מקצת שבחו
חכם סלמאן חוגי עבודי נולד לאביו יצחק ולאימו רימה בשנת תרנ"ד (1894) בבגדאד, עיראק.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי בגדאד. למד ב'מדרש בית זליכה' מפי רבותיו:
חכם יהודה פתיה,
חכם שמעון אגסי, חכם שמעון מרדכי,
חכם צדקה חוצין וחכם יצחק מכמל. עוד בצעירותו התבלט בשקידתו העצומה, ועמד בראש חבורת תלמידים, שלמדו יחד מעבר לשעות סדרי הישיבה, עד חצות הלילה.
בשנת תרע"ד (1914) בתקופת מלחמת העולם הראשונה ברח לבצרה וייסד את ישיבת 'עזרא הסופר'. עם תום המלחמה חזר לבגדאד, לימד ב'מדרש בית זליכה', ועמד בראש ישיבת 'תומכי תורה'.
בשנת תרפ"ג (1923) מונה לדיין בבית הדין בבגדאד, ובשנת תרפ"ח (1928), מונה לאב בית הדין.
בחג השבועות, בשנת תש"א (1941), הותקפה הקהילה היהודית בבגדאד ע"י פורעים עיראקיים פרו-נאציים בהשתתפות חיילים ושוטרים עיראקיים. במהלך ההתקפות נרצחו כ-180 יהודים, וכ-2200 נפצעו קשה. נשים נאנסו, ואיבריהם של תינוקות רוטשו באכזריות. חנויות של יהודים ובתיהם, שסומנו מראש נבזזו ונשרפו. בתי הכנסת וספרי התורה חוללו. הצבא הבריטי, ששהה בסמוך לעיר, נמנע להיכנס לעיר ולעצור את מסע הרצח, שהסתיים כעבור יומיים עם כניסתם לעיר של כוחות צבא, המורכבים בעיקר מגדודים כורדיים, הנאמנים ליורש העצר עבד אל-אילה בן עלי אל-האשמי. במהלך ההשתלטות על המהומות נהרגו כ-400 פורעים. חכם סלמאן חוגי עבודי, במסירות נפש, דאג לקבורת הנרצחים, ועסק בסיוע לפצועים הדואבים.
בשנת תש"ז (1947) החל לשמש כרב הראשי של בגדאד וראש בית הדין לערעורים. ולמעשה היה הרב הראשי האחרון ליהודי בגדאד. בשנת תשי"א (1951) זכה ועלה לארץ ישראל. הוא שוכן במעברת תלפיות בירושלים, והופנה לעבוד בעבודת דחק בקרן הקיימת לישראל. תלמידו חכם שמואל דורי, פרסם את הדבר, ובהתערבות הראשון לציון,
חכם יצחק ניסים עבר לגור בשכונת קרית יובל, ובשנת תשי"ב (1952) מונה לדיין בבית הדין בפתח תקווה. בגמר הדיונים בבית הדין היה נוסע לבית הכנסת 'ארם נהריים' בתל-אביב, שם מסר שיעורים עד השעות המאוחרות של הלילה. בשנת תשט"ז (1957) מונה לאב בית הדין בירושלים, ובהמשך היה חבר מועצת הרבנות הראשית ודיין בבית הדין הרבני הגדול לערעורים. חכם סלמאן חוגי עבודי עבר לגור ברחוב יפו בירושלים ומסר שיעורים בבתי כנסת רבים בירושלם ובהם 'אוהל רחל', 'מנחת יהודה', 'בחר', 'טוויג', 'עזרא הסופר'.
חכם סלמאן חוגי עבודי נפטר ביום כ"ה באדר תשל"ג (1973) בעת שמסר שיעור בבית הכנסת 'אוהל רחל', ומנוחתו כבו בהר הזיתים ליד קבר רבו, החכם המקובל יהודה פתיה.
חכם סלמאן חוגי עבודי לא הוציא לאור את חידושיו, מעט מדרשותיו לוקטו מפי תלמידיו.
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שנענשה אשת לוט שרצתה לראות באובדן הרשעים.
כעין זה קרא ללוט כשברח עם אשתו ובנותיו מסדום, ונצטווה שלא להסתכל אחורנית, ומידת הדין הקשה פגעה באשתו שהציצה ונפגעה והפכה לנציב מלח. אשתו סברה שבזכות מעשיהם הטובים הם ניצולים, וכל כן רצתה לראות באובדן הרשעים, אך כיוון שבאמת מצד עצמם לא היו ראויים להינצל, אלא בזכותו של אברהם אבינו עליו השלום, לכן נענשה אשת לוט בהופכה לנציב מלח.
חכם סלמאן חוגי עבודי , ביכורי ראובן, א, עמו' 34, בעריכת ראובן מנשה, ירושלים, תשנ"ג (1993). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד הטעם לכך שאין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת.
הטעם למה בראש השנה אם חל בשבת אין תוקעים, והרי אינה מלאכה. אבל ידוע כי התקיעה לערבב השטן, שחושב זמן הגאולה בא, כי בביאת המשיח כתוב: 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול'. ועוד טעם שני ... כי בשבת השטן והגדודים שלו נשלחים לתהום רבה, ושם בחושך ידמו, והכל מודים בשבת ניתנה התורה לישראל. ולזה אין תוקעים בראש השנה אם חל בשבת, לפי שהשטן והגדודים שלו נשלחים לתהום רבה, ולא יש קטרוג על ישראל בשבת, לזה אין תוקעים בראש השנה בשבת.
חכם סלמאן חוגי עבודי , מן הגנזים, חלק ד, עמו' שיז, מכון אהבת שלום, מודיעין עילית, תשע"ה (2015). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לעבור ממעברה למעברה להיות צר לו בצרתם.
התפקיד הראשון שהטלתי על עצמי, בתור הרב הראשי של העיר הגדולה בגדאד, ... לעבור בין המקומות בהן שוכנתם, אתם אנשי קהילותינו, ממעברה למעברה וממקום למקום, להיות צר לי בצרתכם, לראות בסבלותיכם, לעודדכם ולאמצכם, לחזק את לבבכם בה' א-לוהי ישראל, כי שעה גדולה היא.
ומה ראיתי בסיבובי? - ראיתי והנה גדולי חכמינו ועסקנינו, דיינים ומורי הוראות, חכמים ואנשי מעשה, מוזנחים ומופקרים הם לנפשם, כאילו הם חומר גולמי, להרבות את מספר האוכלוסייה, ללא תכלית אחרת, כאילו לא היה להם עבר ואין הווה, וכאילו אינם נחשבים בין האנשים אשר יכולים לתרום תרומה גדולה לקליטתם הרוחנית והמעשית של המוני העולים. הם מתגוללים בעפר באוהלים נידחים. לזקנים אין מטפל, והם גוועים ברעב ובצמא, והצעירים בעלי הכישרונות ולמדנים, שבכוחם למלא תפקיד רבני וציבורי חשוב, הולכים ומחכים בתור לעבודה שחורה, שאינם לפי כושרם הגופני. וכמה נחוצים אנו עתה לרבנים, שוחטים, ומדריכים להמוני העולים במעברות, ביישובים השונים ובערים. כוחות אלה אוצרים בקרבם כוחות רוחניים כבירים, אבל כוחותיהם הגופניים מעטים, ואומללה העבודה אשר תצא תחת ידם. ...
ראיתי את אחיי ואחיותיי רעבים ללחם, מעונים ומדוכאים, ראיתי בבטלתם ומבוכתם והזדעזעתי. הלא עת לעשות היא. הלא יש להפיק תועלת גם מעליה זו בבניין הארץ והמדינה. מדוע מוזנחים ומופקרים הם לשבטם ולחסדם של פקידים, המביטים עליהם כעל אנשים נחותי דרגה, ומפלים אותם לרעה בכל המובנים. הלא תמה גדול הוא על ראשי העדות הבבליות והספרדיות בארץ, שלא נחלצו לעזרתם, שלא שלחו להם מדריכים לייעצם ולהורותם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, שלא שלחו אליהם מנהיגים שינחמוכם ולא יתנו לכם להיות נמקים בצרה. מדוע הופקרתם לנפשכם? ואתם גרים בארץ, ואתם נרדפים על נפשכם, וברחתם ממקומכם ולא הורשיתם להביא עמכם מאומה, להחיות בו את נפשכם. מדוע בניכם ובנותיכם ילכו ערומים, ללא חינוך ותורה? מדוע הזקנים התשושים והחולים ימצאו ללא טיפול ותרופה? שמעתי את זעקתן של הנשים האומללות ומעיני ירדה דמעה.
חכם סלמאן חוגי עבודי , מכתבו של הרב סלמאן חוגי עבודי, להורות חכמה ומשפט, תמיר שלמה כהן, עמו' 88-87, ישראל, תשע"ט (2019) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהעני עוטף את תפילתו, ובזכותו מקבלים תפילת העשיר.
'תפילה לעני כי יעטוף' - כמה גדולה מעלת הצדקה שנותנים לפני התפילה. הנה כשעני מתפלל, בקשותיו מתונות וצנועות. ואם הוא רגיל לאכול לחם יבש, ומבקש שיתנו לו גם מעט חמאה וכדומה, אין המקטרגים מונעים מתפילתו לעלות לפני כסא הכבוד. אבל אם עשיר, שיש לו למשל מיליון דולר, עומד ומתפלל ומבקש שיהיה לו עוד מיליון דולר, באים המקטרגים וטוענים מה פתאום שיקבל, והרי זה בכלל לא מגיע לו. ואם העשיר נותן צדקה לעני, אז העני 'עוטף' את תפילתו של העשיר בתפילתו, והמקטרגים לא יודעים, וכשהיא עולה לשמים, פותחים את תפילתו של העני ומקבלים אותה מיד, ומגלים גם את תפילתו של העשיר, ונענים גם לו, בזכות העני.
חכם סלמאן חוגי עבודי , חכם מרדכי אליהו בשם חכם סלמאן חוגי עבודי, להורות חכמה ומשפט, עמ' 162, ישראל, תשע"ט (2019). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד הנאת העתיד תדמה להנאת התינוק, שיש לו מדדי אימו.
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה בעניין שתיה: 'אם עתה רוצה לשתות יין, כמה מלאכות עושה עד שיהיה יין, ולעתיד יביא ענבה אחת גדולה כחבית גדולה, ומניחה בזווית ביתו, ומוציא יין בכל עת שירצה'. ולפי זה הנאת העתיד תדמה להנאת התינוק, שיש לו מן דדי אימו, שהדדים נותנים לו חלב. וזהו שאמר: 'ה' בדד ינחנו, ואין עמו אל נכר' - רוצה לומר: דוגמת הנאה שתהיה מן הדד.
חכם סלמאן חוגי עבודי , מן הגנזים, חלק ד, עמו' שכג מכון אהבת שלום, מודיעין עילית, תשע"ה (2015)... מתוך 'החכם היומי'
