חכם אברהם ביג'אג'ו

תרי"ח - ל' אב תרפ"ג      

1 9 2 3 - 1 8 5 8      

חכם אברהם ביג'אג'ו

מקצת שבחו

חכם אברהם ביג'אג'ו נולד לאימו לאביו אהרן ביג'אג'ו בשנת תרי"ח (1858) בקושטא שבאימפריה העות'מאנית.
בשנת תרכ"ח (1868) זכה ועלה עם אביו, התיישבו בעיר ירושלים, והיו מראשוני המתיישבים בשכונת 'נחלת שבעה' בירושלים. הוא למד בבית המדרש 'דורש ציון', ורכש גם ידיעות בשפות: ערבית, צרפתית, וטורקית.
בשנת תרל"ו (1876) נשא אישה, ונולד להם בן יחיד. בנם יחידם נפטר בגיל 18, והם התאבלו עליו כל ימיהם. בבגרותו מתה עליו אשת נעוריו, והוא נשא אישה אחרת ונולדו להם בן ובת.
בשנת תרמ"ז (1887) יצא בשליחות לעיר פרס. בשנת תרנ"א (1891) הגיע לעיר כירכוך בעיראק, לאחר שהתנפלו עליו שודדים, וגזלו את כל אשר לו. כך סבב בין ערי העולם היה בסוריה, עיראק ובפרס, בעדן, הודו ובסין.
בשנת תרנ"ז (1897) הגיע למרקש במרוקו כשליח כוללות חברון. הוא נאלץ להתעכב בעיר כשלושה חודשים, במהלכם חיבר את ספרו' ושחטתם בזה'. לאחר מכן הגיע לעיר פארו בפורטוגל, שם שימש שוחט העיר.
עם חזרתו לירושלים שימש כמורה צדק ודיין בבית הדין של החכם משה תג'יר יחד עם חכם יצחק לבטון. הוא חתום על פסק דין יחד עמם, המתיר מעגינותה את אלמנתו של יעקב סמחון, תושב יפו, אשר לפי העדויות נרצח בידי פורעים מהכפרים אשר בסביבות העיר יפו, ועקבותיו לא נודעו.  
חכם אברהם ביג'אג'ו היה ידידו ואיש אמונו של החכם בן ציון קואינקה, ראש אב בית דין לעדת הספרדים בירושלים חכם בן ציון קואינקה הפקיד בידו את ניהול ענייניו כאשר נסע לחוץ לארץ.
חכם אברהם ביג'אג'ו שימש גבאי בבית התלמוד תורה הגדול וישיבת 'תפארת ירושלים', וגבאי בבית החולים 'משגב לדך'. בשנת תרע"ב (ינואר 1912) נבחר לשמש חבר בוועד העדה הספרדית בירושלים.
חכם אברהם ביג'אג'ו נודע כדרשן בעל לשון מחוכמת וסגנון נאה. דרש באירועים ציבוריים, בהספדים של תלמידי חכמים ובהנחת אבן פינה של מוסדות העדה.
חכם אברהם ביג'אג'ו נפטר בערב שבת קודש ביום ל' באב תרפ"ג (1923).
בשנת תרצ"ב (1932) יצא לאור, לאחר פטירתו, חיבוריו: 'ושחטתם בזה' - הלכות שחיטה, דינים ופסקים. חיבורים נוספים עומדים בכתב יד: 'דרושים' – מאה ואחד דרושים למועדים שונים. 'שמך אברהם' - חידושים ופירוש על התנ"ך פרקי אבות ודרושים. כן חיבר ספר חידושים על הש"ס, ספר על חכמת הקבלה, פירוש על התורה וחמש מגילה. כן כתב בכתב העת המאסף בעריכת חכם בן ציון קואינקה.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלעולם יכתוב אדם שמו בשם ספרו
לשואל מה שמו של הספר, אף אני אענה שם לו: 'ושחטתם בזה' - יען שהוא מלוקט מכל פסקי דינים, ויכול אדם לשחוט בלומדו בספר הזה, וזאת ועוד אחרת, למען יהיה מוזכר בו שמי, ושם אדוני אבי, ושם משפחתי כי 'ושחטתם בזה' - עולה בגימטריא (אני אברהם בן לאדוני אבי אהרן ביג'אג'ו) חשבון זה כחשבון זה, וכמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: 'לעולם יכתוב אדם שמו על ספרו', ומה גם שהקדוש ברוך הוא בחר בשביעיות, והמספר הזה עולה הכול שביעיות, דהיינו: שבע מאות, ושבעים ושבעה, זכר ונקבה, שבעה שבעה, שרי מאות, ושרי עשרות, ושרי אחדים
חכם אברהם ביג'אג'ו, 'ושחטתם בזה', הקדמת המחבר, ירושלים, תרצ"ב (1932) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד אף שבדין כל אדם שוחט, אסרו שחיטת מי שאין לו קבלה
מעיקר הדין כל אדם שוחט לכתחילה. ונהגו שאין אדם שוחט אלא אם כן נטל קבלה לפני רבו, וגם נטל כתב מן החכם לראיה שנתן לו קבלה, וכן נהגו בימינו בכל תפוצות ישראל, שאין אדם שוחט אלא אם כן נטל קבלה לפני החכם, אבל שאר כל אדם שלא נטל קבלה אסור לשחוט, ואם שחט שחיטתו אסורה, ואם בישלו את הבשר הכלים אסור.
חכם אברהם ביג'אג'ו, 'ושחטתם בזה', דף א ע"א, ירושלים, תרצ"ב (1932) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שדרך היהודי לחקור ולדרוש כל דבר מראשית
אצל היהודים כל דבר יכנה על קו תוהו ואדני בוהו, וגם אנוכי עברי הנני כמוהם, וקו אחד יינטה עם עלי. היהודי דרכו לחקור ולדרוש, לידע כל דבר מראשית, כאילו רק זאת ישעו וחפצו בארצות החיים. ככה המה דרכי היהודים בלי כל יסוד מוסדי.
חכם אברהם ביג'אג'ו, מתוך אגרת לחכם שמעון אשריקי, הספרייה הלאומית, מספר מערכת 997008712765105171 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שבזמן הזה נוהגים לשחוט בסכין דווקא עשוי מצד אחד
בכל דבר התלוש, שוחטים בין בסכין בין בצור, בין בקרומית של קנה, ושן ציפורן יחידי, וכיוצא בהם מדברים החותכים. ויש חילוקים הרבה בזה, ומשום שגם דינים אלו אינם נוהגים בזמן הזה, שאינם שוחטים כי אם בסכין דווקא, שהוא עשוי מצד אחד משום כך לא פירטתי אותם.
חכם אברהם ביג'אג'ו, 'ושחטתם בזה', דף ב ע"א, ירושלים, תרצ"ב (1932) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד דרכו לחדד התלמידים, המתחילים להתלמד
מה אשיב כי ישאלו מחר לומר, מה משפט הספר ומעשהו, עלי החובה להגיד פעלו, ואת נוהו, כי הוא שאלות ותשובות הרב עם התלמיד, שהרב שואל כעניין והתלמיד משיב כהלכה, תשובה ניצחת מאותו עניין, ועשיתי אותו בזה האופן, לחדד בזאת התלמידים, המתחילים להתלמד מלאכת השחיטה בכל עניין ואופן, ונתתי בו סמנים באיזשהו מקומם, דבר בשם אומרו.
חכם אברהם ביג'אג'ו, 'ושחטתם בזה', הקדמת המחבר, ירושלים, תרצ"ב (1932) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שנהגו שלא לשחוט אווז בטבת ושבט, אם לא שאוכל ממנו
מנהג שנהגו מקצת שוחטים, ונזהרים שלא לשחוט שום אווז, בטבת ושבט, אם לא שאוכלים ממנה, שקבלה היא שיש שעה אחת באותם החודשים, אם שחט אווז ימות השוחט, אם לא אוכל ממנה. ו'הבאר היטב' כתב משום הקנה שלא ישחט אווז בזמן שיש לשדים כוח וממשלה, והוא בח' שבט כי המית יומת בר מינן. ומה שצריך שיאכל ממנה? - רבי משה איסרליש שם כתב שצריך שיאכלם מן הלב. ו'השפתי כהן' כתב שנותנים לו הכבד. ו'הבאר היטב' כתב: ויש נוהגים לאכול מן הרגלים. והתו"ז כתב, שבעיר התורה איזמיר, יגן עליה אמן, נהגו שאחר השחיטה לוקח את הראש ואוכלו. והכל לפי המנהג.
חכם אברהם ביג'אג'ו, 'ושחטתם בזה', דף ג ע"ב, ירושלים, תרצ"ב (1932) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד תפילתו ותחזינה עינינו הבית בהיבנותו
אנו לו ולו עינינו, תכון תפילותינו, שובנו א-להי ישענו, ועלו מושיעים בהר ציון, בנות ירושלים, שלח משיחנו, יבוא וינחמנו, ותחזינה עינינו הבית בהיבנותו, וישב ישראל איש תחת גפנו ותחת תאנתו על הארץ הטובה, אשר כרת את אברהם.
חכם אברהם ביג'אג'ו, 'ושחטתם בזה', הקדמת המחבר, ירושלים, תרצ"ב (1932). מתוך 'החכם היומי'