מקצת שבחו
חכם שלמה חורי, נולד לאימו לאה ולאביו חכם אליהו חורי בשנת תר"ן (1890) בג'רבה.
ראשית תורתו למד מפי אביו, חכם אליהו חורי, נינו של
חכם רחמים חורי הראשון. גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי ג'רבה. בשנת תרע"ח (1918) חידש את פעילות קופת 'תלמוד תורה', שייסד בשנת תרנ"ד (1894) חכם כלפון משה הכהן. הקופה, שמימנה את חינוך ילדי העניים בג'רבה, נקראה 'אור תורה', וחכם שלמה חורי, שימש גזבר הקופה.
חכם שלמה חורי פעל להרבות תורה ולזכות את הרבים. הוא תמך בידי תלמידי חכמים, וסייע בפרסום הירחון התורני 'אוצר התורה'. לפרנסתו עסק במסחר בחנותו. מלאכתו עשה עראי ותורתו קבע.
חכם שלמה חורי נשא לאשה את מרת מישה, בת אחותו שרה ובעלה חכם יעקב חדאד, משלא נולדו להם ילדים נשא לאישה את סעדונה בתו של חכם רחמים ביתן, נולדו להם שלוש בנות ובן. מישה וסעדונה גידלו את הילדים ביחד.
חכם שלמה נפטר בדמי ימיו, ביום ד' כסליו בשנת תרצ"ח (1937).
ספרו 'חשק שלמה' - ליקוטי תנ"ך ודברי חכמים מוסר ומעשיות בשפה הערבית, יצא לאור לאחר פטירתו בג'רבה בשנת תש"ב (1942). לאחר פטירת בנו, חכם אליהו חורי, יצא לאור לזכרו הספר 'יד אליהו'. הספר הודפס בשנת תשל"ח (1978) יחד עם מהדורה חוזרת של הספר 'חשק שלמה'.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד 'זכר לעולם בריתו' במי ש'דבר צוה', ושונה מאה ואחת פעמים.
'זכר לעולם בריתו, דבר צוה לאלף דור' - אמרו באבות: 'כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו'. ועוד אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שהחוזר לימודו מאה ואחת פעמים, תמיד זוכר אותו, ולא ישכח ממנו. וזהו שכתוב: 'זכר לעולם בריתו' - היא תורתו של ה' יתברך, והסגולה לזה: 'דבר צוה' - רצה לומר: כל דבר ודבר, תחזרו ללמדו מאה ואחת פעמים, מספר 'צוה', ואז הוא מתקיים, ואינו נשכח מכם 'לאלף דור'.
חכם שלמה חורי, חשק שלמה, דף יז, עמ' א, הוצאת קופת אור תורה, דפוס זהר הרקיע, ג'רבה, תש"ב (1942). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד כי דלונו מאוד, מגלות אדום, שהוא בסוף האלף הרביעי.
'מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד' - כתב הרב 'בן אמונים', זיכרונו לברכה, על פסוק: 'צר לי מאד, נפלה נא ביד ה'' - שהכוונה 'צר לי מאד' - נוטריקון 'מאלף דלת' - רמז אל הגלות המר הזה, שהוא סוף אלף רביעי על ידי אדום הרשעה. ועל זה התפלל דוד המלך, עליו השלום 'נפלה נא ביד ה'' - 'נא' בגימטרייה: אדום, ואז 'כי רבו רחמיו', עיין שם. וזהו שאמר: 'מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד'. 'מהר' - קרא בו 'מֵהר', רמז על אליהו הנביא, זיכרונו לברכה, שיבשרנו מראש ההר על הגאולה, על דרך מה שאמר הכתוב: 'מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום'. וזהו: 'יקדמונו רחמיך' - להושיענו תשועת עולמים, מן הגלות המר הזה, 'כי דלונו מאוד' - גימטרייה 'אדום', רמז על גלות אדום, שהוא בסוף אלף הרביעי. וזהו גם כן 'מאד', נוטריקון 'מאלף דלת' וכנזכר. וזה אפשר גם כן רמז הכתוב: 'אנא ה' הושיעא נא' - גימטרייה 'אדום', שהתפלל דוד לה' שיושיענו מגלות אדום.
חכם שלמה חורי, חשק שלמה, דף טו, עמ' ב הוצאת קופת אור תורה, דפוס זהר הרקיע, ג'רבה, תש"ב (1942). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שע"י הצדקה, מייחלים לחסדו, ומצפים לגאולה.
'אם אמרתי מטה רגלי, חסדך ה' יסעדני' - דוד מדבר על הרגל הרביעי של הכיסא, שהיא כנגד דוד, ולכן קראה 'רגלי', שאם חס ושלום קרוב להתמוטט אז ישמחו אויבי לי, כי 'חסדך ה' יסעדני' - שיסעדני הקדוש ברוך הוא בחסדו. וזהו שכתוב: 'יחל ישראל אל ה'' - שיהיו מצפים ומקווים תמיד אל הגאולה שתבוא לנו במהרה בימינו אמן, 'כי עם ה' החסד' - לתמוך בכיסא שלא יתמוטט, חס ושלום, על ידי מצוות הצדקה וגמילות חסד, שנעשה, 'והרבה עמו פדות' - מן הגלות המר הזה ואין הדבר תלוי אלא בתשובה.
חכם שלמה חורי, חשק שלמה, דף כ, עמ' ב, הוצאת קופת אור תורה, דפוס זהר הרקיע, ג'רבה, תש"ב (1942). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לרדוף השלום כדי להסיר יצר הרע המתגרה בו לחטוא.
'סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו' - נראה לי לפרש על פי מה שנמצא במסכת גיטין, דף נב עמוד א, אותם שניים שהתגרה בהם שטן, כל בין השמשות היו מריבים זה עם זה. נקלע רבי מאיר לשם, עיכב אותם שלושה בין השמשות, עד שעשה להם שלום, שמע שאמר: אוי, שהוציאו רבי מאיר לאותו אדם מביתו. - נמצא כי בבוא השטן, הוא היצר הרע, להתגרות באדם לחטוא, אם יתגבר עליו ויתחזק כנגדו שלוש פעמים מוציאו ממנו. והנה היצר הרע נקרא 'רע', כמאמר הכתוב: 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'.
וזהו שכתוב: 'סור מרע' - כדי להסיר הרע ממנו, שהוא היצר הרע, יתחזק שלוש פעמים נגדו. כנגד הפעם הראשונה אמר: 'ועשה טוב', וכנגד הפעם השנייה, שהיצר הרע מתגבר יותר, בראותו שהאדם נלחם כנגדו, אמר: 'בקש שלום' - שיטרח לבקש השלום, שהוא הכלי זיין נגד היצר הרע. וכנגד הפעם השלישית, שמוסיף היצר הרע להתחזק יותר ויותר, אמר: 'ורדפהו' - שיתאמץ וירדוף אחריו בכל עוז, להוציאו ממנו, ובזה יהיה בטוח שלא יוכל לו עוד.
חכם שלמה חורי, חשק שלמה, דף כז, עמ' ב, הוצאת קופת אור תורה, דפוס זהר הרקיע, ג'רבה, תש"ב (1942). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שדגש באות ל' בתפילה, שצריכה התפילה להיות נדגשת בליבו.
'תפלה' - בדגש הלמ"ד הוא לשון תפִילה ובקשה, ובהיות הלמ"ד רפה הוא לשון תִפלה ובזיון, וכמו 'ולא נתן תפלה לא-לוהים'. ובא לרמוז שצריך להיות התפילה ברגש ובכוונת הלב, כי משכן הלב שבגוף האדם היא משכן הנשמה, ועל זה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה'. וזהו הרמז תפלה בדגש הלמ"ד - שצריך להיות התפילה נדגשת ונרגשת בתוך הלמ"ד - הוא הלב, שהלמ"ד ראש תיבת 'לב', וכן הלמ"ד באמצע האותיות של אלף בית, כמו הלב שהוא באמצע גופו של אדם, ואז תהיה תפילתו, תפִילה ובקשה כהוגן. אבל אם היא בלתי כוונה בלב, שהלמ"ד רפה, אזי תהיה תִפלה ובזיון.
חכם שלמה חורי, חשק שלמה, דף ח, עמ' ב -ט עמו' ב, הוצאת קופת אור תורה, דפוס זהר הרקיע, ג'רבה, תש"ב (1942). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד אשרי מי שעמלו, ולא מי שעוסק, לרבות מי שעומל שילמדו בה.
ואפשר שלזה נהגו לומר קודם קדיש דרבנן, משנת 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', ומסיימים אחריה משנת 'אמר רבי יוחנן ... אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו', שהיא נמשכת למה שאמר במשנת 'כל ישראל', שזוכות הנשים בש"י עולמות בשביל שטורחות על בניהם ללמדם תורה, וטורחות להמציא פנאי לבעליהן לעסוק בתורה, אף על פי שהן בעצמן, אינן עוסקות בתורה.
ולזה אמר 'אשרי מי שעמלו בתורה', ולא אמר 'אשרי מי שעוסק בתורה', אלא רצה לומר שעמל וטורח בשביל התורה שילמדו בה אחרים, גם שהוא עצמו אינו עוסק, ועל דרך מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: גדול שימושה של תורה יותר מלימודה - שעיקר הכל לעשות נחת רוח ליוצרו. וזה הנחת רוח שלו יתברך, שגורם להרבות לומדים בתורה, וגדול המעשה יותר מן העושה.
חכם שלמה חורי, חשק שלמה, דף כג, עמ' ב, הוצאת קופת אור תורה, דפוס זהר הרקיע, ג'רבה, תש"ב (1942). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שראוי למחבר לרמוז שמו בראש ספרו.
'אשרי האיש' - גימטרייה עם שני כוללים: 'אני דוד מלך ישראל מזרע יהודה חי קיים סלה', כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שראוי למחבר ספר לרמוז שמו בראש ספרו. וכן חתם ספרו בתיבת: 'הללויה', שהיא גימטרייה: 'אני דויד' עם הכולל, כפי שכתוב בתנחומא סדר 'האזינו', שרמז משה רבינו, עליו השלום, את שמו בחתימת התורה. עיין שם.
חכם שלמה חורי, חשק שלמה, עמו ז, הוצאת קופת אור תורה, דפוס זהר הרקיע, ג'רבה, תש"ב (1942). מתוך 'החכם היומי'
