 'כל ימי חייך' - דהיינו לימות המשיח. ...
ואז 'וראה בנים לבניך' - יען כי מקרא מלא שכתוב שם: 'בלע המוות לנצח'. וכל זה אינו אלא בשביל מידת השלום, לפי שעל ידי זה יהיה קיום התורה והמצוות, שכיוון שיש אחדות, ממילא מה שלא לקיים זה יקיים זה, ואז יהיה 'שלום על ישראל' - ויזכו לכל אלו המעלות.
חכם פנחס רחמים חדאד, ויעמד פינחס, דף נח ע" א, דפוס ציון וזאן, תרע"ז (1917). מתוך 'החכם היומי'
