חכם מכלוף נחמני

תרע"ט - ל' שבט תשע"ז      

2 0 1 7 - 1 9 1 9      

חכם מכלוף נחמני

מקצת שבחו

חכם מכלוף נחמני נולד לאביו חכם שמעון נחמני ולאימו מרים בשנת תרע"ט (1919) בכפר טידילי במרוקו.
בשנת תרצ"ד (1934), לאחר בר המצווה, עזב לבדו את כפרו ועבר ללמוד בישיבת חכם דוד אלעסרי במארכש. הוא התארח בביתו של קרובו חכם יוסף נחמני, וכתב עבורו שלושה ספרי תורה. חכם מכלוף נחמני הוסמך לרבנות עבר לעיר ארפוד, שם שימש ברבנות ולימד תורה, בישיבת הבאבא סאלי, חכם ישראל אבוחצירא, שהיה אב בית הדין בארפוד באותה עת. הוא העמיד תלמידים רבים, ובין תלמידיו חכם אלעזר אבוחצירא, וחכם ברוך אבוחצירא.
בשנת תש"ד (1944) נשא לאישה את זוהרה לבית בן-עילי, אך לא נולדו להם ילדים במשך שתיים-עשרה שנים. הבאבא סאלי ברך אותם, שיזכו לילדים רק אחרי שיעלו לארץ ישראל. ואכן, אחר שעלו נולדו להם שמעון ושרה.
בשנת תשי"ד (1954) נפטר אביו, חכם שמעון נחמני, ובשנת תשט"ז (1956) זכה ועלה לארץ ישראל. בתחילה נלקח להתיישב דימונה והועסק בעבודת דחק. לאחר זמן מה עזב בעצמו את דימונה, ועבר להתגורר בדירת חדר בזרנוקא (קרית משה) ברחובות ועבד בבית אריזה. בשנת תש"כ (1960) עבר לירושלים והתיישב בשכונת בקעה (גאולים). הוא היה אחד מבוני ירושלים, וזמנו הפנוי הקדיש ללימוד תורה. היה ידידו הקרוב של בן דודו, חכם לוי נחמני, ראש ישיבת המקובלים 'פניך יעקב', וחברו של חכם אליהו אברז'ל, רב השכונה, המביא שאלותיו, בספרו 'דברות אליהו'.
בשנת תשל"ט (1979) נפטרה אימו מרת מרים. בשנת תשמ"ב (1982) הוציא לאור את ספרו 'אבן שלמה' על התנ"ך ועל פרקי אבות והגדה של פסח. בספר הביא חידושי חברו, חכם אברהם הכהן, רבה של תלפיות.
בשנת תשמ"ט (2009) ערך והוציא לאור את הספר 'ארבעה טורי אבן' מתוך כתבי יד שהיו בידו: 'דבש לפי' - חידושי תנ"ך, לא ידוע מי המחבר; 'פקודת אלעזר' - על התורה לחכם אלעזר הלוי; 'מטה יוסף' - על התנ"ך ועל הש"ס לחכם יוסף נחמני; 'טעמו וראו' - טעמי השולחן, לא ידוע שם המחבר; והוסיף מחידושיו, שלא נכללו בספרו 'אבן שלמה'.
חכם מכלוף נחמני נפטר ביום ל' שבט תשע"ז (2017) לאחר שמעד בדרכו לבית הכנסת בשכונת ארמון הנציב.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאם 'באנו באש', התרופה למתק הדין 'במים' היא התורה.
'באנו באש ובמים, ותוציאנו לרויה' - כתב הרב 'יוסף חן', זיכרונו לברכה, הטעם הוא משום שמי שמכבה האש הוא המים. אם כן יצר הרע שהוא אש, שמחמם גופו של אדם, מי שמכבה אותו היא התורה שנקראת 'מים' ונתמתק הדין לרחמים. ... עד כאן לשונו. וזהו שכתוב: 'באנו באש ובמים' - דהיינו אם 'באנו באש' - שהוא היצר הרע, שמחמם אותנו לעשות העבירה, התרופה היא 'ובמים' - שהיא התורה שנקראת 'מים', ועל פי התורה 'ותוציאנו לרוויה', כמו שכתבו 'אם פגע בך מנוול'.
אבן שלמה, עמ' נג, דפוס דרור, ירושלים, תשמ"ב (1982).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שעני הנותן צדקה בשמחה ינצל מן העניות ויתעשר.
'נתון תתן לו' - אפילו ממה שנתתי לך מאחרים, דהיינו שאתה מתפרנס רק מן הצדקה, אפילו כך צריך שתיתן ממנו לצדקה, 'ולא ירע לבבך בתתך לו' - לומר כיוון שאני עני, ראוי לי ליטלה לעצמי ולא ליתנה לאדם אחר, וממילא ירע לך בנתינה זו. שזה אינו, אלא צריך שתיתן אותה צדקה בשמחה ובטוב לבב, יען כי 'בגלל הדבר הזה' - שאתה עני ואפילו כך נתת הצדקה בשמחה, 'יברכך ה' א-לוהיך בכל מעשה ידיך' - דהיינו על ידי הצדקה תנצל מן העניות ותתעשר, כמו שכתוב: 'עשר תעשר' - 'עשר בשביל שתתעשר'.
אבן שלמה, עמ' לז, דפוס דרור, ירושלים, תשמ"ב (1982).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שצריך אדם לשמוח בארץ ישראל.
'והיה כי תבוא אל הארץ' - 'והיה' לשון שמחה, לרמוז שצריך אדם לשמוח בארץ ישראל, כמו שכתוב בגמרא: אפילו מדברות של ארץ ישראל יותר טוב מארמונות של חוץ לארץ.
אבן שלמה, עמ' מג-מד, דפוס דרור, ירושלים, תשמ"ב (1982).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' ישראל' מלמד ש'עשיתי משפט וצדק', צריך הקב"ה לקיים 'ישועתי לבוא'.
'עשיתי משפט וצדק אל תניחני לעושקי' - דהיינו שדוד המלך, עליו השלום, אומר לקדוש ברוך הוא, מאחר שאני 'עשיתי משפט וצדק' - רצה לומר, שקיימתי מה שאמרת על ידי הנביא: 'שמרו משפט ועשו צדקה', אם כן מהראוי גם אתה צריך לקיים מה שאמרת 'כי קרובה ישועתי לבוא' ותגאלינו ו'אל תניחני לעושקי'.
אבן שלמה, עמ' סג, דפוס דרור, ירושלים, תשמ"ב (1982).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד בקש שלום, שכל מה שעושה האחד, זוכה בו חברו.
'סור מרע ועשה טוב' - כתב הרב 'ברכת אליהו', זיכרונו לברכה: 'סור מרע' - אלו מצוות 'לא תעשה', 'ועשה טוב' אלו מצוות 'עשה'. עד כאן לשונו. וזהו שאמר דוד המלך, עליו השלום, 'סור מרע ועשה טוב' - רצונו לומר, שצריך האדם לקיים כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה כדי לתקן איבריו וגידיו. ואיך אפשר לאדם לקיים את כולם? - והלא כמה מצוות שאין בידו לקיימם כגון ייבום וחליצה וכיוצא בזה, לזה אמר: 'בקש שלום ורדפהו' - דהיינו על ידי שיהיה האדם בשלום עם חברו ומקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' - כל מה שעושה האחד, זוכה בו חברו, שאי אפשר לו לקיים, ונמצא שכולם זוכים ומזכים.
אבן שלמה, עמ' נב-נג, דפוס דרור, ירושלים, תשמ"ב (1982).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שסוכה רומזת לאדם כל יום לחזור בתשובה.
'בסוכות תשבו שבעת ימים' - ראשי תיבות עם הכולל גימטרייה 'תשובה', כן רמז 'דברי מרדכי', זיכרונו לברכה, עיין שם. ואפשר לומר, שבא לומר מה שאמרו המפרשים זיכרונם לברכה, שהסוכה רומזת על שנותיו של אדם, שבעת ימים של הסוכה כנגד ימי שנותינו שבעים שנה, כל יום כלול מעשר. ולזה רמזה התורה רמז תשובה, דהיינו שצריך אדם לחזור בתשובה על עוונותיו. כל יום יחזור בתשובה, ישוב היום אולי ימות מחר, נמצא כל ימיו בתשובה, ואל יאמר: יש הרבה זמן ולא יעשה עכשיו תשובה, שהרי שבעים שנה של האדם הם כמו שבעת ימים של הסוכה, תיכף ומיד עוברים.
אבן שלמה, עמ' כט, דפוס דרור, ירושלים, תשמ"ב (1982).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד דומו - שאין לדבר אחר קריאת שמע על המיטה.
'יעלזו חסידים בכבוד ירננו' - סופי תיבות: 'דומו', אפשר שבא לרמוז מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה שאחרי קריאת שמע על המיטה אסור לדבר. וזהו הרמז: 'דומו' - דהיינו בשעה ש'יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם', שקוראים קריאת שמע על המיטה, כמו שכתבו בגמרא, אסור לדבר אחריה. וזהו 'דומו'. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום במקום אחר בתהלים: 'אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'.
אבן שלמה, עמ' סז, דפוס דרור, ירושלים, תשמ"ב (1982).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד גמלתהו טוב, במניין ברכות הפרוטה והפיוס יחדיו.
'גמלתהו טוב ולא רע' - נראה לי לרמוז על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו מתברך באחת עשרה ברכות'. והיצר הרע אומר לאדם למה תתן לעני הפרוטה ותתברך בשש ברכות, תפייס אותו יותר טוב ותתברך באחת עשרה ברכות. ולזה אמר דוד המלך עליו השלום: 'סור מרע' - שהוא יצר הרע, אל תשמע לו, 'ועשה טוב' - שהיא הפרוטה והפיוס שהם ביחד 'טוב' ברכות. ולזה אמר כאן באשה אשת חיל, שהיא 'גמלתהו טוב' - שנותנת לעני הפרוטה וגם מפייסת אותו, שהם ביחד 'טוב' ברכות, 'ולא רע', שדהיינו שלא שמעה ליצר הרע, כמו שנתבאר.
אבן שלמה, עמ' עא, דפוס דרור, ירושלים, תשמ"ב (1982).