מקצת שבחו
חכם ראובן שלום שראבני נולד לאביו חכם יוסף שראבני ולאימו שולמית סול בשנת תש"ד (1944) בירושלים.
גדל בתורה וביראה על ברכי סבו, החכם המקובל יהושע שרהבני, ולמד בישיבת 'פורת יוסף'.
חכם ראובן שלום שראבני נשא לאשה את מרת דליה בת החכם יעקב סודרי, רב העיר התחתית בחיפה, ונולדו להם בנים ובנות, בתוכם חכם יעקב שראבני, ראש ישיבת 'אוצרות התורה' בבני ברק, חכם יהושע שראבני רב בישיבת 'קול תורה' בירושלים, וחכם אלחנן אליהו שראבני.
חכם ראובן שלום שראבני שימש משגיח רוחני בישיבת 'אוהל מועד'. במשך עשרות שנים עמד בראש ישיבת 'יקירי ירושלים', והעמיד אלפי תלמידים. הוא גר בשכונת 'בית וגן' בירושלים, ואירח מדי שבת בביתו עשרות בחורי ישיבות. היה גיסם של
חכם בן ציון אבא שאול - ראש ישיבת 'פורת יוסף', של
חכם שבתי אטון - ראש ישיבת 'ראשית חכמה', ושל חכם ניסים טולידאנו - ראש ישיבת 'שארית יוסף'.
חכם ראובן שלום שראבני סבל בשנותיו האחרונות ייסורים רבים, ונפטר ביום ג' באייר תשע"ז (2017).
בשנת תשע"ז (2017) יצא לזכרו 'קונטרס יחי ראובן'. דברי תורתו הובאו בספר 'דברי יהושע', שחיבר בנו חכם יהושע שראבני, ושיצא לאור בשנת תשע"ט (2019), ובספר 'דרש בחכמה', שיצא לאור בעריכת בנו חכם אלחנן שראבני בשנת תש"פ (2020).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שנתיישב דעתו שאין לו חליפה מיוחדת לביאת המשיח
דיברתי היום עם איזה אדם מאוד פשוט אך עם הרבה יראת שמים, והוא דיבר איתי שיחת חיזוק. אמנם דברים פשוטים, אבל מאוד נהניתי ותוכן דבריו על הציפייה לביאת המשיח. ותיאר כמה שהוא מחכה ומייחל לו, והצטערתי בליבי מדוע אין אני בדרגה כשלו בציפייה למשיח.
אחר זאת נכנסתי לבית המדרש ועדיין הייתי תחת רושם הדברים וסיפרתי זאת לאברך אחד. ואותו אברך סיפר לי שהוא קנה חליפה מיוחדת לביאת המשיח, והייתה לי חלישות גדולה והצטערתי מדוע אין אני בדרגתם של אלו. ואחר זה נתיישבתי בדעתי שאומנם אין לי חליפה מיוחדת וכדומה, אך הלימוד תורה שאני לומד, זה ההכנה הכי טובה ואין לך הכנה טובה ממנה.
חכם ראובן שלום שראבני, יחי ראובן, א, עמ' 80-81, הוצאת מכון יחי ראובן, ירושלים תשע"ז (2017) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהחסד המושלם הוא לא בשביל הרגשות העצמיים שלך
ישנם הרבה אנשים שנקראים 'אנשים טובים' מחמת שהם עוסקים בחסד. אומנם הנטייה שלהם לעזור לשני הוא מחמת הרגשות שלהם. ונמצא שזה בעצם חסד בשביל עצמם, ולא בשביל אחרים. ואם כי זו גם למעלה תחשב, אך אין זה הטוב המושלם. כי החסד האמיתי הוא לדאוג באמת לחבר ורק בשבילו, ולא בשביל הרגשות העצמיים שלך.
חכם ראובן שלום שראבני, יחי ראובן, א, עמ' 81, הוצאת מכון יחי ראובן, ירושלים תשע"ז (2017) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שמסתכל על האותיות התורה, העין יכולה לקבל תוספת חיות
וכעין זה גם אני אומר לאנשים שסובלים מדלקות עיניים, להסתכל על אותיות התורה בשעה שמגביהים הספר ואומרים: 'וזאת התורה', כי כתוב ברבינו האר"י, שבזמן זה יש אפשרות לקבל אורות מקדושת התורה. ואם כן אז העין יכולה לקבל תוספת חיות חדשה.
אך כמובן אין לעשות כל זה בשביל להתרפאות אלא דווקא בשביל תוספת קדושה, ורק שיתכן מאד שאחר כך הוא יתרפא. ודווקא כשמסתכלים על האותיות לפני הקריאה, אבל אלה שמגביהים את הספר לאחר התורה, זה כבר לאחר סילוק האורות ואי אפשר לקבל את הקדושה האמורה.
חכם ראובן שלום שראבני, דרש בחכמה, עמ' קכב, הוצאת מכון יחי ראובן, ירושלים תש"פ (2019) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שמחת פורים מתוך יראת שמים ולא מתוך הוללות
עוד מעט מתקרבים ימי הפורים, וצריכים לדעת לכוון את השמחה מתוך יראת שמים ולא מתוך הוללות חלילה. ואני אינני קולט כלל, מדוע אי אפשר לשמוח יחד עם יראת שמים, כי אין הדברים סותרים. ואדרבה, הירא האמיתי הוא מטבעו בשמחה.
חכם ראובן שלום שראבני, יחי ראובן, עמ' 88, הוצאת מכון יחי ראובן, ירושלים תשע"ז (2017) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהלומד לשמה לא יתבייש מכל שאלה שיש לו
מה שטוענים העולם, שכיום בדורנו אי אפשר להגיע למעלת ה'לשמה', הנה ישתקע הדבר ולא יאמר. וטענה זו נובעת מכוח ההבנה שעניין ה'לשמה' הוא רק בבחינת מעלה ותוספת בלימוד התורה. ואין זה נכון כלל ועיקר, מפני שעניין ה'לשמה' הוא עצם צורת התלמוד תורה, וזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תשתנה עקב ירידת הדורות. ובדיוק כמו שאנו מבינים שגם היום חייבים להניח תפילין ולא יעלה על הדעת שדבר זה ישתנה מכל סיבה שהיא, כך גם בדבר זה. ... רגיל אני לפני מסירת השיעור בישיבה לומר לתלמידים שאנו משתדלים ללמוד לשמה, ולכן לא יתבייש שום תלמיד מכל שאלה שיש לו, ואפילו אם חושש שילעגו לו ישאל, מכיוון שאם לומדים לשמה לא צריך להתבייש מכלום. וכן אני נושא תפלה קצרה בפני התלמידים כל יום שנזכה שהלימוד שלנו היום יהיה 'לשמה'.
חכם ראובן שלום שראבני, יחי ראובן, עמ' 83-84, הוצאת מכון יחי ראובן, ירושלים תשע"ז (2017) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שצריך לחנך את הילד לפי כוחותיו, שלא יכריחו אותו
צריכים לדעת שגם בחינוך הילדים אסור ללחוץ עליהם יותר מדי. ואם אדם היה יודע עד כמה מזיק הלחץ לילדיו אפילו לאחר שנים היה נרעד בנפשו בהבינו את התוצאות ממעשיו, וכל זה באחריותו. ורבים רבים המעשים שבאו לפני כתוצאה מלחץ מיותר. ... ואם עומדים על הילד יותר מדי, כגון שמלחיצים אותו שיתפלל יפה או שילמד טוב, בסופו של דבר הוא מבעט ונמאס לו, ה' יצילנו.
ולכן צריך להתנהג בחכמה ובהבנה נפשית ולא להרבות בלחץ כלל, אלא להגיד לו ללמוד קצת או להתפלל קצת הכול ככוחותיו. ואפילו להגיד לו: אולי תפסיק, בכדי שיראה שלא מכריחים אותו (וכן כשרואים משהו שלא רוצה לעשות או שלא חפץ בו אין להכריחו). וגם כשנהיה בחור לא להגבילו. ... וזה לדעתי אחת מסיבות, שאין צורך והגון כלל להכניס ילד לישיבה קטנה עם פנימייה, כי אחר כך הוא לא גדל בריא בנפשו, מכיוון שאוסרים עליו כל דבר ומגבילים אותו בהרבה אפשרויות. ...
ופעם ראיתי אב שמכריח את בנו להקשיב לדרשת הרב ואמרתי לו: הרי הילד לא מבין הדרשה, ואם כן למה שירצה להקשיב?! - והרי גם אתה לא היית בא לדרשה בשפה הטורקית. ואם כן מה אתה דורש מבנך דבר שאפילו אתה לא תוכל לעמוד בו?! כללו של דבר, צריך לחנך את הילד לפי כוחותיו.
חכם ראובן שלום שראבני, יחי ראובן, א, עמ' 75-76, הוצאת מכון יחי ראובן, ירושלים תשע"ז (2017) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד כמה הכעיס את בוראו, והקב"ה ממשיך להטיב לו
לפעמים מזדמן לאדם, איש הזקוק לחסד אבל הוא איש פשוט וחסר אישיות, יש לו ריח מהפה, לבושו מרושל, ולא כל כך נקי. מי שיש לו נפש עדינה, לא יכול להתקרב לאיש כזה. הוא מנסה להתחמק ממנו ולא להתייחס אליו. ... אדם יסתכל על עצמו כמה פעמים הוא בירך ברכות לבטלה, כמה פעמים הוא הכעיס את בוראו, ובכל אופן הקדוש ברוך הוא סובל אותו וממשיך להיטיב עמו. כך גם אנחנו צריכים לעשות משום 'ודבקת בו', לעשות לשני גם כשזה קשה לנו.
חכם ראובן שלום שראבני, דרש בחכמה, עמ' לב, הוצאת מכון יחי ראובן, ירושלים תש"פ (2019). מתוך 'החכם היומי'
