חכם אליהו אזולאי

תרס"א - כ' אדר א' תשמ"ו      

1 9 8 5 - 1 9 0 1      

חכם אליהו אזולאי

מקצת שבחו

חכם אליהו אזולאי נולד לאביו חכם יצחק ולאימו יקות למשפחת עמאר בשנת תרס"א (1901) ברבאט שבמרוקו.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי רבאט, והמשיך את לימודיו בבית הספר 'אליאנס'. בשנת תרע"ט (1919) החל ללמוד ראיית חשבון בהתכתבות בסורבון. עם סיום לימודיו עבר לעיר קזבלנקה.
בשנת תרפ"ה (1925) נשא לאשה את פנינה, בת אחיו אברהם, ונולדו להם שישה ילדים.
בשנת תש"ז (1947) סייע בידי חכם רפאל עבו ובידי הרב אברהם קלמנוביץ, לייסד את מוסדות 'אוצר התורה', ושימש בהתנדבות כמזכיר הכללי של המוסדות, שכללו רשת ישיבות ותלמודי תורה, בהם למדו אלפי תלמידים.
בשנת תש"ח (1948) עם הקמת מדינת ישראל, זכה ועלה לארץ ישראל. בתחילה התגורר במחנה עולים ליד נתניה, ובשנת תש"ט (1949) ייסד את מושב מגדים, צפונית לעתלית, יחד עם גרעין של כ-100 משפחות עולים, שגיבש לגרעין מייסד היישוב. הוא הנהיג את היישוב בימי הצנע הקשים, והביא לנטיעת הפרדס הראשון ביישוב. לפרנסתו עסק בהנהלת חשבונות, ובהתנדבות עסק בענייני הצבור. הוא היה חבר מרכז המושבים, ועמד בראש הוועדה הדתית. כחלק מפעילותו הקים בתי כנסת ומקוואות במושבי העולים, ודאג לפיתוח העסקי של משקי התושבים. הרבה לעסוק בעזרה לנזקקים ולחיזוק הפעילות הדתית. נודע ביכולת הנאום ובכתיבת הישרה עד שכונה 'ביאליק של תנועת המושבים'.
בשנת תשכ"ח (1968) יצא לגמלאות והקים בחיפה מרכז סיוע לזקנים המסדיר ענייניהם מול הרשויות.
בשנת תש"ל (1970) החל לחבר ספרי הלכה בשפה פשוטה, לזיכוי הרבים. בשנת תשל"ד (1974) יצא לאור ספרו 'אגרת השבת'; בשנת תשל"ו (1976) - 'אגרת לבר המצווה ואגרת המועדים'; בשנת תשל"ז (1977) - 'אגרת לאשה'; בשנת תשל"ח (1978) - 'אגרת המוסר'; בשנת תשל"ט (1979) - 'אגרת המידות'; בשנת תש"מ (1980) - 'אגרת הברכות - ברכת אליהו'; ובשנת תשמ"א (1981) - 'אגרת הקדושה והטהרה'.
חכם אליהו אזולאי נפטר ביום כ' אדר א תשמ"ו (1986). חכם אליהו בקשי דורון, לימים הרב הראשי לישראל והראשון לציון, הגיע לעסוק בעצמו בטהרת הנפטר, והוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מעלת הלימוד בשבת, שמקבל שכר ימות החול שעבד בהם
לימוד תורה בשבת - יש בו סגולה רבה, ושכרו הוא גדול. ועליו אמרו: 'יפה שעה אחת בלימוד תורה בשבת, מאלף שעות בימות החול'. ועוד מקבל שכר על ימות השבוע, אפילו לא למד בהם מחמת אונס עבודה וכדומה. וכן על התפילות החטופות בימות החול מחמת העבודה, אם הוא מתפלל בכוונה ובנחת רוח בשבת, מעלה בזה את התפילות של חול.
חכם אליהו אזולאי, אגרת השבת, מהדורה ב, עמ' ע"א, דפוס מ. סוכובולסקי, חיפה, תשל"ו (1976). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד המצווה לאסוף חיילים, הפושטים ידם לכל רכב
החסיד שהיה מחכה באחת מתחנות האוטובוסים, ראה חייל עומד רחוק מן התחנה ופושט ידו לכל רכב המתקרב אליו. תנועת ידו זאת החוזרת ונשנית על כל רכב ורכב העובר, לא השפיעה על אף אחד מהם במשך תקופה של חצי שעה בערך. החסיד אמר לעצמו: הלא כל הנהגים ובעלי מכוניות, היו או יהיו חיילים, ויודעים שכל חייל שומר על המחנה, ולאמיתו של דבר שומר על המדינה, על בעלי רכב אלה, על בתיהם, על בניהם ובנותיהם, על עסקיהם, ועל כל רכושם, ומגן עליהם, בסכנת עצמו, בחורף, תחת הגשם, השלג והברד. בקיץ, תחת חום השמש הלוהטת ... ואיך לא מרחמים עליהם?! ...
ואף שבאחרונה החייל יכול לנסוע באוטובוסים בלי כסף, חובה על כל בעל רכב לקחת אותם ולזכות במצווה גדולה של גמילות חסד ... וכן במניעת נזקים ותאונות חלילה, כמאמרם זיכרונם לברכה 'שליחי מצווה אינם ניזוקים'. וכשמעלה את החייל הרי הוא נעשה שליח מצווה.
חכם אליהו אזולאי, אגרת המוסר, עמ' סו-סז, דפוס 'צור-אות', ירושלים, תשל"ח (1978). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שע"י שעושה שלום בין האור לחושך - בורא את הכל
'יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל' - לפני בריאת העולם, הארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום. אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? - התחיל בבריאת האור, ואמר: 'יהי אור - ויהי אור'. ומאור שברא עם החושך רצה לעשות את הכל - דהיינו: להשלים בריאת העולם. אבל אמר, הרי האור והחושך מנוגדים הם מטבעם, ואינם יכולים לשלוט במקום אחד, ובעת אחת. כשיש אור אין חושך, וכשיש חושך אין אור. אם כן, מה לעשות כדי להשלים הבריאה? - אז עשה שלום ביניהם, ועל ידי השלום הזה, ברא את הכל. וזאת היא הכוונה של הברכה הראשונה בברכות העיקריות של תפלתנו: ברוך יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל. ומכאן ילמד האדם, שאין דבר שיכול לעמוד בפני השלום. ואפילו שני דברים המנוגדים מטבעם, על ידי השלום יתחברו ביניהם, והטוב יצא מהם. כן הוא באנשים חשובים שאינם משתווים ביניהם, ורחוקים זה מזה, הן בדעותיהם והן בפעולותיהם וכדומה, על ידי השלום שהיה נראה בלתי אפשרי כמו החושך והאור, יכולים לעשות הכל, כלומר, כל הטוב להם ולאחרים.
חכם אליהו אזולאי, אגרת המוסר, עמ' יט, דפוס 'צור-אות', ירושלים, תשל"ח (1978). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד מנהגי חג המימונה, ובמה שמתברכים על חסה בדבש
מוצאי חג שביעי של פסח קוראים לו יהודי צפון אפריקה ליל מימונה. נוהגים לקשט השולחן בכל מיני מעדנים וכן בעוגות - שמכינים מקמח מצות מערב יום טוב - כל מיני מתיקות וכל מיני משקאות משובחים. ישנם בעלי בתים המניחים על שולחן קמח, דגים, דבש, חלב, גבינה וכדומה. ומהדרים את השולחן בפרחים, ענפים ירוקים של שבולת שעורה או חיטה. ...
בליל מימונה זה נוהגים להרבות בשמחה, לשמוח ולשמח. על כן כל משפחה ומשפחה מבקרת אצל קרוביה, מכריה וידידיה. מבלים יחד קצת זמן של תענוג ושמחה, ומברכים איש את רעהו בברכת 'הצלחה'. בצפון אפריקה נוהגים בליל זה לבקר ולכבד את הרבנים שבסביבה, וכן אצל אדם כשר וירא שמים, ולקבל מהם את ברכותיהם. הרבנים אלה, לוקחים חתיכת חסה, טובלים אותה בדבש, עושים 'מי שברך' לכל מבקר, ונותנים אותה בידי המתברך, והוא מברך עליה 'בורא פרי האדמה' ואוכלה.
חכם אליהו אזולאי, אגרת המועדים, עמו' סא-סב, דפוס 'צור-אות', ירושלים, תשל"ח (1978). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא יפסיקו בקריאת שיר השירים ואפילו בדברי תורה
'אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קדש קדשים'. - לכן קבעו בכל קהילות ישראל לקרוא שיר השירים בערבי שבתות בכוונה ובנעימה, ויזהרו מאד באמירתו בדקדוק התיבות, ולא יפסיקו באמצע קריאתו אפילו בדברי תורה.
חכם אליהו אזולאי, אגרת השבת, מהדורה ב, עמו' נב, דפוס מ. סוכובולסקי, חיפה, תשל"ו (1976). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאינם מראים שמחתם, שאינו גם טיפה מהגאולה השלימה
ידוע שהנשמה באה לעולם הזה לקיים מצוות ולזכות בהם לעולם הבא. אם כן, מי שקיים מצווה אחת בשלימותה וכתקנתה, הרי הוא זוכה בה לעולם הבא, ואין לו עוד מה לעשות בעולם הזה, וכדאי לו להסתלק. ... וזאת היא גם כוונת החסידים. וודאי שהם מכירים בכל הנסים והנפלאות שעשה ה' עמנו, והם בלבם שמחים. יכול גם יותר ממי שהוא אחר, ואם היו מבליטים את שמחתם בריקודים ובמחולות, היו מראים עצמם כאילו מסתפקים במה שהושג כגאולה, ואז היה די בזה. לכן הם אומרים כי מה שה' עשה לנו, אינו גם טיפה מהגאולה השלימה והאמיתית, ועדיין אנו מחכים לה.
חכם אליהו אזולאי, שלמות הגאולה ואחדות העם, קוראים כותבים, מעריב, 20.05.1971. מתוך 'החכם היומי'