מקצת שבחו
חכם אברהם עזרא כהן נולד לאימו תמר בוקאס ולאביו חכם חיים בלור הכהן בשנת תרצ"ג (1933) בירושלים.
ראשית תורתו למד מפי אביו חכם חיים בלור הכהן, שהיה חזן וקורא בתורה בבית הכנסת 'צעירי הפרסים' בירושלים. גדל בתורה וביראה בשכונת 'זיכרון טוביה', ולמד בבית הספר של העדה הפרסית 'אור החיים', ובהמשך למד בתלמוד תורה 'מזרחי'. בשנת תש"ו (1946) הצטרף לגדודי הנוער של ההגנה. בשנת תש"י (1950) שירת כחייל בנח"ל במחלקה של בוגרי בני עקיבא, והתיישב בקיבוץ סעד.
בשנת תשכ"א (1961) חזר לירושלים והוכשר כמורה ומדריך נוער. במהלך לימודיו, נשא לאישה את רבקה, בתו של חכם יעקב פינטו. רוב ימיו עסק בחינוך, כמורה ומדריך. הוא שימש רכז נוער בשכונת בקעה, ומרכז מועדון קשישים.
בשנת תשמ"א (1981) החל לשמש גבאי בית הכנסת 'טראנטו' בשכונת אהל משה בירושלים, והקדיש את חייו לעבודה ציבורית ולענייני מצווה וחסד. רוב שעות היום עסק בלימוד התורה, והשתדל תמיד למצוא בה חידושים, רמזים, פרפראות, חידות וגימטריות. היה דורש בבית הכנסת, ומסר שיעורי תורה במועדוני קשישים בשכונות 'בית ישראל' ו'שמואל הנביא', ובפינה שבועית ברדיו במסגרת התוכנית 'יום השישי - הפרלמנט הירושלמי'.
חכם אברהם עזרא נפטר, מדוכא בייסורים, ביום ו' בטבת תשס"ז (2006), ומנוחת כבוד בירושלים.
בשנת תשס"ח (2008), לאחר פטירתו, יצא לאור בידי בניו, ספרו 'תורת חסד לאברהם', כפי שנמצאו בכתביו וכפי שנמסרו ממנו בעל פה. בספר 'שאו מנחה', שיצא לאור, בשנת תשס"ח (2008) הובאו רעיונות, גימטריות וראשי תיבות בשם חכם אברהם עזרא כהן, 'אשר חננו הבורא במעיין נובע במיוחד לדעת לקשר בין מילים ואותיות התורה ולעלות לרעיונות הגנוזים בה בענייני מאורעות המתרחשים בעולמנו, ואשר ישוחזרו בין העמודים'.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהכל רמוז בתורה, ודורש עמל ויגיעה לגלות את שרמוז.
'והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו' - סופי תיבות: תום ה' תרן לבו. שלמות ה' תשמח את לבבו. אומר המלבי"ם: לא כתוב 'ולמדת', אלא 'והגית'.
קם אדם בבוקר והוגה מה אומרת לי התורה: ליטול ידיים, לברך, ללבוש ציצית וכו'. אוכל והוגה בתורה, ומברך את ה'. אם תהגה יומם ולילה בתורה ותתעמק בה, שכל התורה נדרשת בדרשות ודקדוקים, רמזים וגימטריות, ובה מוצאים אנו את כל התורה שבעל-פה. כל אשר עתיד להתרחש ולהתחדש, אמור ומרומז בתורה שבכתב, 'אין דבר שאינו רמוז בתורה', ברם מן הצורך יש להשקיע הרבה עמל ויגיעה בתורה כדי לגלות את זה. ואני עבדכם הקטן יודע כמה שזה נכון.
חכם אברהם עזרא כהן , תורת חסד לאברהם, עמ' 148, הוצאת המשפחה, ירושלים, תשס"ח (2008). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שגדול משיח בן דוד ממשיח בן יוסף בכוח התשובה.
'ויגש אליו יהודה' - בגימטרייה: 'דוד בן ישי'. יוסף הצדיק מסמל את המשיח הפיזי, הגשמי, משיח בן-יוסף. ואילו יהודה הגיבור, מסמל את המשיח הרוחני. ממנו יצא משיח בן-דוד. כאן הייתה מלחמת הרוח שמסמל יוסף הצדיק, כנגד מלחמת הכוח שמסמל יהודה הגיבור. המעניין הוא שמתוך הרוח של יוסף יוצא המשיח הפיזי, משיח בן-יוסף, המבטא את הכוח הגשמי. ואלו מתוך הכוח והגבורה של יהודה, יוצא משיח בן-דוד, המשיח הרוחני. למדנו מחכמינו זיכרונם לברכה שלפני בוא משיח בן-דוד נזכה לביאת משיח בן יוסף. ומשיח בן-דוד, הוא יישאר משיחנו. ובמה גדול כוח משיח בן-דוד ממשיח בן-יוסף? - בכוח התשובה, כמו שנאמר 'ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב'. לימדונו חכמינו זיכרונם לברכה במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גדולים אינם עומדים'. ... היום אנו נמצאים בעיצומם של ימות משיח בן-יוסף, המשיחיות הפיזית של בניית ארץ ישראל, של 'המשביר לכל עם הארץ'. נקווה שזו אתחלתא דגאולה של משיח בן-דוד ויהא משיחנו לעד, שיבוא במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
חכם אברהם עזרא כהן , תורת חסד לאברהם, עמ' 58-59. הוצאת המשפחה, ירושלים, תשס"ח (2008). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד ואלה שמות, ראשי תיבות: 'ושביה' וסופי תיבות: 'תהלים'.
השבת שבת 'חזון' על שם ההפטרה 'חזון ישעיהו בן אמוץ'. ההפטרה מסתיימת בפסוק 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'. הרב הצדיק יוסף חיים זוננפלד, זכר צדיק לברכה, ואב בית דין בה, מצא: 'ציון במשפט תפדה' - גימטרייה: תלמוד ירושלמי. 'ושביה בצדקה' - תלמוד בבלי. ושאלתי את עצמי: מדוע 'ציון במשפט תפדה' - תלמוד ירושלמי, ואילו 'ושביה בצדקה' - תלמוד בבלי. נתברר: ציון - ירושלמי, כנגד י"ב שבטי י-ה, ושביה - שבויים בבבל, 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון'.
'ואלה שמות בני ישראל הבאים' - ראשי תיבות: 'ושביה', סופי תיבות 'תהלים', שישובו עם ובזכות ספר התהילים. ונאמר: 'לעשות משפט וצדקה': משפט - תלמוד ירושלמי, צדקה - תלמוד בבלי. המסקנה: גם משפט וגם צדקה, על פי התלמוד הירושלמי ועל פי התלמוד הבבלי.
חכם אברהם עזרא כהן , תורת חסד לאברהם, עמ' 128-129. הוצאת המשפחה, ירושלים, תשס"ח (2008). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהאדם בבחינת חצי, ותמיד שואף אל השלמות.
'זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל' - מדוע מחצית השקל ולא שלם? כי האדם חייב לדעת כי הוא תמיד בבחינת חצי ולא שלם, ותמיד הוא שואף אל השלמות. האיש - חצי, והאשה - חצי, וביחד הופכים להיות שלם, ונקראים 'אדם', כמו שנאמר: 'זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, וירא את שמם אדם ביום הבראם'. עם ישראל - חצי, ובהתחברות עם התורה, הופכים להיות שלם, כמו שנאמר לאברהם: 'התהלך לפני והיה תמים' - עם קיום המילה נהיה תמימים.
חכם אברהם עזרא כהן , תורת חסד לאברהם, עמ' 85, הוצאת המשפחה, ירושלים, תשס"ח (2008). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד יש לנו אב זקן, שמדליקים חנוכה כבית הלל.
פרשת 'מקץ' תמיד נקראת בציבור בשבת חנוכה. בסוף הפרשה ישנה הערה מיוחדת על סכום התיבות שהוא אלפיים כ"ה. וזהו רמז לחנוכה: 'נר' בגימטרייה: 250. כפול שמונת ימי חנוכה עולה אלפיים ועוד 25 - כ"ה בכסלו. עוד רמז בפרשה להדלקת הנרות לפי בית שמאי ובית הלל. כידוע שבית שמאי אומרים שביום הראשון מדליקים שמונה נרות ואחר כך הולך ופוחת, ואילו בית הלל אומרים הולך ומוסיף - ביום הראשון אחד ובשני שנים וכו'. אומרים האחים לאבא: 'שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר: העוד אביכם חי, היש לכם אב או אח', ומעין זה חוזר על הדברים יהודה בפרשת ויגש: 'אדני שאל את עבדיו לאמר: היש לכם אב או אח, ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן, וילד זקנים קטן. ונרמז בשאלתו האם אתם מדליקים לפי בית שמאי - 'אח': ביום הראשון - א', שמונה - ח' נרות או אתם מדליקים לפי בית הלל - 'אב'; בסדר עולה א', ב'? ונאמר לו: 'יש לנו אב' - כלומר ביום הראשון א', ביום השני ב' וכו', לפי בית הלל.
חכם אברהם עזרא כהן , תורת חסד לאברהם, עמ' 57, הוצאת המשפחה, ירושלים, תשס"ח (2008). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד בליל שבת: עיניים, אף, פה, ובמוצאי שבת, פה, אף, עיניים.
בליל שבת אדם מקבל את השבת: מתבונן בעיניו בנרות השבת שהדליקה האישה; מריח באפו ומברך על הבשמים, ביציאה מבית הכנסת להשלים מאה ברכות; בא לביתו ומברך על היין וטועמו בפיו.
במוצאי השבת בהבדלה: תחילה מברך על היין, אחר כך מריח את הבשמים, ולבסוף נהנה לאור הנר. והסדר הוא כך, בכניסת שבת הנשמה היתירה נכנסת בו מלמעלה למטה, עיניים, אף, פה. במוצאי שבת כשנפרד מהנשמה היתירה יוצאת מלמטה למעלה, פה, אף, עיניים.
חכם אברהם עזרא כהן , תורת חסד לאברהם, עמ' 158-159, הוצאת המשפחה, ירושלים, תשס"ח (2008). מתוך 'החכם היומי'
